מדור אלמנה בנישואים שניים

בפני בית הדין הופיעו הצדדים, אלמנת המנוח וילדיו ובאי כוחם.

הצדדים טענו טענותיהם.

בית הדין ערך גם ישיבה לצורכי משא ומתן והגעה להסכמות אך הדבר לא צלח.

הצדדים הגישו סיכומים.

יצוין שאף שבית הדין קבע בקצרה בהחלטותיו שעקרונית הסמכות בתביעה זו נתונה לו, הרי שהדבר חוזר ועלה בסיכומים ובית הדין יתייחס בהחלטה גם לנקודה זו.

תמצית העובדות

המנוח והאלמנה חיו יחדיו משנת תשנ"ז, המנוח היה גרוש ואב לשלושה ילדים, האלמנה בשלב זה הייתה עדיין לא יהודייה, גרושה ואם לילד.

בשנת תשע"ב החלו הצדדים לקדם הליך נישואין, לקראת גיורה של האלמנה, הצדדים ערכו ב-4/1/12 אצל עורך דין הסכם ממון מפורט ואישרו אותו בבית המשפט למשפחה ביום 12/1/12. בנוסף בו ביום ט' טבת ה'תשע"ב (4/1/12) ערך הבעל צוואה אצל אותו עורך דין התואמת להסכם הממון.

ביום ב' שבט תשע"ב (25/1/12) התגיירה האישה וביום ג' שבט תשע"ב (26/1/12) הצדדים נישאו כדת משה וישראל.

הבעל נפטר ביום ה' בסיון תשע"ח (19/5/18) וביום כ"ד אב תשע"ח (5/8/18) הוצא צו קיום צוואה אצל רשם הירושות.

 הסכם הממון כלל התייחסות מפורטת לענייני הרכוש וביניהם לעניין מגורי האישה בדירת הבעל לאחר הפטירה ונקבע בו שהדבר יוסדר בצוואה ואף נקבע מפורשות שהצוואה היא הקובעת. הצוואה אכן נכתבה בו ביום, ובה נקבע שהאלמנה תגור בדירה שנה לאחר הפטירה, לאחר מכן היא תקבל עשרה אחוזים מערכה של הדירה.

טענות האלמנה

הבעל כתב לאשתו כתובה, אחד מתנאי כתובה הוא מגורים בדירת הבעל לאחר פטירתו. תנאי זה תקף גם אם לא נכתב במפורש בכתובה. ואף שנכתב הסכם, ובעקבותיו צוואה ולפיה האישה לא תקבל יותר משנת מגורים הרי שבכתובה שנכתבה לאחר מכן נאמר במפורש שהבעל לא יגרום לאשה למחול על כתובתה.

נטען גם שקיימת הקלטה של אחות המנוח שהבעל המנוח אמר לה שהוא ירשום את הבית על שם האלמנה.

הסכם הממון נחתם גם כדי לרצות את הילדים, האישה חתמה רק "למראית עין".

הכתובה נכתבה רק לאחר ההסכם ונכתב בה כאמור סעיף המונע מחילה. גם בהסכם לא הוזכרה כלל הכתובה.

נוספו עוד טענות והוכחות בדבר רצונם של הילדים לפגוע באלמנה.