מבשוב נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי[ נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן – החוק), שעניינה הארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירת קנס שהנה ברירת משפט.

עובדות המקרה

ביום 1.3.13, נערכה כנגד רכב המבקשת הודעת תשלום קנס שמספרה 90501362082 (להלן – הדו"ח) ועניינה נהיגה במהירות מופרזת, עבירה על תקנה 54(א) לתקנות התעבורה.

המבקשת לא הגישה בקשה להישפט בגין הדו"ח האמור, תוך פרק הזמן שנקבע בסעיף 229(א) לחוק ולא שילמה את הקנס.

טיעוני הצדדים

המבקשת עותרת להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, מהטעם שלא קיבל את ההודעה הראשונה על הדו"ח וממועד קבלת הודעת התשלום עם תוספת הפיגורים, פנתה למשיבה וביקשה כי הדו"ח יוסב על שמו של הנהג ברכב במועד העבירה, מייזל דוד.

המשיבה מתנגדת לבקשה, מהטעם כי הודעת תשלום הקנס נשלחה אל כתובתה הרשומה של המבקשת, עוד ביום 3.4.13 והוחזרה, ביום 28.4.13, בציון "לא נדרש", דהיינו, הומצאה כדין.

לטענת המשיבה, המבקשת איחרה בהגשת הבקשה להישפט, מבלי שהציגה כל טעם המצדיק שיהוי זה ובשל כך, יש לדחות את הבקשה, תוך שהיא מפנה להחלטות במספר פסקי דין בסוגיה זו.

עוד טענה ב"כ המשיבה, כי בניגוד לנטען בבקשה, עם קבלת הודעת כפל הקנס, במהלך החודשים אוקטובר – נובמבר 2013, פנתה המבקשת אל המשיבה 3 פעמים, בבקשות לביטול ריבית הפיגורים ורק לאחר שנענתה בשלילה, הגישה בקשה להישפט וזאת ביום 4.12.13.

דיון והכרעה

סעיף 230 לחוק, קובע כי "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".

סעיף 229(ה) לחוק, קובע כי " תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה".

דהיינו, על בית המשפט לבחון תחילה אם ניתן טעם המצדיק אי עמידה במועד שנקבע ואם ימצא שאין כזה, יבחן אם ייגרם למבקשת עיוות דין, במקרה שבקשתה תדחה.

לאחר שעיינתי בבקשה, במסמכים הנלווים ובתגובת המשיבה, מצאתי כי התשובה לשתי השאלות שלילית.

המבקשת לא העלתה בבקשתה כל טעם המצדיק אי הגשת בקשה להישפט במועד או נימוקים מיוחדים המצדיקים קבלתה.

מתגובת המשיבה, עולה כי הודעת תשלום הקנס הומצאה כדין למבקש, כבר במהלך חודש אפריל 2013, שכן, על פי סעיף 237(ג) לחוק, דבר דואר רשום שלא ניתן היה להמציאו, בשל סירוב לקבלו או לחתום על אישור המסירה, ייחשב כאילו הומצא כדין ובמקרה שבנדון, הוחזרה הודעת תשלום הקנס, שנשלחה לכתובת המבקשת, בדואר רשום, בציון "לא נדרש".

יש לציין כי הודעת כפל הקנס, נשלחה לאותה כתובת ונדרשה על ידי המבקשת.

מכאן עולה כי המבקשת לא העלתה כל טעם המצדיק אי הגשת הבקשה במועד, שכן לא יעלה על הדעת כי המבקשת תוכל להנות ממחדלה שלא לדרוש את דבר הדואר הרשום.

ברע"פ 805/09 פרפרה נגד מדינת ישראל, אמר כבוד הש' ג'ובראן: