ב
- 10.11.2008 הגישה עו"ד אליזבט קדמון מפמת"א, כתב אישום נגד זכריה בן מחמוד אגבריה, יליד 1969 (להלן:
"הנאשם"). בכתב האישום שני אישומים המייחסים לנאשם התיימרות כבעל סמכות, עבירה לפי סעיף 282 לחוק העונשין תשל"ז
-1977 (להלן:
"חוק העונשין"), התחזות והשגת גבול מקצוע עריכת דין, עבירות לפי סעיפים 96 ו
- 97, לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א
-1961 (להלן: "
חוק לשכת עורכי הדין").
באישום הראשון טוענת התביעה, שהנאשם אשר לא הוסמך כעו"ד, הופיע ב
- 3.11.2004 בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, התחזה לעורך דין וייצג את מחמיד עאטף בתביעה נגד המוסד לביטוח לאומי. באישום השני נטען שבשבעה תאריכים (שניים מהם בסוף 2005 ויתרתם במהלך שנת 2006), התחזה הנאשם לעו"ד הופיע בבית משפט השלום בת"א לפני כב' השופטת כוחן בת"פ 2277/05, וייצג את קרוב משפחתו פתחי אגאבריה (להלן: "
פתחי") במשפט הוכחות.
בישיבת ההקראה הודה הנאשם בכל עובדות כתב האישום, והורשע בהתאם, ראו הכרעת הדין (ראו עמ' 4 לפרוטוקול).
ראיות לעונש
התובעת הגישה את הגיליון במ/1, ממנו עולה שבתאריך 24.12.06 בבית המשפט השלום בנצרת הורשע הנאשם בעבירות זהות לעבירות נשוא הרשעתו בתיק זה ונידון ל- 20 חודשי מאסר מותנה ולתשלום קנס בסך 20,000 ש"ח.
פתחי העיד כעד אופי מטעם הנאשם. מעדותו של פתחי עולה שהוא הועמד לדין בבית משפט השלום בתל
-אביב, בגין תאונת דרכים שבה היה מעורב. פתחי, לדבריו, היה מודע לעובדה שלנאשם
"איזה שהוא בלאגן קצת בקשר לרישיון", והוסיף
"אני לא מבין במשפטים אבל יודע שהוא בסדר, אבל ידעתי שהוא מסובך משהו" (עמ' 6 ש' 16
-14 לפרוטוקול). לשאלת ביהמ"ש זה, אם בפתח הדיון בפני כב' השופטת כוחן, הצהיר בא כוחו הנאשם "שיש לו בלאגן עם הרישיון", ענה פתחי:
"אני לא יודע אם הוא אמר או לא. אני יודע שהוא בסדר במצבו, עד שהוא הגיע למצב שהוא לא יכול לייצג אותי. הוא אמר שיש לו בלאגן. בתחילת המשפט בעצמי לא ידעתי שיש לו בעיה עם הרישיון" (עמ' 7 ש' 10
-6 לפרוטוקול). בהמשך אמר:
"אני חושב שלא הייתה לו תעודה ביד".
הטיעונים לעונש
התובעת, עו"ד מאיה בש, ביקשה להחמיר בעונשו של הנאשם ולגזור עליו קנס ומאסר, שחלקו לריצוי בפועל מאחורי סורג ובריח וחלקו על תנאי. התובעת לא התעלמה מהעובדה שקודם לביצוע העבירות עמד הנאשם בבחינות הסמכה בכתב. ואף על פי כן טענה שיש להחמיר בעונש, בהתחשב בפגיעה שפוגעות העבירות בציבור עורכי הדין, בציבור הלקוחות ובאמון, שראוי שישרור, בין השופטים לעורכי הדין. לגישתה מתוקף השכלתו המשפטית הנאשם מודע לתוצאות הנגזרות מההונאה והמרמה שבבסיס העבירות בהן הורשע. היא הדגישה את התמשכות התנהגותו הפלילית של הנאשם ואת העובדה שהופיע במספר בתי משפט תוך שהוא מתחזה לעו"ד. התובעת הגישה את גזר הדין ופסק הדין שניתנו בעניינו של הנאשם בבתי משפט השלום והמחוזי בנצרת ואת פסק דינו של בית המשפט העליון, שביום 4.4.06 אישר החלטת בית הדין הארצי של לשכת עורכי הדין, שפסל את הנאשם מלהתקבל כחבר בלשכת עורכי הדין למשך 25 חודשים שתחילתם ב- 31.03.04. התובעת הדגישה את חומרת העבירות אותן עבר הנאשם, הראשונה בעיצומה של תקופת הפסילה, ב- 3.11.04 והשניה שתחילתה בספטמבר 2005, גם היא בתקופת הפסילה.
לשם השלמות ועל מנת להעמיד דברים על דיוקם, הגישה התובעת, לבקשת בית משפט זה וללא התנגדות הסנגור, את כתב האישום שהוגש נגד פתחי לבית משפט השלום בת"א. מכתב האישום עולה, שפתחי הואשם בגרימת תאונת דרכים קטלנית, השמדת ראייה ושיבוש הליכי משפט, עבירות לפי סעיפים 304, 242 ו- 244 לחוק העונשין והזזת כלי רכב ממקום תאונה, אי מסירת פרטים, נהיגה ללא רישיון וללא פוליסת ביטוח (להלן:
"תיק התאונה"). בתאריך 7.06.07, הודיע הנאשם לכב' השופטת כוחן, שקיבל הודעה מלשכת עורכי הדין שעומדים להאשימו בהתחזות לעו"ד, ונאסר עליו לעסוק בעריכת דין עד שהעניין יתברר. כנגזרת מכך דחה בית המשפט את המשך הדיון על מנת לאפשר לפתחי לשכור שירותיו של עו"ד אחר, כעולה מפרוטוקול והחלטה במ/4.
הסנגור,עו"ד יובל נחמני ביקש, באופן טבעי, לא להחמיר עם מרשו, אשר סיים לימודי משפטים בחו"ל, סיים התמחות בשנת 2003, עבר את הבחינות, עמד למעשה בכל הדרישות הצריכות על מנת שיתקבל כחבר בלשכת עורכי הדין והדבר נמנע ממנו בשל הסתבכויותיו שאינן חמורות לגישתו. הסנגור נדרש לשבר הגדול שחווה הנאשם כשהגיע לטקס חלוקת רישיונות ובאותו מעמד הודע לו, שבגין תלונה שהוגשה נגדו לא יוסמך כעו"ד. לאחר מכן החלה מסכת שלמה של התדיינויות בין הנאשם ללשכת עורכי הדין, ובמשפט פלילי בגינו נידון ונענש בבית משפט השלום בנצרת ונגזרו עליו 20 חודשי מאסר על תנאי, שתוקפם לשלוש שנים גזר הדין ב- 24.12.06. התוצאה המחמירה עמדה בביקורת ערעור. בשל המאסר המותנה, התלוי ועומד נגד הנאשם, מסרבת לשכת עורכי הדין לקבלו לשירותיה עד סוף שנת 2009, שאז תחזור ותשקול אם להיעתר לבקשתו ולהסמיכו כעו"ד, באם בית משפט זה לא יחמיר בעונשו.
מבלי להקל בחומרתן של העבירות, ביקש הסנגור, ליתן משקל לכך שבאישום הראשון, שעניינו ייצוג במוסד לביטוח לאומי, אין פירוט מהן הפעולות שעשה הנאשם בבית הדין האזורי לעבודה. לגבי תיק התאונה, ביקש לקבוע שהמרמה וההטעיה אינן במדרג גבוה של חומרה, משום שהנאשם סייע ללא תמורה לקרוב משפחתו אשר היה מודע לבעיה עם הרישיון והיה מרוצה מהעזרה שהנאשם הושיט לו. בהתחשב בעונשים הכבדים שהוטלו על הנאשם בעבר, המונעים ממנו שנים ארוכות (7-6) לקבל רישיון עריכת דין, שהוא משאת נפשו, ולשם השגתו השקיע משאבים וכוחות נפש רבים, דרישת התביעה חמורה מידי. הסנגור ביקש להסתפק במאסר מותנה מתון שכן הנפגע העיקרי, הנאשם בתיק התאונה, שהעיד כעד אופי, לא רואה את עצמו נפגע.
הנאשם, עצמו פנה לביהמ"ש בפנייה נרגשת והסביר את נסיבות הסתבכותו. לטענתו עיקרן באי הבנה, שנגרמה עקב הסתבכותו של עו"ד אחר כמפורט בעמודים 15
-12 לפרוטוקול. הוא ביקש ליתן משקל לדבריו של עד האופי ולעובדה שהפסיק את הייצוג בתיק התאונה באמצע המשפט, הביע התנצלות וביקש התחשבות ורחמים.
לאחר ששמעתי הטיעונים ועיינתי בכתבי האישום ובהחלטות שיצאו בעניינו של הנאשם הגעתי למסקנות כדלקמן:
- אין צורך להכביר מילים באשר לרציונל העומד בבסיס ההגבלה שהגביל המחוקק את הזכות לחופש העיסוק, בקובעו שרק מי שהוסמך כעו"ד יתקבל כחבר מן המניין בלשכת עורכי הדין, יהיה זכאי לבצע את הפעולות שיוחדו למקצוע זה בהתאם להוראות חוק לשכת עורכי הדין. שהרי מן המפורסמות הוא, שעריכת דין היא מהמקצועות שהעוסקים בהם מחויבים בנוסף לידע ולמיומנות, בעמידה בסטנדרטיים גבוהים של אמינות ויושרה, באופן שיצדיק את האמון שנותנים בהם לקוחותיהם ועובדי הרשויות שמולם הם פועלים ובראש ובראשונה שופטי בתי משפט. המחוקק דאג לקביעת מסגרת אתית נורמטיבית לעוסקים במקצוע, ובסעיף 1 לחוק לשכת עורכי הדין נקבע:
"
מוקמת בזה לשכת עורכי הדין (להלן: הלשכה) שתאגד את עורכי הדין בישראל
ותשקוד על רמתו וטהרו של מקצוע עריכת הדין" (הדגש שלי - ד.ר-ש).
- בשל הדרישות הגבוהות הנדרשות מעורכי דין, מגן המחוקק על האינטרסים הכלכליים שלהם ואוסר על מי שלא הוסמך כעורך דין להסיג את גבול המקצוע. על מנת ליישם את תכלית זו נקבע בסעיף 97 לחוק:
"מי שמתחזה כעורך דין ועורך דין העושה
בתקופת
השעייתו פעולה שנתייחדה לפי חוק זה לעורכי דין, דינו - מאסר שנה או קנס חמשת אלפים לירות."
- חובתו של עורך דין כלפי בית משפט מעוגנת בסעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין לפיו: "
במילוי תפקידיו יפעל עורך דין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות, ויעזור לבית המשפט לעשות משפט", ובכלל 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986, לפיו: "
עורך דין ייצג את לקוחו בנאמנות, במסירות, ללא מורא, תוך שמירה על הגינות, על כבוד המקצוע ועל יחס כבוד לבית המשפט".
בעקבות המשפט האנגלי, רואה השיטה המשפטית שלנו את עורכי הדין כ - officer of the court,המסייעים במלאכתו של בית המשפט לברר מחלוקת ולחשוף את האמת. חובותיהם של עורכי הדין כלפי בית המשפט מעניקות להם את מעמדם המיוחד בעומדם בפני בית המשפט. כנגזרת ממעמד זה בית המשפט מניח אפריורית שעורך הדין הינו ישר וממלא בנאמנות את החובות המוטלות עליו הן כלפי לקוחו והן כלפי בית משפט. השיטה המשפטית לא תוכל להתקיים אם מי שאמור לייצג אותה - יעשה דין לעצמו.