בית קפה 'נאמן' יפצה עובד בגין אי תשלום זכויות סוציאליות

רקע

1. לפנינו תביעת התובע והנתבע שכנגד (להלן: התובע) במסגרתה נתבע פיצוי נוכח הפרתם, כך על-פי הנטען, של מספר חוקי עבודה ובהם חוק הזכות לעבודה בישיבה, חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה, חוק שעות עבודה ומנוחה וכן חוק הגנת השכר. בנוסף, נתבע תשלום בגין עבודה ביום בחירות, הפרשות לגמל, הפרשי שכר, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים וכן תשלום עבור עבודה בשעות נוספות.
2. כמו-כן, לפנינו תביעה שכנגד מטעם הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן: הנתבעת) לפי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות וכן להשבת כספים אשר שולמו לתובע מעבר לזכאותו, כך על-פי הנטען.
3. התובע עבד אצל הנתבעת, חברה המפעילה את בית-קפה "נאמן" בקניון רמות בירושלים (להלן: בית-הקפה).
4. ברשימת המוסכמות מיום 4.9.2014 (להלן: רשימת המוסכמות) נקבע כי תקופת העבודה הנה מיום 17.10.2011 ועד ליום 13.7.2013. עוד נקבע, כי את תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת ניתן לחלק לשתי תת תקופות, אשר בכל אחת מהן מילא התובע תפקיד שונה בנתבעת: בתקופה הראשונה - מתחילת עבודת התובע ועד לסוף חודש יולי 2012, ביצע התובע מגוון תפקידים, לפי צורכי הנתבעת, לרבות סידור עוגיות ועוגות, שירות לקוחות ומכירה בבית-הקפה; בתקופה השנייה - מתחילת חודש אוגוסט 2012 ועד לסיום עבודתו, שימש התובע כאחראי משמרת בסניף הנתבעת.

עוד נקבע ברשימת המוסכמות כי לאורך כל תקופת עבודתו אצל הנתבעת עבד התובע כעובד שעתי. ברשימה אף נקבע גובה שכרו, כדלקמן:

• מתחילת עבודתו ועד לחודש יולי 2012 - 23 ₪ לשעה.
• מחודש אוגוסט 2012 ועד לחודש ינואר 2013 - 25 ₪ לשעה.
• מחודש פברואר 2013 ועד לחודש אפריל 2013 - 26 ₪ לשעה.
• מחודש מאי 2013 ועד לתום עבודתו - 27 ₪ לשעה.

טענות הצדדים

       התביעה

5. לטענת התובע, לאורך תקופת עבודתו אצל הנתבעת שימש, בין היתר, כקופאי בבית-הקפה. לטענתו, בניגוד לחוק הזכות לעבודה בישיבה, לא העמידה הנתבעת לרשותו מושב ואף אסרה על הצבת כסא בעמדת הקופה. בנוסף, טען התובע, כי בניגוד לחובתה לפי חוק הודעה לעובד, לא מסרה התובעת לידיו הודעה המפרטת את תנאי עבודתו אצלה. עוד טען התובע, כי התובעת מנעה ממנו את הזכות למנוחה שבועית בת 36 שעות רצופות הכוללת את יום השבת וכן אסרה עליו לצאת להפסקה במהלך יום העבודה. כמו-כן, טען התובע כי הנתבעת הנפיקה תלושי שכר מסולפים ונעדרי פרטים מהותיים. לצד כל אלה, תבע תשלום בגין עבודה ביום בחירות, הפרשות לגמל (עבור חודשים אפריל 2012 עד אוגוסט 2012), הפרשי שכר עבור חודש ספטמבר 2012, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים וכן תשלום עבור עבודה בשעות נוספות. בנוסף, תבע פיצויי הלנת שכר נוכח אי תשלום במועד של מכלול שכר עבודתו (גמול עבודה במנוחה שבועית, תשלום עבור עבודה ביום בחירות, דמי חגים, גמול שעות נוספות).
6. הנתבעת השיבה לטענותיו של התובע באשר לכל אחד מראשי תביעתו: אשר לתביעה לפי חוק הזכות לעבודה בישיבה, חוק הודעה לעובד, חוק שעות עבודה ומנוחה (אשר לרכיב הפגיעה בזכות למנוחה שבועית וכן לרכיב המתייחס למניעת הפסקות), וכן לפי חוק הגנת השכר - הנתבעת דחתה את טענות התובע. ביחס ליתר רכיבי התביעה – הנתבעת אישרה את זכאותו של התובע לגמול עבור שעות עבודה במנוחה שבועית; הנתבעת אישרה זכאותו של התובע לתשלום עבור עבודה ביום בחירות; אשר לכספי ההפרשה לפנסיה, טענה הנתבעת, כי התובע זכאי לסכום נמוך מזה הנדרש בתביעתו; הנתבעת הודתה בכך שחלה טעות בשכר עבודתו של התובע בחודש ספטמבר 2012; אשר לדמי ההבראה אישרה הנתבעת כי אלה לא שולמו לתובע, אולם טענה כי יש לשלם לו סכום נמוך יותר מהסכום הנתבע. אשר לפדיון ימי החופשה – הנתבעת אישרה כי אכן לא העניקה לתובע ימי חופשה בתשלום, אולם הכחישה את אופן החישוב והסכום הנתבע; הנתבעת אישרה כי התובע זכאי לחלק מדמי החגים המופיעים בתביעתו; בכל הנוגע לתשלום עבור שעות נוספות - הנתבעת אישרה את זכאותו של התובע לתשלום בגין שעות נוספות כמבוקש על-ידו (להוציא תביעתו לתשלום מכוח סעיף 26ב(ב) לחוק הגנת השכר). 

התביעה שכנגד

7. לצד תגובתה לטענות התובע, טענה הנתבעת, כי התובע עזב את עבודתו מיוזמתו, ללא מתן הודעה מוקדמת כנדרש. לפיכך הגישה תביעה שכנגד במסגרתה נתבע פיצוי בגין אי מסירת הודעה מוקדמת. בנוסף, כללה התביעה שכנגד דרישה להחזר כספי מן התובע בגין הכספים ששולמו לו במשכורתו, על אף שבאופן קבוע, כך על-פי הנטען, נהג לשוב מהפסקותיו באיחור.