מאסר ממושך לתוקף ילדים

כב' השופטת ס' רוטלוי, ס. נשיא - אב"ד:

1.         זהו אחד המקרים הקשים והנפשעים שהובאו בפנינו. הנאשם פגע מינית ונפשית בצורה מתוכננת ושיטתית ובדרכי עורמה במשך שנים בעשרים ותשעה ילדים, כולם בני אותו יישוב חרדי, שבו שימש הנאשם בתפקידים חינוכיים במוסדות חינוך לגיל הרך ובבתי ספר שונים.

            גילוי הפרשה עורר סערה באותו יישוב ושיתוף מערכת אכיפת החוק בחקירה לא היה קל, במיוחד לנוכח היות חלק גדול מן הקורבנות פעוטות של בית רבן ולנוכח הרצון הטבעי של ההורים ושל הקהילה להתכחש לקיומם של מעשי עוולה אלה בקירבם. יכולנו לעמוד על כך מתוך שמיעת הורים רבים שהעידו בפנינו.

            גם לאחר ששמענו את הראיות במשך תקופה ארוכה, שהתמשכה מעבר למצופה בשל בקשות חוזרות ונשנות של הנאשם לדחיות, התרשמנו שמה שניפרש בפנינו היה קצה הקרחון בלבד.

 2.        ביום 10.1.08 הורשע הנאשם על ידינו בסידרת עבירות מין כלפי 29 ילדים, שבחלקן לווו גם בעבירות של אלימות.

הילדים, שנפגעו על ידו בשנים 2003 - 2005, היו בגילאים 3 - 12 והעבירות היו מגוונות וכללו מעשים רבים של מעשה מגונה בקטין מתחת לגיל 14 - עבירה על סעיף 348(א) ביחד עם סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין") - זאת בעשרים ושבעה פרטי אישום; ניסיון למעשה מגונה בקטין מתחת לגיל 14, עבירה על סעיף 348(א) ביחד עם סעיף 345(א)(3) וסעיף 25 לחוק בשני פרטי אישום; עבירה של מעשה סדום שלא בהסכמה בקטין מתחת לגיל 14 - עבירה על סעיף 347(ב) ביחד עם סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין בפרט אישום אחד; וניסיון למעשה סדום בקטין מתחת לגיל 14, עבירה על סעיף 347(ב) ביחד עם סעיף 345(א)(3) וסעיף 25 לחוק העונשין, בשלושה פרטי אישום; עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין בפרט אישום אחד; וכן עבירה של איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין בפרט אישום אחד.

3.         פירוט מדוייק של העבירות מופיע בהכרעת הדין ואציין רק את עיקרן:

            הנאשם, שהינו איש צעיר, קיבל על עצמו, לדבריו ב"שליחות" מרב ידוע, בין בהתנדבות ובין בתשלום, תפקידים שונים בגני ילדים, בבתי ספר, בצהרונים, בהסעות של ילדים - תפקידים, שיצרו אמון של הילדים והוריהם בו, ואף יצרו לו הזדמנויות רבות לניצול האינטימיות שנוצרה בינו ובין הילדים. אינטימיות זו הוזנה על ידו באמצעות מילים טובות, מתן פרסים, לעיתים אף גמול כספי, הבטחת טובות הנאה שונות (כמו תפקיד בהצגה בבית הספר). אינטימיות זו אף נוצלה על ידו לספק את צרכיו המיניים הבסיסיים ביותר, כשהוא איננו בוחל להשתמש במעמדו ובגילו כלפי ילדים רכים בשנים, שתמימותם בלטה לא רק בשל גילם, אלא גם בשל השתייכותם לקהילה עליה נמנו. קהילה, שבה ניתן ערך עליון לחינוך ולמחנכים.

            הנאשם גם לא בחל בניצול מעמדו על מנת לאיים ולהפחיד את הילדים, אשר ככל שהיו רכים יותר בשנים, כך חששו ופחדו יותר ונכנעו לתכתיביו.

            מאחר שאנשי החינוך בקהילה סמכו על הנאשם והפקידו בידיו אחריות לגבי ילדים, ומאחר שהוא התנדב לביצוע מטלות רבות בקהילה, ובמיוחד במסגרות החינוך, היו בידיו מפתחות לחדרים שונים במוסדות החינוך, שאותם ניצל לצורך מטרותיו הבזויות, שעה שהילדים שימשו לו טרף קל, כשהם תלויים  בו לחלוטין.

4.         מעשיו של הנאשם כללו נגיעה באיברי המין של הקטינים, כפייתם לגעת באיבר מינו, הקרנת סרטים אירוטיים לקטינים, הושבת קטינים על איבר מינו, במקרה אחד ליקוק איבר מינו של הקטין, ניסיונות להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של קטינים (בשלושה מקרים) ואף מקרה אחד של החדרת איבר המין לפי הטבעת של קטין (בן 11), תוך גרימת כאבים לקטין.

            מעשים אלה נעשו חלקם בשעות הלימודים, וחלקם לאחר שעות הלימודים.

            מהעדויות, שהובאו בפנינו עלה, כי הנאשם השליט פחד על הקטינים ואיים על חלק מהם לבל יגלו את מעשיו והם הפכו, בעל כורחם, לעבדיו, כאשר סיבלם בא לידי ביטוי בדרכים עקיפות, אשר במשך שנים  לא הובנו על ידי הוריהם או מחנכיהם.

5.         החקירה וניהול המשפט היו קשים כיוון שמדובר היה בילדים שחלקם היו רכים בשנים והיה קשה לדובב אותם. כולם חשו בושה לדבר על ענינים אינטימיים והשתמשו בבטויים שונים האופיניים לקהילה עליה הם נמנים. היה להם קושי לשוחח על כך עם הוריהם ואפילו עם חוקרי הילדים אשר גבו את עדויותיהם, שהתקבלו כראיות על פי החוק לתיקון דיני ראיות (הגנת ילדים), התשט"ו - 1955.

             ניתן היה אף להבחין ברגשי האשם של הילדים, במיוחד הגדולים מביניהם, על ש"התפתו" לאותם מעשים אסורים.

            גם לחלק מההורים של הקרבנות היה קושי לקבל את העובדה שילדיהם נפלו קורבן לעבריין מין שהתהלך ביניהם במשך שנים, כשהוא מתהדר בחביבות ובהצלחה חינוכית אצל ציבור הילדים. חלק מהם העדיפו להאמין שאולי ילדיהם לא אמרו דברי אמת ובלבד שלא יסווגו כ"קורבנותיו של בורובסקי" עד שהאמת טפחה על פניהם בדמות סבלם של הילדים.

6.         מול נאשם, הנעדר עבר פלילי והמתכחש, עד היום, למעשיו, ניצבים בפנינו עשרים ותשעה ילדים תמימים, שגופם ונפשם הושחתו במעשיו הנפשעים של הנאשם, הסבור עד היום כי נפל קורבן לעלילת שווא שנרקמה נגדו ביישוב, שבו מתגוררים כל הילדים - טענה אותה דחינו במלוא התוקף בהכרעת דיננו המפורטת.

            גם אם חלק מהעבירות נוסח בצורה מינורית, אין בכך כדי להצביע על המינוריות שבמעשיו של הנאשם, שכן עקב גילם הרך של הנפגעים, היה קושי לדלות את מלוא היקף המעשים שנעשו בהם. צפייה בקלטות המחישה לנו קושי זה, אך מאידך הציגה בפנינו עד כמה הייתה קשה הפגיעה.

7.         טענות המאשימה :