מאטייב נ' שלוח ואח'

החלטה

החלטה

מונחת בפניי בקשה לפטור מאגרה על פי הקבוע בתקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות").

העובדות הצריכות לעניין

המבקש הגיש בבית משפט זה תובענה כספית על סך של 10,331,000 ₪. על פי הנטען, המבקש ערב לחוב של המשיב 2 לבנק דיסקונט. במסגרת הליכים שנקט הנושה כנגד המבקש נדרש, על פי הוראות הדין, לאתר את כתובתו של החייב העיקרי, הוא המשיב 2, וזאת, לצורך מיצוי ההליכים וקבלת פסק דין, בעניינו. על פי הנטען, פעל המשיב 1 בתרמית בשעה שהכין דו"ח חקירה, לעניין כתובת להמצאת כתבי בי-דין של המשיב 2, ומשכך, חייב לפצות את המבקש, יחד עם המשיב 2, שלא גילה למבקש במועד הרלוונטי על התרמית ומצג השווא, בגין נזקיו, בין היתר, בשל החוב הפסוק, מכוח פסק דין שניתן לטובת הנושה כנגד המבקש, והעומד על סכום של כ-6.5 מיליון ₪ וכן נזקים נוספים אחרים, כפי שפורטו בכתב התביעה.

לצד הגשת התובענה, הוגשה הבקשה דנא לפטור מאגרה. על פי הנטען, המבקש הינו נכה בשיעור 100% ומצבו הכלכלי קשה ביותר ואין ביכולתו לעמוד בתשלום האגרה. עוד נטען, כי המבקש חייב מוגבל באמצעים וחובותיו לנושים עולים כדי כ-7.8 מיליון ₪. למבקש אין נכסים, תוכניות חיסכון וקופות גמל. החשבון היחיד העומד לרשותו הינו בבנק הדואר, שם מופקדת קצבת הנכות. הכנסתו היחידה, מקצבת נכות, עומדת על 1,800 ₪ לחודש בלבד. לטענתו, סיכוייו לזכות בתביעה גבוהים, נוכח התרמית שנהגו כלפיו המשיבים ועל יסוד כל אלה, התבקש בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה. לבקשה צורפו אישורים רפואיים ומסמכים שונים.

בהחלטתי מיום 4.12.11 התבקשה תגובת המדינה וכן עמדת המשיבים בתוך 14 יום. בתגובת המדינה נטען, כי אין לה מידע בכל הנוגע להליך העיקרי. יחד עם זאת הודגש, כי הגם שעומדת, לכאורה, למבקש עילת תביעה כנגד החייב העיקרי, הוא המשיב 2, מכוח ערבות המבקש, עילת התביעה כנגדו התבססה על תרמית והטעייה ודינה להיכשל. בעניין זה הוסיפה וטענה המדינה, כי לא יינתן פטור מאגרה מקום בו נמצא כי סיכויי ההליך קלושים. על יסוד כל אלה ביקשה לדחות את הבקשה ולחילופין, ליתן פטור עד לסכום של 900,000 ₪.

משלא ניתנה עמדת המשיבים עד למועד שנקבע, ניתנת החלטתי על יסוד הבקשה והתגובה בלבד, כדלקמן.

דיון והכרעה

אכן, ביסוד תקנות האגרות מונח איזון בין שתי תכליות נוגדות (בג"צ 6490/04 נאדר מוחמד עלי צביח ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פ"ד נט(3) 742 (2005)). מחד, התקנות קובעות מנגנון של השתתפות הפרט, המבקש לנהל הליך משפטי בעלות ההליך ובשירות המתקבל ממערכת המשפט, תוך מתן אפשרות לשירות כלל הנדרשים בפועל או בכוח לבתי המשפט (ע"א 9348/00 נחום קרליץ נ' ראש עיריית באר שבע, טרם פורסם, 1.7.2001). מנגד, מנגנון זה איננו עקרון פיסקאלי בלבד, אלא הוא בא לבסס גם את רצינות ההליך ויסודו, מתוך הנחה כי מי שנדרש לשלם אגרה עבור הליך זה או אחר, ישקול היטב את הצורך בהליך ואת האמור בו לגופו. זאת ועוד, מושכלות יסוד של מערכת המשפט הינם, כי הליכים משפטיים עולים כסף. ניהול ההליך המשפטי מטיל עלויות הן על בעל הדין שפתח בהליך והן על מערכת בתי המשפט, קרי: הקופה הציבורית והצד שכנגד. אגרת המשפט מגלמת סכום שנדרש יוזם ההליך לשלם למדינה, לא כתמחור מלא של ההתדיינות, אלא כשהשתתפות שלו בחלק מן העלות של ההליך המשפט וכנגד השירות המתקבל ממערכת המשפט (ע"א 8974/04 פלוני נ' פלונית, פ"ד נט(4) 721, 722 (2005), בש"א 4248/08 מקמלאן נ' מקמילן, טרם פורסם, 7.10.2008). מלבד השתתפות בהוצאות ההליך לתשלום האגרה, ישנם תכליות רבות נוספות, בכלל זה התכליות שעניינן מניעת הליכי סרק, שמירת זכויותיו של בעל הדין שכנגד, קיום מנהל שיפוטי ראוי ועוד (בשג"צ 3320/11 ד"ר צבי אורי מעוז נ' הנהלת בתי המשפט, טרם פורסם, 11.5.2011). ברי, כי את התכליות החשובות העומדות בבסיס האגרה יש לאזן באופן מידתי אל מול זכותו של הפרט לגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד בסיסית בשיטת המשפט הישראלית (ע"א 7333/95 ארפל אלומניום נ' קליל תעשיות, פ"ד נא(3) 557, 629 (1997), רע"א 4014/10 מונדז נ' בירן, טרם פורסם, 1.9.2010).

אם כן, בקשה לפטור מאגרה על פי הקבוע בתקנה 14 לתקנות האגרות מגלמת איזון בין האינטרסים הנוגדים בסוגיה זו. אכן נכון, "... נקודת האיזון הראויה מחייבת קיומו של מנגנון שבכוחו להבטיח כי מחד, שעריו של בית המשפט לא ינעלו בפניו של בעל דין שאין בידו לשאת בתשלום האגרה. ומאידך, מקום בו אין בחיוב האמור כדי להוות חסם בדרכו של בעל דין לעבר בית המשפט – יינתן משקל לתכליות שביסוד תשלום האגרה" (עניין מונדז לעיל, פסקה 9 לפסק הדין). לפיכך, פטור מתשלום האגרה יינתן מקום בו שוכנע בית המשפט כי אין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה וסיכוייו של ההליך אותו יזם המבקש, להתקבל. התנאים לפטור – מצב כלכלי קשה וסיכויים טובים להצלחת ההליך – מצטברים ודי שאחד מהם אינו מתקיים כדי להצדיק סירוב לבקשת הפטור (בש"א 1528/06 יוסף ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי, טרם פורסם, 17.1.2007). בעניין זה ראוי להדגיש, כי משמעות הנטל המוטל על המבקש להוכחת קיומן של התנאים הקבועים בתקנות האגרות למתן הפטור, הינו כי על המבקש " ...לפרוש בפני בית המשפט תשתית עובדתית מלאה ביותר ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי בהתאם לדרישת התקנות" (שם).

ודוק, על המבקש פטור מאגרה לתמוך את בקשתו בתיעוד בדבר חוסר יכולתו הכלכלית לשלם את האגרה ואין די באמירות בעלמא. לצורך כך עליו לפרוש תמונה מלאה על מצבו הכלכלי, והתקנות מחייבות אותו ליתן פרטים מלאים ומפורטים על רכושו ועל הכנסתו בששת החדשים האחרונים שקדמו לבקשה (תקנה 14(א) לתקנות האגרות).

יחד עם זאת, יכולתו הכלכלית של מבקש הפטור נבחנת רק על סמך נכסיו האישיים, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם, בלבד (תקנה 14(ג) לתקנות), שלא כפי שהיה קיים בנוסחן הישן של התקנות, לפיהן נדרש המבקש להסתייע לא רק בבני משפחתו הקרובים ביותר אלא אף במכרים ובידידים. ניתן להצדיק את גישת מתקין התקנות כבאה לבטא את זכות הגישה לערכאות בהיותה זכות חוקתית ראשונה במעלה. "על כן, קביעה חד משמעית לפיה יש להתחשב רק ביכולתו האישית של המבקש, המתבססת על רכושו או רכוש בן זוגו והוריו רק אם הוא סמוך אל שולחנם, הינה קביעה המבצעת איזון שקול ומידתי בין החובה שבתשלום האגרה לבין זכות הגישה לערכאות" (רע"א 6344/10 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה רמת השרון נ' בלורי בע"מ, טרם פורסם, 14.12.2011). מכאן, אם ניסיונות אלה כשלו, יש הצדקה לבקש פטור, אף שמשמעותו הטלת ההוצאות המשפטיות על הצד שכנגד ועל החברה כולה (ת"א 47860-03-10 המועצה הלאומית למניעת תאונת דרכים נ' מדינת ישראל, טרם פורסם, 02.05.2010).

נוסף על יסוד העדר יכולת כלכלית, על ההליך לגלות עילה. תכליתה של דרישה זו, מלמדת כי התקנות ביקשו למנוע, ככל שניתן, מצב בו אי תשלום האגרה, בשל חוסר יכולת כלכלית, יהווה צינור דרכו יוזרמו לבית המשפט הליכי סרק שאין בהם ממש, תוך בזבוז משאבי הציבור והטרדת צדדים אחרים שלא לצורך. מכאן, הפרשנות הראויה של המונח "מגלה עילה" שבתקנה 14 (ג) לתקנות האגרות, עניינה, שעל בית המשפט לבחון אם אין מדובר בהליך שאין לו תכלית, בהיותו נעדר יסוד עובדתי ומשפטי (רע"א 321/07 רבינוב גושן נ' עו"ד יורם אבי-גיא, טרם פורסם, 21.8.2007), הגם שאין להפוך בחינה זו לדיון בתיק עצמו תוך הכרעה מדויקת ומדוקדקת באשר לסיכויי המבקש לזכות בתביעה. אכן נכון, מדובר בנטל שהינו קל מהנטל המוטל על המבקש פטור מערבון (עניין וורנר לעיל). אם כן, יש לבחון את עילת התביעה על פני כתב התביעה, בלבד ומקום בו נמצא, כי אין מדובר בעילה קלושה וחסרת סיכוי של ממש, ניתן יהיה לקבוע כי ההליך מגלה עילה. נדמה כי פירוש מצמצם של התיבה "מגלה עילה" מחייב כי די בכך שיש בהליך ממשות בסיסית, לצד חוסר היכולת הכלכלית, כדי ליתן פטור מאגרה. יחד עם זאת, יש לזכור, כי בשורה של החלטות נקבע, כי מקום בו נמצא כי סיכויי ההליך "קלושים", לא יינתן פטור מאגרה (רע"א 6023/99 דרור רות נ' אביבה רישפון, טרם פורסם, 02.12.1999). כך גם במקום בו ההליך מנוסח בלשון בלתי בהירה וברורה, כך שלא ניתן להבין את הסעדים המבוקשים (בשג"צ 4388/94 שאול בר נוי נ' משטרת ישראל, טרם פורסם, 07.08.1994) וכך גם במקרים אחרים (לסקירת המקרים השונים, שבעניינם נקבע כי אלה אינם מגלים עילה, ראה ע"א 8974/04, לעיל).

מן הכלל אל הפרט

לאחר שבחנתי את הבקשה על נספחיה, עיינתי בתגובה ובכתב התביעה, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לקבל את הבקשה באופן חלקי.

לאחר עיון בבקשה ובמסמכים המצורפים לה הנני מוכן להניח, לטובת המבקש, כי זה עמד בנטל המוטל עליו להראות, כי אין לו יכולת כלכלית לשלם את האגרה. אכן נכון, המבקש הניח תשתית עובדתית עדכנית בדבר העדר יכולתו הכלכלית, כנדרש בתקנות ואף צירף אסמכתאות לכך. מהראיות שהוגשו, עולה, כי מצבו הכלכלי של המבקש אינו בין המשופרים. נוכח כל האמור, שוכנעתי במידה הדרושה, כי למבקש אין את היכולת הכלכלית הנדרשת לתשלום האגרה. יחד עם זאת, לא שוכנעתי, במידה מספקת, כי יש הצדקה ליתן פטור למבקש מתשלום מלוא האגרה, נוכח סכום התביעה המופרז וסיכויי התביעה שאינם נחזים להיות גבוהים.

אכן נכון, על פי ה הלכה הנוהגת, לא נדרש המבקש להוכיח את תביעתו בשלב זה, וכל ש יש להראות הוא, כי ההליך "מגלה עילה". בחינת כתב התביעה, על נספחיו, מעלה, כי הגם שלא ניתן לשלול, לחלוטין, את סיכויי המבקש לזכות בהליך, אלה אינם נחזים להיות גבוהים, נוכח עילת התביעה, שעניינה תרמית, בנוגע להכנת דו"ח חקירה שערך המשיב 1 בעניין כתובתו של המשיב 2 להמצאת כתבי ב-דין. יוער, כי המבקש איננו טוען, בגדר תביעתו, לקיומה של עילה כנגד המשיב 2 בשל ערבותו הנטענת לחיוביו כלפי בנק דיסקונט, וממילא, התביעה איננה מפרטת קיומה של עילה מספקת, בעניין זה. בנסיבות אלו, נוכח סכום התביעה, נדמה, כי סיכוייו לזכות במלוא תביעתו, אינם נחזים להיות גבוהים כלל ועיקר ואף קלושים ביותר.

בעניין זה נקבע, כי " ... סכום התביעה הינו רכיב חשוב בשיקולי בית המשפט בדונו בבקשה לפטור מאגרה. תשלום אגרת בית המשפט מהווה מחסום בפני תביעות בלתי מבוססות בסכומי עתק. נקבע, כי מקום בו סכום התביעה מוגזם, ינתן הפטור רק עד הסכום הריאלי של התביעה: האגרה משמשת מחסום ראשוני מפני תביעות מוגזמות, מנופחות או תביעות שווא. קיים חשש שהתובע המצרף לתביעתו בקשה לפטור מתשלום אגרה מחמת העדר יכולת כלכלית, עשוי לנפח את סכום התביעה ללא התחשבות בהיקפה המשוער, בשל העובדה שאינו נדרש לשלם מחיר כלשהו בגין הגדלת סכום התביעה ואין כל גורם המרתיע אותו מלתבוע סכומים בלתי מציאותיים. תובע כזה אינו חשוף למגבלות של תובעים רגילים, שכן תובע המחוייב בתשלום אגרה, סביר להניח כי ישקול היטב את סיכוייו כנגד סיכוייו להפסיד, ויעריך את שיקוליו לגבי הסעד הנדרש..." (בש"א (חי') 5107/00 חאנטולי יונס נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון , טרם פורסם, 12.6.2001).

לשון אחר, הדרישה לתשלום האגרה, נועדה למנוע ניצול לרעה של ההליך המשפטי, בדרך של הגשת תביעה מוגזמת או מנופחת ועל בית המשפט לנקוט בזהירות רבה במתן פטור מאגרה, במסגרת בחינת סיכויי ההליך ו לנוכח סכום התביעה (רע"א 430/07 סם מרית נ' מדינת אוקראינה, טרם פורסם, 26.08.2007), שהרי תכלית נוספת העומדת ביסוד העניין, היא מניעת הגשתם של תביעות בסכומים מופרזים (רע"א 10498/06 מגדלי שי חברה לבניין בע"מ – בפירוק נ' עיריית ת"א-יפו, טרם פורסם, 30.1.2007).