ת"פ
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
2491-11-11
23/12/2014
|
בפני השופטת:
מיכל ברק נבו
|
- נגד - |
המאשימה:
מדינת ישראל עו"ד לואי עיאדאת
|
הנאשמים:
1. מאיר בן צור 2. שי זגה
עו"ד ליאור אפשטיין
|
גזר דין |
הרקע וכתב האישום
1. הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בביצוע העבירות הבאות:
השמטת הכנסה מתוך דוח שנערך על פי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 [הפקודה] - 3 עבירות לפי סעיף 220(1) וסעיף 224א לפקודה;
הכנה וקיום פנקסי חשבונות כוזבים, או רשומות אחרות כוזבות - 3 עבירות לפי סעיף 220(3) וסעיף 224א לפקודה;
שִמוּש בערמה ותחבולה - 3 עבירות לפי סעיף 220(5) וסעיף 224א לפקודה.
2. השנים 2005 - 2007 הן הרלוונטיות לכתב האישום. הנאשמים היו באותה תקופה (וכך עד היום) שותפים בחלקים שווים בשותפות "הינומה מוטורס", ברחוב המסגר בתל אביב. עיסוקם של הנאשמים בסחר ותיווך בכלי רכב משומשים, ובייבוא כלי רכב מחו"ל, ומכך הפיקו הכנסות במסגרת העסק. בתקופת כתב האישום ביצעו הנאשמים במסגרת עיסוקם עשרות עסקאות בכלי רכב. הם היו חייבים בניהול פנקסים בהתאם להוראות מס הכנסה וניהול פנקסי חשבונות, התשל"ג - 1973 [הוראות מס הכנסה], ובהגשת דוחות לפקיד השומה, לפי הוראות סעיף 131 לפקודה.
בכל אחת משנות המס 2005 עד 2007 פעלו הנאשמים, תוך שִמוּש במרמה, ערמה ותחבולה, במזיד ובכוונה להתחמק ממס, וזאת בעשותם את המעשים הבאים:
א. לא ניהלו "ספר סחר" כנדרש בתוספת י' להוראות מס הכנסה;
ב. לא ניהלו "ספר תיווך" כנדרש בתוספת י' להוראות מס הכנסה;
ג. ניהלו רישום כוזב של עסקאותיהם, בדרך של גליון אלקטרוני, בו רשמו רישומים כוזבים על אודות העסקאות שביצעו;
ד. לא הוציאו חשבוניות על מלוא סכום הרווח שהפיקו;
ה. לא הוציאו קבלות על מלוא סכום התקבולים שנתקבלו על ידם.
3. בתקופת כתב האישום עמד סך ההכנסות ברוטו של הנאשמים על היקף של 6,000,000 ₪. מתוך סכום זה, יועדו כספים לרשויות המכס ולמוכרי כלי רכב בחו"ל, וכספים אכן הועברו לגורמים אלה. מתוך סך ההכנסות ברוטו יועדו כספים גם להוצאות נוספות. הנאשמים השמיטו מדוחותיהם לפקיד השומה הכנסה נטו בסך 850,000 ₪.
4. נוסף על האמור עד כה, ביום 17.5.12 הגיש נאשם 1 שתי הצהרות הון כוזבות, לתאריכים 31.12.07 ו-31.12.10. הכזב היה בכך שהושמטו מהצהרות ההון זכויותיהם של הנאשם ואשתו בדירה שרכשו בספטמבר 2005, ששוויה ביום רכישתה היה 1,334,444 ₪, והתחייבותם לתשלום המשכנתא לרכישת הדירה. זכויות החכירה לדורות בדירה נרשמו בכזב על שם אביה של אשת נאשם 1, למרות שהנאשם ואשתו הם שרכשו את הדירה. הרישום הכוזב נעשה במזיד ומתוך כוונה להתחמק ממס.