השופטת ע' ארבל:
בית-המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטים ס' רוטלוי, א' טל, ע' צ'רניאק), הרשיע את המערער בעבירת רצח על פי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק). בעקבות הרשעתו, נגזר על המערער עונש מאסר עולם, כמתחייב לפי החוק. הערעור שבפנינו מופנה כלפי הכרעת הדין, וממילא גם כלפי גזר הדין.
האישום
2. בכתב האישום אשר הוגש כנגד המערער פורט כי בין המערער ליצחק (איזו) שוורץ (להלן: המנוח) התגלע סכסוך על רקע מאבק שליטה על עסקי מכירת הסמים בשכונת דורה בנתניה. בהמשך לכך, שידל המערער אדם בשם מוטי ביסמוט (להלן: ביסמוט) לסייע לו לרצוח את המנוח על ידי חניקה באמצעות חוטי חשמל. משזה נענה להצעה, הגיעו המערער וביסמוט לביתו של המנוח בליל יום 27.3.04, אך התוכנית לא יצאה לפועל כיוון שביסמוט התחרט ולא שיתף פעולה עם המערער.
בבוקר יום 29.3.04, או בסמוך לכך, הגיע המערער בשנית לביתו של המנוח. לאחר שהכניס המנוח את המערער לדירתו, הכה המערער בראשו, הפילו, כפת את ידיו מאחורי גבו בעזרת חוט חשמל, וחנק אותו באמצעות חוט חשמל נוסף. בעקבות כך נגרם מותו של המנוח, וגופתו נמצאה בדירה ביום 9.4.04 ללא רוח חיים.
3. אנשי המעבדה הניידת שהגיעו למקום מצאו את גופת המנוח שוכבת על גבה על הרצפה, סביב לצוואר כרוך חוט חשמל, ועל פרקי הידיים כרוך במספר ליפופים חוט חשמל נוסף. בראש הגופה נמצא פצע עם רימות.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
4. בפסק דינו מתאר בית המשפט המחוזי את ממצאי המעבדה בזירת האירוע, ומפרט את חוות דעתו של ד"ר קוגל מהמכון לרפואה משפטית, לפיו מותו של המנוח נגרם מתשניק מיכני בעקבות הידוק לולאה סביב צווארו. כן נמצאו שברים בבית החזה שמתיישבים עם לחץ שהופעל על בית החזה, ופצע בראש המנוח שמתיישב עם מכה או נפילה.
5. כאמור, הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער במיוחס לו בכתב האישום. הרשעתו של המערער נסמכה, בעיקרה, על עדויותיהם של ארבעה עדי תביעה עיקריים: ביסמוט, רחל פרץ (להלן: רחל), ושני מדובבים אשר חלקו את תאו של המערער במהלך המעצר והעידו על פרטים מוכמנים שמסר להם המערער בקשר לרצח. בית המשפט מצא שעדויות אלו, ככל הנוגע לאירוע הרצח, מהימנות, וקבע כי העדויות משתלבות זו בזו ונתמכות על ידי ראיות נוספות אותן הציגה המשיבה לכדי פסיפס ראייתי המשרטט תמונה ברורה וחד משמעית באשר לביצוע המעשה על-ידי המערער. מנגד, מצא בית המשפט את גרסתו של המערער כבלתי מהימנה, דחה את טענת האליבי מטעמו, וקבע כי המערער לא הצליח לספק הסבר ממשי לראיות המפלילות נגדו. להלן אפרט בקצרה את העדויות עליהן נסמך בית המשפט לצורך הרשעתו של המערער.
6. גרסתו הראשונה של ביסמוט נמסרה לראשונה למשטרה במסגרת חקירתו בחשד לפציעתו בירי של מיכאל כהן, אשר שימש כעד נגדו בהליך משפטי קודם, ולאחר שהושמעו לו קלטות המתעדות את התוודותו בפני מדובב כי ביצע את הירי במיכאל כהן. באותה עת, טרם נמצאה גופתו של המנוח, ודבר הרצח לא היה ידוע למשטרה. ביסמוט מסר כי הכיר את המערער מאז מאסרם המשותף בשנת 2001. בתקופה שקדמה לרצח שהה ביסמוט תכופות במחיצתו של המערער ואף לן בביתו.
ביסמוט מתאר את הניסיון הראשון לביצוע הרצח ביום 27.3.04. ביום זה טוען ביסמוט כי המערער התוודה בפניו כי ירה במיכאל כהן "בעבורו" ובתמורה ביקש ממנו להתלוות אליו בכדי לפגוע במנוח על רקע תחרות על מכירת סמים. טרם יציאתם, פירק המערער חוט חשמל, באמצעותו הדגים על צווארו של ביסמוט כיצד יגרמו למות המנוח בחנק, הדגמה שבעקבותיה איבד ביסמוט את הכרתו. לטענת ביסמוט, הסכים להתלוות למערער כיוון שפחד מפניו. משהגיעו השניים לבניין מגוריו של המנוח, לבש המערער מסיכה לפניו, הסתתר, והורה לביסמוט לקרוא למנוח שירד למטה, במטרה לתפוס אותו בכדי שיתאפשר למערער לחנקו. ביסמוט אכן קרא בשמו של המנוח, וביקש שירד למטה כדי שיוכל לרכוש ממנו סמים, אך משירד, לא תפס בו ביסמוט כמוסכם. המערער ביקש כי יקרא למנוח בשנית, הפעם בבקשה לכוס מים, וביסמוט עשה כן, אך משירד המנוח נמנע ביסמוט במתכוון מלתפוס בידו בחוזקה כיוון שלא היה מעוניין בביצוע תכנית הרצח. המנוח השתחרר מהאחיזה של ביסמוט ועלה בחזרה לדירתו. בתגובה זעם המערער על ביסמוט ועזב אותו לבדו במקום. ביסמוט עלה על מונית שהסיעה אותו לביתו, אך כיוון שלא היה בידו הסכום הדרוש לתשלום דמי הנסיעה, לקח את פרטיו של הנהג והבטיח שיבוא למחרת לשלם כפי שנהג לעיתים, ואכן שילם לו ביום שאחרי.
עוד העיד ביסמוט כי פגש במערער יומיים או שלושה לאחר אותו יום, ואז התוודה בפניו המערער כי ביצע את הרצח בעצמו, ובלשונו "עשיתי אותו אמלצ'ו". כנשאל המערער על מה הוא מדבר השיב, לדבריו של ביסמוט, "ההוא של אתמול... מה אתה חושב אני פראייר אני מדבר סתם".
7. בית המשפט המחוזי נתן אמון בעדותו של ביסמוט ככל שהיא נוגעת לאירועי הניסיון לרצח של המנוח, למרות שלא נתן אמון בעדותו בכל הקשור להתוודות המערער באשר לניסיון הרצח של מיכאל כהן, אשר לגביו סיפק המערער אליבי לפיו שהה באותה העת בחברת משכיר הדירה בה גר (להלן: היקרי). בית המשפט התרשם אף מהתנהגותו של ביסמוט במהלך העימות עם המערער וסבר כי הוא אמנם פוחד מהמערער, אך לא היה מסתכן ורוצח את המנוח בהעדר מניע משלו. כמו כן האמין בית המשפט לעדותו של ביסמוט על כך שהמערער התוודה בפניו על הרצח תוך שימוש בביטוי הייחודי "אמלצ'ו", שמשמעותו הרגתי אותו, שהוזכר גם בעדותה של רחל בנוגע להתוודות המערער בפניה. בית המשפט סבר כי המערער הסתמך על פחדו של ביסמוט ממנו ועל מעורבותו בניסיון הרצח שיניאו את ביסמוט מלהעיד נגדו. בית המשפט דחה את טענת ההגנה כאילו קיבל ביסמוט טובת הנאה מהמשטרה תמורת עדותו המפלילה.
כן נקבע כי עדותו של ביסמוט נתמכת ביתר העדויות, של רחל ושל המדובבים, וכן באופן נקודתי נתמכת בעדותו המהימנה של נהג המונית שהסיע את ביסמוט חזרה לביתו באותו לילה, ובפתק שנתפס בידי ביסמוט ועליו כתוב "דוד (6)" שמשמעותו שמו של נהג המונית ומספרו בתחנת המוניות, פתק שרשם נהג המונית לביסמוט על מנת שיוכל לשלם לו ביום המחרת. לעומת זאת, את עדויות ההגנה הסותרות את עדותו של ביסמוט מצא בית המשפט כבלתי מהימנות מסיבות שונות. מכל מקום סבר בית המשפט כי גם ללא הסתמכות על עדותו של ביסמוט ניתן היה להרשיע את המערער על בסיס יתר הראיות.
8. עוד התבסס בית המשפט המחוזי על עדותה של רחל שנמצאה מהימנה עליו. רחל העידה כי ניהלה קשר רומנטי עם המערער אשר הסתיים זמן קצר לפני מועד הרצח. מן המנוח היא נהגה לרכוש סמים, ולעיתים לנה בביתו. רחל טענה בעדותה כי נכחה בדירת המנוח עובר לניסיון הרצח של המנוח. לדבריה, המנוח אמר לה שביסמוט קורא לו לרדת למטה, וראתה אותו יורד פעמיים. לאחר שעלה לדירה בפעם השנייה הבחינה שחולצתו של המנוח רטובה, ולשאלתה ענה המנוח כי ביסמוט שפך עליו כוס מים. בהמשך סיפרה כי בבוקר יום ה-29.9.04 העיר אותה המנוח לאחר שלנה בדירתו, אמר לה כי "ויקטור למטה", והנחה אותה להסתתר במרפסת. משעשתה כן שמעה בוקע מהדירה את קולו של המנוח צועק "כאילו מכאיבים לו". מחשש שמא המערער יראה אותה בדירת המנוח ויקנא לה ומחשש כי ירביץ לה, לקחה את חפציה וקפצה ממרפסת הדירה לרחוב. משם הלכה לבית ידידה, ויטו עמרה, לו סיפרה את שהתרחש, ומשם למרפאה, שם היה קבוע לה תור קודם לכן. רחל הוסיפה כי גם בפניה התוודה המערער הן ברצח המנוח בחניקה באמצעות חוט, והן במעורבות בירי במיכאל כהן. לטענתה אמר לה המערער כי חנק את המנוח מאחר שהיא היתה שוברת אצלו קריז ולא אצל המערער והיא לא צריכה אותו.
9. בית המשפט מצא את עדותה של רחל מהימנה במיוחד, וקבע כי ניתן להרשיע את המערער אף על בסיסה בלבד. בית המשפט ביסס את התרשמותו על התנהגותה של רחל במהלך החקירה הארוכה במשטרה, מעיון בתמלילי חקירתה ובקלטת המתעדת חקירה זו. בית המשפט קבע כי רחל לא ששה למסור את הדברים לא בפני החוקר ולא בפני בית המשפט, ונדרשו מאמצים רבים של החוקר עד שסיפרה את גרסתה. עם זאת, בית המשפט לא האמין לכך שהמערער התוודה בפני רחל כי שדד את הפיצוציה של מיכאל כהן, אך קבע כי לא ניתן לשלול שרחל הבינה מן המערער כי היה מעורב באופן כלשהו באירוע. עדותה של רחל נתמכה על ידי ראיות נוספות. שכנו של המנוח, מוריס שיינברג, העיד כי ביום המדובר ראה את רחל רצה מכיוון בית המנוח כשהיא מבוהלת. ד"ר אלי אלבז, רופא המרפאה בה טופלה, העיד כי אכן בבוקר אותו יום היה לרחל תור אליו הגיעה למרפאה. ויטו עמרה אישר בחקירתו במשטרה את גרסתה של רחל כי מייד לאחר שעזבה את בית המנוח הגיעה לביתו וסיפרה לו את ששמעה. גרסתה של רחל, כך נקבע, אף מתיישבת עם גרסתו של ביסמוט. חיזוק למהימנותה של רחל מצא בית המשפט בכך שלא הפלילה את המערער באופן ישיר ולא הגזימה בתיאוריה. בית המשפט שלל את מהימנותם של שני עדים, איציק סרור ואורי עטיה, אשר העידו כי רחל התוודתה בפניהם כי היא זו שרצחה את המנוח, וזאת מפאת סתירות שנמצאו בעדויותיהם וחוסר סבירות תוכנן בעיניו. באשר לסרור קבע בית המשפט כי עדותו אינה מהימנה שכן בתצהיר שנתן בפני אחותו של המערער לא הזכיר את התוודותה של רחל בפניו, וכן מסר גרסאות סותרות לגבי ההתוודות עצמה. באשר לעטיה נקבע כי לא הגיוני שרחל היתה מתוודה בפני אדם שכל היכרותה עימו היא על רקע שימוש משותף בסמים. גם עדותו כי רחל התוודתה שחשמלה את המנוח אין לה בסיס שכן המנוח לא חושמל. עוד ציין בית המשפט את הרשעתו של עטיה בעבר בשיבוש הליכי משפט.
בית המשפט העביר ביקורת על אופן חקירתה של רחל שכלל איומים, צעקות והתנהגות נוקשה של החוקרים כלפיה. עם זאת, דחה בית המשפט את הטענה כי התנהגות זו של החוקרים כלפיה גרמה לרחל להעליל על המערער את מעשה הרצח.