מאיר נ' סיסו

פסק דין

בתאריך 9.12.12 בעקבות מודעה ב"יד 2", רכש התובע מהנתבע רכב מסוג דייהטסו שרייד, שנת 97, ושילם לו עבורו סך של 7,000 ₪.

לטענת התובע, העובדה שבמודעת המכירה פרסם הנתבע כי מדובר ברכב שמצבו המכני מצויין והוא "לאחר אוברול" "שכנעה אותו" וכי לשמע דפיקות קלות שבקעו מהמנוע בנסיעת המבחן עם הרכב, אמר לו הנתבע שעליו לגשת למוסך לשם כיוון שסתומים וחיזוק ראש מנוע שאותם יש לבצע לאחר אוברול והוסיף כי לאחר מכן ייעלמו הרעשים.

אלא, שלמחרת היום בבדיקה שנערכה לרכב במוסך, הסתבר לתובע ש"המנוע גמור". לתמיכת עובדה זו צרף התובע לכתב התביעה מסמך בו מציין בעל המוסך כי יש להחליף את מנוע הרכב.

בגין כך, עותר התובע לחיוב הנתבע כי יקבל את הרכב לידיו בחזרה וישיב לו את כספי התמורה, או לחילופין לחייבו בתשלום פיצוי בסך של כ- 5,000 ₪ בגין החלפת מנוע.

להגנתו טוען הנתבע כי מדובר ברכב שנרכש על ידו כחודש קודם למכירתו לתובע וכי הוא כתב במודעה שמדובר ברכב לאחר אוברול כי "ככה הוא חתם לי זה שקניתי ממנו". לתמיכת הטענה צרף הנתבע את הסכם המכירה מיום 10.11.12 בו נכתב, בין השאר (על ידי המוכר) כי: "בנובמבר 2011 הוחלף בלוק מנוע, שופץ כללית כולל ראש".

עוד טען הנתבע כי החליט למכור את הרכב לאחר שב- 7.12.12 הוא פוטר ממקום עבודתו (וגם לכך צרף אישור) והוסיף שהציע אותו למכירה בסכום של 8,000 ₪ ולבקשת התובע הוריד מהמחיר סך של 1,000 ₪ לאחר שזה דחה את הצעתו לקחת את הרכב לבדיקה והעדיף את ההורדה במחיר.

בעקבות דברים אלה ובתשובה לשאלותי, אישר התובע כי בעת הרכישה הוא לא שאל את הנתבע "מי עשה את ראש המנוע".

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בראיות שהוגשו מטעמם, התרשמתי כי הנתבע לא התכוון לרמות את התובע וכי האחרון נהג בקלות ראש כשהחליט לקנות את הרכב, ללא בדיקה, למרות שעל פניו נראה היה כי הרכב אינו תקין והנתבע אף הציע לו לעשות כן. לפיכך, אין לו לתובע אלא להלין על עצמו.

התוצאה היא, אם כן, שהתביעה נדחית.

בנסיבות העניין לא מצאתי מקום לפסיקת הוצאות.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום, כ"א אב תשע"ג, 28 יולי 2013, בהעדר הצדדים.