מאיה נ' סופר

פסק דין

בתיק זה, התובעת עותרת לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים שהתרחשה ביום 10.4.09 ברח' מכבי ברעננה.

התובעת מבקשת פיצוי בסך של 4,333 ₪.

הסכום בנוי כדלקמן:

1.תיקון לרכב בסך של 1,501 ₪.

2.שכ"ט שמאי בסך 450 ₪.

3. ירידת ערך לרכב בסך 1,732 ₪.

4.טרחה ועוגמת נפש בסך 400 ₪.

5.הפרשי הצמדה בסך 250 ₪.

עפ"י גרסת התובעת, היא האטה את רכבה כאשר בכוונתה לפנות שמאלה לצורך חניה. טרם שסיימה את פנייתה, חשה התובעת בחבטה ברכבה, כאשר רכב הנתבע הגיח במהירות מאחוריה, סטה בנתיב נסיעתו ופגע ברכב התובעת, וגרם לנזקים בצד האחורי שמאלי של רכבה.

גרסת הנתבע שונה. עפ"י האמור בכתב הגנתו, הוא אכן נסע אחרי רכב התובעת, התובעת אותתה ימינה, האטה את רכבה, וסטתה מהנתיב לצידו הימני, אז לפתע, התובעת, מבלי לאותת, פנתה שמאלה, ולכן הדבר הפתיע אותו והוא לא הספיק לבלום והתנגש ברכבה.

בבית המשפט אמר הנתבע: "ברגע שהיא התחילה לפנות ימינה אני לקחתי שמאלה והתחלתי לעקוף". (עמ' 1 שורה 28).

לאחר ששמעתי את דברי בעלי הדין, החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי, ולהלן נימוקיי לכך:

1.באשר לאירוע, העדפתי את גרסת התובעת מול גרסת הנתבע.

שני הצדדים הסכימו שמדובר בכביש צר, חד סטרי, עם מכוניות חונות בשני צידי הכביש, לכן היה על הנתבע להמתין עד שהנתבעת תסיים להחנות את רכבה, בטרם וינסה לעקוף אותה.

לפיכך, הנתבע בלבד, היה אחראי לקרות התאונה.

2.ככל הנוגע לנזקים, ניכר הדבר שהשמאי ראה את הרכב של התובעת לראשונה ב-24.4.09, וכבר באותו יום, בטרם התיקון, קבע ירידת ערך בסך 1,732 ₪.

ברור שהשמאי לא טרח לבדוק את הרכב פעם נוספת אחרי התיקון, לפני שקבע את ירידת ערך הרכב. לכן ירידת הערך לא הוכחה.

כמו כן, לא מצאתי סיבה להעניק לתובעת סכום עבור עוגמת נפש.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 1,951 ₪ + 300 ₪ הוצאות משפט, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עפ"י חוק, החל מיום התאונה 10.4.09 ועד ליום התשלום המלא בפועל.