פ
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
4852-08
30/10/2008
|
בפני השופט:
דורית רייך-שפירא
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל - פמת"א
עו"ד שרה ספיר חן
|
הנתבע:
חבר רות
עו"ד בעצמה
|
| גזר דין |
בבעלות הנאשמת גב' רות חבר, ילידת 1942 (להלן: "
הנאשמת") עסק לממכר בשר ברחוב חנוך 44 ת"א (להלן: "
המפעל") והיא מנהלת אותו מאז שנת 2001.
הנאשמת הורשעה על פי הודאתה במסגרת הסדר טיעון וצירוף, שבמרץ 2007 מכרה במפעל בשר, שנמצאו בו מים בכמות העולה על המותר (להלן: "
התיק העיקרי") ושבספטמבר 2007 ניהלה את העסק בתנאים תברואתיים לא נאותים ובלתי סניטאריים (להלן: "
תיק הצירוף"), ראו הכרעת דין עמ' 2 לפרוטוקול.
במסגרת ההסדר המליצה בפני נציגת התביעה עו"ד גלאון להשית על הנאשמת קנס בסך 9000 ש"ח בלבד. הנמקות מפורטות בפרוטוקול ואין צורך לחזור .
לאחר ששמעתי הטיעונים ושקלתי מכלול הנסיבות, הגעתי למסקנות כדלקמן:
- ייאמר כבר כאן שההסדר לא נראה לבית המשפט סביר ומאזן בין האינטרסים הצריכים התייחסות.
-
אמנם הכלל הוא, שחזקה על התביעה שהיא מפעילה שיקול דעת מקצועי לפני שהיא מתקשרת בהסדר טיעון ומתחשבת בקשת הנסיבות הרלבנטיות, ביניהן עברו של הנאשם, נסיבותיו האישיות, מהות העבירה נשוא ההרשעה ורמת הענישה הראויה. על התביעה להביא בפני ביהמ"ש את מכלול שיקוליה כדי שאפשר יהיה לבדוק אותם.
- לאחר בדיקת שיקול דעתה של התביעה, נוהגים בתי משפט לכבד הסדרי טיעון סבירים, המאזנים בין האינטרסים הנוגדים, לכאורה, של כלל הציבור מחד גיסא והנאשם הספציפי מאידך גיסא. ראו לעניין זה פסקי דין עקביים החל מסוף שנות ה-60 וראשית שנות ה-70,
בעפ 532/71 בחמוצקי נ' מדינת ישראל, דרך עפ 6675/95 שילוח נ' מדנית ישראל, דיון נוסף 1312/93 פלדר נ' מדינת ישראל ופסה"ד המסכם, ע"פ 1958/98 מיום 25.12.2002, שיצא מלפני בית המשפט העליון בהרכב מורחב של תשעה שופטים.
- יחד עם זאת הלכה היא שהסדר טיעון איננו "סוף פסוק" ועל בית המשפט האחריות לעונש המוטל על נאשם. בית המשפט לא קשור בהסדר אליו הגיעו הצדדים, בוחן כל מקרה לגופו, תוך התייחסות לעקרונות כלליים, ביניהם בדיקה אם אין ההסדר חורג ממדיניות ענישה ראויה ואם יש בו תגובה מתאימה לעבירות נשוא ההרשעה במקרה הספציפי שבפניו, כמו גם אם יש בו להשיג הרתעה אישית וכללית.
- מדיניות ענישה ראויה משמעה תגובה שיפוטית בגין המעשה נשוא ההרשעה שיש בה להגשים את מטרת המחוקק ולשרש עבירות. על מנת שהעונש יהיה בעל משמעות מחנכת ומרתיעה הוא חייב להיות פרופורציונאלי לעונש הקבוע בחוק, תוך התחשבות בנסיבות ביניהן, הודאת הנאשם, נטילת אחריות וכיו"ב. ראו לעניין זה פסה"ד בע"פ 1399/91
ליבוביץ נ' מ"י. וע"פ 5106/99
אבו נאג'ימה נ' מ"י.
- המחוקק מצא להחמיר בעבירות נשוא הרשעת הנאשמת. רק לשם המחשה יפורטו עונשי המקסימום שקבע המחוקק בעבירות שבתיק העיקרי: בגין הטעיית צרכן בעניין מהותי, העונש המקסימאלי שנקבע הוא שנת מאסר וקנס בסך כ- 182,000 ש"ח. בגין הוספת מים לבשר בשיעור העולה על המותר ובגין מכירת מזון שונה מהנדרש ואי גילויו של שינוי מזון, כמו כן העונש המקסימאלי הוא שנת מאסר.
- השימוש בבשר שהוסף לו מים הוא תופעה ארצית נרחבת וכמעט ואין לצרכן אפשרות אחרת להשיג בשר. קהל הצרכנים סומך על היצרנים והמשווקים, ומאמין שהוא מקבל בתמורה לכספו מזון, שמשקלו בהתאם למה ששילם כאשר בשר הוא מהמצרכים היקרים ביותר.
- מן המפורסמות הוא, שהצרכנים הנפגעים מעבירות כאלה, לא יכולים לגלות אותן ויש קשיים לאכוף את האיסור.
- המציאות שפורטה לעיל מחייבת תגובה שיפוטית שיהיה בה להוציא מן הכוח אל הפועל כוונת המחוקק, שאם לא כן, יהיה גזר הדין היוצא מלפני בית המשפט בעל מסר הרתעתי שלילי.
- לנוכח האמור לעיל, חובתי ליתן משקל בכורה לאינטרס הציבורי ולהעדיפו על האינטרס האישי של הנאשמת. אשר על כן אינני יכולה לאשר את ההסדר שהובא בפני, שכן העבירה שהנאשמת הודתה בה איננה רק פגיעה בצרכנים מבחינת חוקי הצרכן אלא יש בה משום הטעייה בעניין מהותי מאוד המקבלת משנה חומרה כאשר כל הייצור נעשה בתנאים שאינם תברואתיים ואינם סניטאריים. כל אלה בהצטברם יחד מצדיקים החמרה משמעותית בעונשה של הנאשמת.
- יחד עם זאת, וכאמור לעיל, בית המשפט הגוזר את הדין, איננו מתעלם מהנאשם הספציפי שבפניו ומנסיבותיו האישיות, תהא העבירה נשוא הרשעתו חמורה ככל שתהא. כמו כן נותן בית המשפט משקל לעמדת התביעה ולהסדר הטיעון אליו הגיעה עם הנאשם ואיננו ממצה עם הנאשם את מלוא חומרת הדין. בהתאם להלכת ביהמ"ש העליון בהלכת פלוני, ע"פ 1958/98, ובמקרה כזה העונש המוטל בפועל הוא מעין פשרה בין העונש הראוי לעונש המוצע.
- במקרה שבפני אתחשב לקולא בעברה הנקי של הנאשמת, בהודאתה שחסכה זמן שיפוטי, הצהרת התביעה שהנאשמת השקיעה כספים ושיפרה את העסק וכיום הוא פועל על פי רישיון יצרן.
- בהתחשב בעמדת התביעה ועל מנת לעודד הנאשמת להמשך תיפקוד נורמטיבי, לא אמצה עימה את מלוא חומרת הדין ואני גוזרת כדלקמן:
א. קנס בסך 12,000 ש"ח, שישולם ב- 6 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מ- 1.1.20069 ובכל 1 לחודש שלאחריו.
ב. לא ישולם תשלום אחד במועדו, תעמוד היתרה לפרעון ב- 8 לאותו חודש.
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת