מבחן הכנות ומבחן הסיכוי בתביעה לשלום בית

הצדדים נישאו זה לזה כדמו"י בתאריך א' באייר תשע"ב (23.4.12), ומנישואין אלה נולדו הילדים [ד'] (יליד שנת 2009), [ע'] (יליד שנת 2012), ו[י'] (יליד שנת 2016). הבן הבכור נולד עוד בטרם נישאו הצדדים, ובטרם עברה האישה הליך של גיור כדמו"י.

בתאריך י"ב בטבת תשע"ט (20.12.18) תבע הבעל גירושין, וכרך לתביעתו את עניין משמורת הילדים, זמני שהות וכו', מזונות הילדים ומזונות האישה, וכן ענייני רכוש. במקביל תבעה האישה שלום בית. התקיימו שני דיונים: בדיון הראשון – קדם דיון (בתאריך ו' באדר א' תשע"ט (11.2.19)), בית הדין שוחח ארוכות עם כל צד בנפרד, בניסיון לגשר על הפערים בין הצדדים. דבורים אלו היו שלא לפרוטוקול, ונעשו בזמן ארוך במיוחד. במסגרת זו בית הדין התרשם מהצדדים ומדבריהם. בנוסף התקיים דיון בתאריך י"א באדר ב' תשע"ט (18.3.19), בו טענו הצדדים ונחקרו על ידי הצד שכנגד. כפי שמשקף הפרוטוקול, היה זה דיון ארוך במיוחד. הדיון עסק בנושא גירושין או שלום בית, בחלקו גם בנושא המזונות, ובחלק אחר עלה אף נושא הרכוש (בהקשר לנושא המזונות בלבד), שבו אפשר לומר ש"רב הנסתר על הנגלה", ובוודאי ככל שיידרש בית הדין לדון בנושא הרכוש, יצטרך בית הדין לעסוק ככל הנראה גם ב"תורת הנסתר", אך עדיין לשם לא הגענו. בסיום הדיון הורה בית הדין על הגשת סיכומים.

בכתב התביעה מעלה הבעל טענות על חוסר סיכוי לשלום בית, על כך שהאישה הינה חסרת סבלנות, תוקפנית ושתלטנית, גרמה לבעל משבר נפשי עמוק, אינה מעוניינת בקשר עם משפחתו, ובפועל אף היא אינה רוצה בשלום בית, והראיה – ההליכים בעניין המזונות, כאשר היא תובעת את הבעל בסכומי כסף לא מבוטלים למזונות הילדים ומזונותיה היא.

בסעיף 3 לכתב התביעה העלה הבעל טענה כי האישה אינה שומרת מסורת כלל, ואין לה עניין בכך, ובכך ניסה להטיל דופי בגיורה. יאמר כבר כעת, בית הדין התרשם שהאישה אכן שומרת מסורת, שומרת כשרות ואף הולכת לטבול ושומרת על טהרת המשפחה. כמו כן הילדים לומדים במוסדות דתיים. לאישה קשר עם רבנים ועם הבלנית. בהחלט ניתן לומר שהצדדים מנהלים בית מסורתי ואף דתי ברמה מסוימת, וכי בית הדין התרשם שלאישה יש בהחלט ענין רב במסורת ישראל ובערכים של העם היהודי. (יוער כי במהלך הדיון לא נטענה טענה בדבר אי שמירת מסורת מצד האישה).

עוד הוסיף הבעל, כי האישה בעלת חסכונות, יכולת השתכרות, וכי הוא אינו מרוויח אלא 15,000 ש"ח כשכיר בחברת ס' בע"מ, השייכת לטענתו לאחיו (ולשותף נוסף), גם רשמית (ועל כך אין מחלוקת שהחברה שייכת לאח [ש'] ול[ח']), אך לטענתו, בניגוד לטענת האישה, אינו שותף בחברה אלא אך עובד כשכיר בחברה. לטענת האישה – אח הבעל מחזיק במניות הבעל בחברה בנאמנות. ובשלב זה איננו סבורים שיש להאריך בנושא, וכנ"ל.

בתביעה לשלום בית הלינה האישה על כך שבמהלך חודש ספטמבר 2018 עזב הבעל את הבית, ללא סיבה מובנת. כאשר האישה חוזרת ופונה אליו ומבקשת ממנו שיחזור לבית. היא אף פנתה לרב צבי (תלמיד של הרב קניבסקי), המצוי בקשר עם הבעל ומשפחתו, לשליח חב"ד ביד אליהו (הרב יצחק) וכן פנתה למשפחת הבעל בבקשה שהבעל יחזור לשלום בביתם.

יש לציין כי עוד קודם לתביעות, במסגרת סעד זמני דחוף בהליך ישוב הסכסוך, נפסקו על ידי בית הדין מזונות זמניים לאישה ולילדים (בתאריך י"ח בכסלו תשע"ט (26.11.18)), וכן ניתן צו לזכות שימוש במדור וברכב. בתאריך כ"ו באדר א' תשע"ט (3.3.19) בית הדין הפחית חלק ממרכיבי המזונות. תוקף המזונות הזמניים שנפסקו בתאריך כ"ו באדר א' תשע"ט (3.3.19) הינו, בהתאם להחלטה הנ"ל, עד לתאריך כ"ח בסיון תשע"ט (1.7.19). ויבואר עוד להלן.

כאמור, בדיון שהתקיים בתאריך ו' באדר א' תשע"ט (11.2.19), בית הדין שוחח עם הצדדים באריכות, בניסיון להביאם להסכמה, לשלום או לגירושין. בית הדין התרשם כבר בקדם דיון, שבקשת האישה לשלום בית הינה בקשה כנה ואמיתית, ואינה לצרכי משא ומתן או עם זיקה לתביעות הרכוש והמזונות. האישה אכן רוצה, מבקשת ואפילו מתחננת, שהבעל יחזור למשפחה, והם יחזרו לגדל יחד את ילדיהם. היא אינה מבינה מה קרה ומה המשבר שחל אצל הבעל, עת עזב את הבית בספטמבר 2018, כאשר בשעת עזיבתו אמר שמדובר בעזיבה זמנית, אולם בפועל הפכה עזיבה זו לקבועה. הבעל חזר ואמר שאינו מוכן ואינו רוצה לחזור לשלום.

התרשמות זו של בית הדין בכנות בקשתה של האישה לשלום, חזרה גם בדיון ההוכחות שהתקיים בתאריך י"א באדר ב' תשע"ט (18.3.19). נפרט על כך בהמשך, אך רוצים להפנות לאירוע שהיה בסמוך לעזיבת הבעל את הבית. האישה התקשרה אל הבעל אחרי שהיא הלכה למקווה, ובקשה ממנו שיעלה לשוחח. הבעל סרב לעלות לבית, והם ישבו יחד בשדרה סמוכה לבית. האישה סיפרה לבית הדין שהיא ישבה שם עם הבעל ובכתה שיחזור הביתה. וכך אמרה בדיון (שורה 862 לפרוטוקול ולהלן):

היה לי ערב מקווה ואמרתי לו אחרי זה אני טהורה בוא נדבר הוא אומר לי תרדי לשדרה, ואני מדברת אתו ובוכה ושואלת אותו למה ואיך? השיחה הזו לא מוקלטת.

בדיון הנ"ל (י"א באדר ב' תשע"ט (18.3.19)) תאר הבעל מדוע הוא רוצה להתגרש. הוא ציין מספר פעמים שהוא נמצא במשבר נפשי קשה כתוצאה מהזוגיות. ואכן בית הדין מתרשם שהבעל מצוי במשבר נפשי. וכך מתאר הבעל (שורה 86 ולהלן לפרוטוקול):

כל מה שקורה זה תולדה של נישואין לא טובים מלכתחילה. נישואין שהתחילו בשקר, בצורה לא נכונה ובראיה ובפרספקטיבה לאחור, לא היו צריכים לקרות. היא נכנסה להיריון, כל הלופ הזה של החיים והצורה שהדברים נעשו ובצורה כזאת, לא היה לי מרווח נשימה אף פעם, לא היה לי אף פעם זמן לחשוב על הדברים האלה, אך ורק בגלל שהיא נכנסה להיריון. אני מודה לקב"ה שיש לי שלושה ילדים, והם הדבר הכי חשוב שיצא לי מכל הנישואין האלה. השאר היה עוגמת נפש אחת גדולה. סבל נוראי. היא נכנסה להיריון ולכן כל זה התגלגל כך.

היא נכנסה להיריון והיא אמרה לי "אני בהיריון אני לא רוצה לעשות הפלה" אני מאוד רציתי משפחה אני מאוד רציתי ילדים והיא הביאה אותי לסיטואציה כזאתי שמלכתחילה זה נעשה בצורה לא נכונה ולא אמינה. היא גם לא הייתה יהודייה בזמן הזה. היא התגיירה לבקשתי. זהו.

רציתי משפחה. אבל לא בצורה כזו. מלכתחילה הכול היה כלכלי אצלה. הכול היה תחת מעטה של כסף. היא חשבה שאני איזה אוליגרך, לא היה שום אהבה בנישואין האלה. הכול היה מניע כספי.

לפחות פעמיים נוספות מציין הבעל משבר נפשי קשה שעבר בזוגיות. ראה שורה 133 לפרוטוקול, ושורה 180 לפרוטוקול, והעניין הוזכר פעמים נוספות, הגם שלא נרשם בפרוטוקול. יחד עם זאת, בסמוך לעזיבתו את הבית, בסוף יולי 2018, בילו בני הזוג ומשפחתם סוף שבוע ארוך במלון "כרמים" בירושלים. הבעל טען שאינו זוכר אם באותו טיול בני הזוג קיימו יחסי אישות (ראה שורה 163-4 לפרוטוקול). וממש סמוך לעזיבה את הבית, בסוף אוגוסט תחילת ספטמבר 18, היו בני הזוג וילדיהם בחופשה משפחתית בטורקיה. לשאלת בא כוח האישה אם לפני החופשה בטורקיה, שיתף הבעל את האישה בחרדות שיש לו, עונה הבעל (שורה 180 ולהלן לפרוטוקול):

עברתי משבר נפשי ארוך כתוצאה מהזוגיות אתה. כן. גם אם אתה מברזל, אז עם אנשים מהסוג הזה אתה גם תתכופף, בדרך כלל אתה צריך לקבל פידבק מהבית, חמימות, אהבה, אני הייתי עבודה-בית כמו מכונה, ולא קיבלתי את החמימות הזו. הייתי במצב נפשי לא קל.

בא כוח האישה: זה נכון ששיתפת אותה במצב שלך ושוחחתם לא מעט שיחות נפש, היא ניסתה לעודד אותך?

הבעל: לא. לעודד זה לתמוך. זה להיות ליד הבן אדם. היא לא עשתה את זה.