השופטת א' פרוקצ'יה:
רקע
1. ביום 21.2.10 ניתן פסק דיננו בבקשת רשות הערעור של מדינת ישראל כנגד המשיבים. בפסק הדין ניתנה למדינה רשות ערעור, ונתקבל ערעורה כנגד זיכויים מן הספק של המשיבים בבית המשפט המחוזי מהעבירות שיוחסו להם בכתב האישום. בית משפט זה קבע כי דין פסק דינו של בית המשפט המחוזי להתבטל, והחזיר על כנו את הרשעות המשיבים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום על פי פסק דינו של בית משפט השלום.
מאחר שבנסיבות הענין לא ניתנה למשיבים הזדמנות מלאה לטעון לענין העונש בשלב הדיון בבקשת רשות הערעור, נקבע מועד נוסף לצורך הטיעונים לעונש, ונשמעו טיעונים נרחבים לענין זה מצד המדינה וכל אחד מהמשיבים.
2. המשיבים בענייננו הם המשיבה 1, חב' השקעות דיסקונט בע"מ (להלן - חב' דסק"ש); המשיב 2, מר דב תדמור (להלן - תדמור), אשר שימש בתקופה הרלבנטית מנכ"ל חב' דסק"ש ודירקטור בה; המשיב 3, מר שלמה כהן (להלן - כהן), שכיהן בתקופה הרלבנטית כמזכיר חב' דסק"ש ויועצה המשפטי; והמשיב 4, מר יוסף בוק (להלן - בוק), אשר שימש בתקופה הרלבנטית מנהל הכספים בחב' דסק"ש ודירקטור בה. מר עמוס בנקירר (להלן - בנקירר) שימש חשב חב' דסק"ש, ומר יעקב אשל (להלן - אשל) שימש מנהל בכיר ודירקטור בחב' דסק"ש וכן דירקטור בקב' ישקר. בנקירר ואשל הגיעו להסדרי טיעון עם המדינה במהלך ניהול ההליך הפלילי, ולכן הם אינם צדדים להליך זה. עם זאת, במסגרת שיקולי הענישה תהא התייחסות, בין היתר, גם לרמת העונשים שנגזרה עליהם.
3. המשיבים הורשעו בהפרת חובה המוטלת על תאגיד הכפוף לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 (להלן - חוק ניירות ערך) להגיש לרשויות הפיקוח דו"חות הכוללים את מלוא הפרטים המהותיים לתאגיד המדווח, והביאו במעשיהם לכך שמדו"חות שהגישו משנת 1990 ועד שנת 1995 הושמטו דו"חות כספיים של חברות קשורות, שהם מהותיים לעניינה של חב' דסק"ש. כל זאת עשו במטרה להטעות משקיע סביר. המשיבים הורשעו בהפרת סעיפים 36 ו-53(א)(4) לחוק ניירות ערך, ובאי קיום תקנות ניירות ערך בענין עריכת דו"חות כספיים, ותקנות בענין דו"חות תקופתיים ומיידיים.
4. חב' דסק"ש, כחברה ציבורית אשר ניירות הערך שלה נסחרים בבורסה, כפופה לחובות המוטלות בדין להגיש דו"חות כספיים שנתיים, דו"חות תקופתיים, ודו"חות כספיים ביניים ערוכים על פי דרישות החוק והתקנות. חובת ההגשה חלה ביחס לרשות ניירות ערך, לבורסה, ובמועד הרלבנטי גם לרשם החברות.
במועד הרלבנטי לאישומים, החזיקה חב' דסק"ש ביותר מ-25% מהון המניות וכוח ההצבעה בשלוש חברות פרטיות שענו להגדרה "חברות מסונפות" ו"חברות כלולות". על פי החוק והתקנות, היה על חב' דסק"ש לכלול בדו"חות שהגישה לרשויות הפיקוח גם את הדו"חות הכספיים של החברות הללו. במהלך השנים מ-1990 עד 1995, הגישו המשיבים את דו"חות חב' דסק"ש, כשלהם מצורפים דו"חות כספיים של החברות הכלולות, לרשות ניירות ערך בלבד. במקביל לכך, במהלך אותן שנים, נמנעו המשיבים מצירוף דו"חות החברות הכלולות לדו"חות חב' דסק"ש שהוגשו לבורסה ולרשם החברות. לרשויות אלה הוגש דיווח חלקי בלבד, שלא כלל את המידע המהותי המתייחס לחברות הכלולות, תוך יצירת תמונת מצב מסולפת ביחס למצבה העיסקי של חב' דסק"ש עקב כך. באותה תקופה, דו"חות החברות המדווחות שהוגשו לבורסה ולרשם החברות הוצגו בפני הציבור, ואילו אלה שהוגשו לרשות ניירות ערך לא נחשפו בפני הציבור הרחב. בשיטת דיווח זו הגישו המשיבים לבורסה ולרשם החברות 18 דו"חות כספיים של חב' דסק"ש, מהם הושמטו דו"חות החברות הכלולות, וזאת החל מהדו"ח השנתי לשנת 1990 ועד לדו"ח הרבעוני הראשון לשנת 1995.
5. בפסק הדין נקבע, כי המשיבים הפרו את הוראת סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך משנתמלא לגביהם היסוד העובדתי והיסוד הנפשי בעבירה. אשר ליסוד העובדתי נקבע, כי המשיבים הפרו את הוראות הדין ביחס לחובת הדיווח החלה על התאגיד, תוך הפרת הוראות סעיף 36 לחוק והתקנות על פיו, המחייבים צירוף דו"חות החברות הכלולות לדו"חות החברה המדווחת. נקבע (בפסקה 148 לפסק הדין) כי היסוד העובדתי בעבירה מתקיים על הפן הפאסיבי והפן האקטיבי שבו. הפן הפאסיבי משתקף באי הגשת דו"חות החברות הכלולות לבורסה ולרשם. הפן האקטיבי מתקיים בהגשת דיווח חב' דסק"ש תוך גרימה לכך שייכלל בו "פרט מטעה" על דרך השמטת דו"חות החברות הכלולות, הכוללים פרטים מהותיים הנדרשים לידיעת המשקיע הסביר.
כן נקבע, כי נתקיים במשיבים היסוד הנפשי בעבירה, המתמקד בקיום התנאי כי אי קיום הוראות הדין ביחס לחובות דיווח נעשה "כדי להטעות משקיע סביר". נקבע, כי אף שסיבת אי צירוף הדו"חות נבעה מדרישת הבעלים של חב' ישקר שלא לחשוף סודות עיסקיים של חברה זו, חלה על המשיבים "הלכת הצפיות" בפלילים, אשר בגידרה נקבע כי הוכחה מודעותם לקיום אפשרות קרובה לודאי להטעיית משקיע סביר עקב אי צירוף דו"חות החברות הכלולות, כאמור. הוכח הנתון בדבר מהותיות המידע האצור בדו"חות החברות הכלולות מבחינת דרישת שלמות דיווחיה של חב' דסק"ש לרשויות; הוכחה מודעות המשיבים למהותיות המידע כאמור; כן נקבע, כי נסיבות התנהגותם של המשיבים בתכנון השמטת דו"חות החברות הכלולות, ודרך הוצאתו לפועל של תכנון זה מצביעים לגביהם על קיום יסוד נפשי של צפיות בדבר קיומה של אפשרות קרובה לודאי כי אי גילוי המידע המהותי בעניינה של חב' דסק"ש יביא להטעיית המשקיע הסביר.
6. עולה השאלה מהי נורמת הענישה הראויה שיש להחילה על המשיבים בגין הרשעתם בעבירות ניירות הערך האמורות.
שיקולי הענישה
7. הענישה, ככלל, היא מעשה שיפוטי רב ממדי הכורך שיקולים שונים המחייבים איזון מורכב, ומשלב גורמים שבאינטרס ציבורי כללי ויסודות אינדיבידואליים לנאשם. במרכז הענישה עומד האדם, כשבצידו ניצבים ערכיה וצרכיה של החברה כולה. נורמת הענישה בנויה משילוב של שני מרכיבים עיקריים: מרכיב האינטרס הציבורי, הטמון בצורכי אכיפת הדין, המבקש לרתום את הסנקציה העונשית לתכליות של הטמעת נורמות ההתנהגות הראויות בשים לב לחומרת ההפרה, לצורך בגמול ראוי, ולהגשמת יעד ההרתעה; מנגד - נורמת הענישה מושפעת מנתונים ונסיבות אינדיבידואליות שניתן להם משקל יחסי ראוי בגזירת הדין. מעבר הזמן מאז ביצוע העבירות, גיל הנאשם, מצב בריאותו, וגורמים אינדיבידואליים נוספים נשקלים ונאמדים בבניית רמת הענישה ההולמת במקרה נתון. בסופו של יום, נדרש שיקלול בין מרכיבי הענישה השונים, המושפע ממשקלם היחסי, ומהצורך להגיע לנקודת איזון בין השיקולים המעוגנים באינטרס הציבורי הכללי, לבין הנתונים והנסיבות האינדיבידואליים לעניינו של הנאשם, המקרינים על הענישה ההולמת במקרה הקונקרטי.
האינטרס הציבורי בענישה
8. גורם האינטרס הציבורי הטמון בענישה ניזון מהערך המוגן בעבירה נשוא ההרשעה, ומחומרת הפרתו של ערך מוגן זה בנסיבות המקרה הקונקרטי.
בענייננו, הופרה הנורמה המעוגנת בסעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך, המטילה אחריות פלילית על מי שאינו מקיים הוראות דיווח המוטלות עליו על פי הדין, או כולל פרט מטעה בדיווח, כאשר לאי הקיום כאמור מתלווה כוונה להטעות משקיע סביר. חובת הגילוי הנאות החלה על התאגיד המדווח ביחס למלוא הפרטים המהותיים למשקיע בשוק ניירות הערך, היא ציר מרכזי שסביבו נעה פעילות שוק ההון, ואשר בלעדיה שוק זה אינו יכול להתקיים. שוק ההון במדינה מודרנית נועד להוות מכשיר יעיל לגיוס הון מידי ציבור משקיעים רחב, כדי שישמש מנוף לפעילות כלכלית יעילה. הוא נועד, בה בעת, לפתוח בפני הציבור אפיק השקעה וחסכון נושא פירות. שוק הון יעיל הוא גורם מפתח לצמיחה כלכלית, אשר לא יצלח בלא ציפייה של המשקיע האינדיבידואלי להפיק תועלת עצמית מהשקעתו בשוק ההון. ציפייה זו להפקת טובת הנאה מהשקעה בניירות ערך מותנית בקיום שוק אמין, הפועל ביושר ובהגינות. מאפיינים חיוניים אלה של אמינות והגינות בפעילות שוק ההון מתאפשרים באמצעות שקיפות מלאה של מלוא הנתונים הרלבנטיים להשקעה, הן בשלב הצעת ניירות הערך לציבור והן בשלב המסחר בהם. כללי השקיפות והגילוי נועדו לעצב את מערכת האמון המתחייבת בין המשקיע בניירות ערך לבין מנגנון השוק, ולהגן על טוהר המידות בשוק ההון. בלא קיומם של מאפיינים אלה בפעילותו של שוק ניירות הערך, מתערערים יסודותיו.
9. מרכיב חיוני למימוש עקרון הגילוי הנאות בניירות ערך נוגע לחובת מסירת פרטי מידע מלאים, מקיפים ומדוייקים בדבר מצבו העיסקי של תאגיד החייב בדיווח. כל אלה נדרשים לצורך קבלת החלטה מושכלת על ידי המשקיע הסביר. חובות דיווח של תאגיד בורסאי נתפסות היום כאמצעי ראשון במעלה להקניית מידע לציבור המשקיעים. עמידה נחרצת על קיום חובות דיווח וגילוי, תוך הגברת האכיפה בגין הפרת חובות אלה, מקדמות את תפיסת היסוד לפיה שוק הון תקין ויעיל חייב להתבסס על עקרונות שוויון, הגינות, והגנה על האינטרסים של ציבור המשקיעים. חובות הגילוי המוטלות על התאגיד הבורסאי כורכות לא אחת דילמה קשה, כאשר עובדות הטעונות גילוי על פי הדין עלולות לחשוף מידע רגיש הנוגע לסודות עיסקיים ולהיבטים רגישים אחרים הנוגעים לעסקי התאגיד. קושי זה אינו יכול לשמש הגנה מפני אי חשיפת מידע מהותי למשקיע, אלא אם כן ניתן פטור כדין מפרסום מידע כזה. תאגיד הבוחר להפיץ את ניירות הערך שלו בציבור, ומזרים אותם למסחר בבורסה, כופף את עצמו לחובות גילוי נרחבות מכוח הדין כלפי הציבור הרחב. בכך הוא נדרש לשלם מחיר של ויתור מסוים על שמירת סודות עיסקיים, העלול להשפיע על כושר תחרותו בשוק. אינטרס עיסקי של תאגיד בורסאי, החייב בשקיפות מלאה, כופף עצמו לחובות הגילוי לציבור, ולא להפך, אלא אם כן ניתן פטור מדיווח במסגרת הדין.