א. אנו מטילים על הנאשם עונש של מאסר עולם בגין ביצוע עבירה של רצח בכוונה תחילה - כמתחייב מסעיף 301 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (
להלן: "חוק העונשין") החל מיום מעצרו 20.3.05.
ב.
תשלום פיצוי ע"י הנאשם
1. ב"כ המאשימה עותרת לביהמ"ש להטיל על הנאשם תשלום פיצוי לכל אחת מבנות משפחתו של אנטולי פאף ז"ל
(להלן:
"המנוח"): לאמו - אלכסנדרה פאף; לאשתו - טטיאנה פאף, ולבתו - מרינה פאף - בסכום המקסימלי הקבוע בסעיף 77 לחוק העונשין, בסך של 228,000 ש"ח, וזאת בצד הטלת עונש של מאסר עולם.
2. לטענת ב"כ המאשימה, ראוי כי ביהמ"ש יעשה שימוש בסמכות המוקנית לו בסעיף 77 לחוק העונשין, וזאת, לאור סוג העבירה בה הורשע הנאשם - רצח בכוונה תחילה, ונוכח הנזק והסבל הרב שנגרמו לבני משפחתו של המנוח.
עוד הוסיפה וציינה ב"כ המאשימה, כי נסיבות התיק דכאן הינן בדרגת החומרה הגבוהה ביותר, וזאת נוכח קביעתו של ביהמ"ש בהכרעת הדין כי הנאשם רדף את המנוח בצורה אובססיבית חודשים ארוכים לאחר פיטוריו, ולאור העובדה שתיכנן את הרצח בקור רוח ובקפדנות, וירה בעורפו של המנוח מבלי שקדם למעשה הרצח מאבק בין הנאשם למנוח.
זאת ועוד, הנאשם לא נטל אחריות למעשיו, לא הביע חרטה עליהם, ומצפונו לא ייסרו נוכח תוצאותיהם המחרידות. יתירה מזאת, הוא אף הביע בחקירתו שמחה למותו של המנוח.
ב"כ המאשימה הוסיפה וציינה כי יש לפרש את לשון סעיף 77 לחוק העונשין:
"לאדם שניזוק ע"י העבירה" באופן שיחול על כל מי שסבל נזק, כאב וסבל עקב מות המנוח. על כן גם אמו של המנוח, שאיננה כלולה בעזבונו אך היתה תלויה במנוח לצורך פרנסתה - זכאית לקבלת פיצוי.
3. ב"כ הנאשם מתנגד לבקשת המאשימה. לטענתו, על ביהמ"ש להתחשב במצבו הכלכלי והמשפחתי של הנאשם, שהורשע בעבירת רצח וצפוי למאסר עולם.
לתימוכין בטענתו, הציגה ההגנה מכתב מאשתו של הנאשם ממנו עולה כי היא מצוייה בחובות כספיים כבדים, ואף לפני מעצרו של הנאשם, הכנסות המשפחה היו מצומצמות.
אשת הנאשם פנתה לרחמי בימ"ש בשם שני ילדיה שנותרו ללא אב, ואשר לדבריה,
"אינם צריכים לשאת עונש על כתפיהם".
עוד ציין ב"כ הנאשם, כי מרשו, שהיה אמנם עו"ד וכלכלן, עבד כשומר לפרנסת משפחתו, ואין סיכוי שיוכל לפצות את משפחת המנוח, אם כי מוסכם היה גם על ב"כ הנאשם שמשפחת המנוח היא משפחה אומללה שנגרם לה סבל כבד.
לדעת ב"כ הנאשם, הדרך הנכונה להיטיב את ניזקה של משפחת המנוח, היא בדרך של תביעה אזרחית - אם וכאשר תוגש, כדי שביהמ"ש ישמע מומחים לענין גובה הנזק, ורק אז יקבע, עפ"י שיקול דעתו, את גובה הנזק. אשר על כן, לדעת ההגנה אין להשית על הנאשם תשלום פיצוי בהליך הפלילי דנן.
ג)
דיון
4. עתירת המדינה מתבססת על סעיף 77 לחוק העונשין הקובע בזו הלשון:
א) "הורשע אדם רשאי בית המשפט לחייבו.... לשלם
לאדם שניזוק ע"י העבירה סכום שלא יעלה על 228,000 שקלים חדשים לפיצוי הנזק או הסבל שנגרם לו. (ההדגשה לא במקור).
ב) קביעת הפיצויים לפי סעיף זה תהא לפי ערך הנזק או הסבל שנגרמו ביום ביצוע העבירה או ביום מתן ההחלטה על הפיצוי, הכל לפי הגדול יותר".
הגם שכותרת סעיף 77 היא "פיצוי למתלונן", הרי לשון הסעיף מדברת על פיצוי ל"
אדם שניזוק ע"י העבירה", וכפי שביהמ"ש העליון קבע "
עזבון הקורבן בא בכלל זה" (ראה: ע.פ. 5761/05
וחידי מג'דלאוי נ' מ"י תק-על 2006 (3) 1009).
5. עפ"י הוראות סעיף 77 לחוק העונשין רשאי ביהמ"ש לחייב נאשם לשלם לקורבן עבירה פיצוי על נזק או סבל שנשא בו, מבלי לאלץ אותו לכתת רגליו ולהגיש תביעה אזרחית.
פיצוי אינו עונש, ותכליתו היא להשיב את מצבו של הנפגע לקדמותו.