מגורי סוטה באותה חצר עם בעלה לאחר הגט

-א-

* תמצית העובדות *

הצדדים הופיעו לפנינו וברצונם להתגרש. כיום הם גרים באותה דירה ובחדרים נפרדים. לצדדים בת בגיל 15 ובן בגיל 8.5. האשה נמצאת עם איש אחר עד היום ממש ואף היתה עם איש נוסף בעבר. הבעל הגיש התכתבות של האנשים הנ"ל עם האשה המגלים ומעידים על הדבר. האשה מודה בדבר, ומודעת לכך שהיא אסורה עליהם. הבעל טוען שהאשה נמצאת עם האיש הנוכחי כל העת. הבעל, בעקבות האשה נקשר עם אשה חדשה. ביה"ד הבהיר לצדדים כי לא ניתן לסדר גט ע"פ ההלכה באם גרים הצדדים באותה דירה. הבעל טען כי האשה רעתה בשדות זרים והרסה את הבית, ואין זה מוצדק שהוא יעזוב את הבית. האשה מאידך טוענת שבסוף שנת הלימודים בעוד חודשים אחדים היא עוזבת את הבית לעיר אחרת, ואינה רוצה לעזוב כעת את הבית למקום אחר באזור מגוריה בתוך שנת הלימודים, ובסוף השנה לעבור שוב לדירה הנוספת בעיר אחרת, ובכך לגרום לילדים זעזועים מיותרים.

-ב-

* זינתה האם יכולה לגור תחתיו כל זמן שנשואה *

הב"י לטור אבהע"ז בסי' קי"ז, כתב וז"ל: כתוב בתשובות הר"מ שבסוף תשובת הרשב"א (ח"א סי' תת"מ) דרואה דם מחמת תשמיש אין לה תקנה לישאר עם בעלה אלא תתגרש לאלתר ואסור להשהותה, דחישינן שמא יבא עליה, ודקדק כן מדברי הרמב"ם (הלכות אישות פכ"ה הל' ח - י), ואע"ג דבריש זבחים (ב' ע"ב) גבי אשה לאו לגירושין עומדת כתב ר"י (תוס' שם ד"ה סתם), דאפילו זינתה יכולה להיות תחתיו ותשמשנו כשפחה, שאני התם דליכא למיחש כולי האי שמא יבוא עליה דכיון שזינתה תחתיו שונא אותה ומאוסה בעיניו. ומיהו נראה לי דהכא כל זמן שאינו חפץ לישא אחרת ורוצה להשהותה ע"י שליש ובשנה אחת (וי"ג שכונה אחת עיין ב"ש וח"מ לסי' קי"ז ס"ק ו') ולא ילך אצלה אלא בעדים, אין צריך לגרש אם אינה באה מחמת טענה וכו'. עכ"ל.

ובמסכת זבחים שם איתא: ורמינהי כל הגט שנכתב שלא לשם אשה פסול, וסתמא נמי פסול וכו'. אשה בסתמא לאו לגירושין עומדת וכו'.

וכתבו תוס' שם וז"ל: ואפילו זינתה תחת בעלה, מכל מקום לאו להתגרש בגט זה עומדת, וגם אם לא ירצה הבעל לא יגרשנה אלא שלא תשמשנו וכו'. עכ"ל. ובפסקי תוס' שם גרסו " אלא תשמשנו".

ובש"ע שם סעיף א' נפסק בענין רואה מחמת תשמיש שאסורה לישב עם בעלה ויוציא ולא יחזור עולמית, וכתב הרמ"א שם וז"ל: ויש אומרים שאם אינו רוצה לישא אחרת ורוצה להשרות זו ע"י שליש בשנה (בשכונה) אחת ולא ילך אצלה אלא בעדים, אין צריך לגרשה (ב"י ד"ה כתוב בתשובות, בשם תשובות הר"ם- מהר"ם מרוטנבורג דפוס ברלין סי' מ"ט וכן הוא בתשובות הרשב"א שם), וכל שכן אם זינתה תחתיו דמאיסה ליה דשרי בכה"ג (שם). עכ"ל.

וכתב החלקת מחוקק (ס"ק ח) וז"ל: משמע דוקא בכהאי גוונא שרי, אבל בלא עדים אסור, אפילו באשתו שזינתה. ובתשובה הנ"ל (מהר"ם הנדפס בשו"ת הרשב"א הנזכר) כתב בשם ר"י (זבחים שם) יכולה להיות תחתיו ותשמשנו כשפחה, משמע אפילו בביתו יכולה לשמשו, הואיל וזינתה תחתיו שונא אותה ומאוסה בעיניו. עכ"ל.

ובבית שמואל (ס"ק ח) כתב וז"ל: דשרי בכה"ג, משמע בלא עדים אסורה. ובתשובה הנ"ל משמע אפילו בלא עדים מותרת, דלא חיישינן שיבוא עליה, דמאוסה בעיניו. וכן משמע בתוספות גיטין דף עט (ע"ב ד"ה בית שמאי). ועיין תשובת הרא"ש (כלל לב סי' ט) ובב"י סוף סימן קטו (ד"ה ומ"ש הר"י) בקינוי וסתירה אסור להתיחד עימה, וכן בשבויה כמו שכתוב בסי' ז (סעיף ט עיי"ש ס"ק טז) וכן הוא בש"ס (סוטה ז ע"א) אחר קינוי וסתירה מוסרים לו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך. ואפשר שם אכתי ספק הוא אם זינתה ואינה מאוסה לו כל כך. עכ"ל.

נמצא שבקינוי וסתירה או בשבויה שאסורים להתייחד הוא משום שלא זינתה האשה בודאי, ומשום כך לא מאוסה עליו כ"כ, משא"כ בזינתה תחתיו שמאוסה עליו.

וה"באר היטב" שם (ס"ק ח) כתב על דברי הרמ"א וז"ל: בכה"ג, לאו דוקא בכהאי גוונא, אלא אפילו יכולה להיות בביתו ותשמשנו כשפחה. והואיל וזינתה תחתיו שונא אותה ומאוסה בעיניו, ח"מ (ס"ק ח), ועיין ב"ש (ס"ק ח). עכ"ל.

והנה, הבאה"ט באר שכוונתו של הח"מ, (ומשמע בדבריו לכאורה שכך גם דעת הב"ש), לבאר שאין הרמ"א מתכוון במש"כ "בכה"ג" שצריך עדים באשה שזינתה, אלא מותרת להתיחד עמו אף בלי עדים דאין חשש שתזנה עמו משום דמאוסה עליו (וראה להלן מש"כ בשם ה"והשיב משה", בענין דברי הבאה"ט).

-ג-

* המגרש את אשתו אם מותרת לדור עמו באותה חצר ומבוי *

והנה, במסכת כתובות כז ע"ב - כח ע"א, איתא: דתניא המגרש את אשתו לא תנשא בשכונתו (ופרש"י: לפי שמכירה ברמיזותיו וקריצותיו שמא יבואו לידי עברה). ואם היה כהן (ופרש"י: אפילו לא נישאת) לא תדור עמו במבוי (ופרש"י: שמא יבוא עליה, וכהן אסור בגרושה וכו'), ע"כ. ועיין בראשונים.

והרמב"ם הלכות איסורי ביאה (פכ"א הכ"ז) פסק: וכן מי שגירש את אשתו מן הנישואין לא תדור עמו בחצר שמא יבואו לידי זנות. ואם היה כהן לא תדור עמו במבוי וכו'. עכ"ל. וכתב המ"מ וז"ל: נראה שהוא היה גורס שם המגרש את אשתו לא תדור בחצרו וכו'. עכ"ל.

נמצא שמי שגרש את אשתו שאיסורה מדין פנויה אסרו חכמים שלא לדור עמו רק בחצר, אולם כהן וגרושה שאיסורם מן התורה, הרחיקום יותר ואסרו עליהם לדור אפילו באותו מבוי.