מדינת ישראל נ' משהראוי(עציר) ואח'

החלטה זו עוסקת בבחינת האפשרות להעדיף תנאים שפגיעתם בחירות המשיבים פחותה, על פני הותרתם במעצר מאחורי סורג ובריח.

רקע

1. כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של כליאת שווא, לפי סעיפים 377 ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); סחיטה בכוח, לפי סעיפים 427 ו- 29 לחוק; פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 334 ו-29 לחוק ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק.

2. על פי עובדות כתב האישום, המשיב 1 הוא בעליו של בית העסק "השטיפה של בינו". המשיב 2 והמתלונן עובדים בעסק ואחר בשם אחמד מנהל אותו (להלן: "אחמד").

   ביום 19.12.16, ניקו המתלונן ועובד נוסף רכב מסוג ג'יפ. במהלך ניקוי הרכב, נטלו ממנו השניים שטר של 20 ₪, ללא רשות. לאחר בירור שערך אחמד, סבר כי המתלונן גנב את הכסף ויידע את המשיב 1 בנושא. המשיב 1 ואחמד הורו למתלונן להיכנס לחדר שנמצא ליד רחבת השטיפה, סגרו את הדלת והמשיב 1 נשאר עמו לבד בחדר. המשיב 1 פנה למתלונן ואמר לו "אתה יודע אני לא עובד בשטיפה, העבודה שלי היא לקחת כסף מאנשים שחייבים כסף" ומיד לאחר מכן הכה את המתלונן בפניו במכת אגרוף. המתלונן נפל על המיטה שבחדר. בעודו שכוב על המיטה, תפס המשיב 1 בגרונו ובידו השניה הכה אותו באגרופים בחזהו ובראשו. בשלב מסוים, נכנסו אחמד והמשיב 2 לחדר. אחמד יצא והמשיבים נותרו בחדר עם המתלונן. המשיבים הכו את המתלונן באגרופיהם, המשיב 2 הכה אותו אף במוט ברזל בכל חלקי גופו, תוך שהם מאיימים עליו כי אם לא ישיב למשיב 2 סכום של 1,000 ₪ אשר לווה ממנו וישלם לבעל הרכב סכום של 5,000 ₪, כפיצוי בתואנת שווא כי גנב ממנו 3,000 ₪ - הוא לא ייצא מן החדר. כן איימו המשיבים על המתלונן כי בעל הרכב ינעל אותו בתא המטען ואף אחד לא ימצא אותו.

   בשעה 12:56 או בסמוך לכך, אפשרו המשיבים למתלונן לצאת לשירותים לשטוף את פניו. משיצא המתלונן מהשירותים, הורו לו לשוב לחדר והמתלונן עשה כן. המשיבים חזרו אף הם לחדר ונעלו את הדלת. מששב המתלונן והכחיש כי גנב כסף מהרכב, שבו והכו אותו באמצעות המוט, בכל חלקי גופו ודרשו ממנו ממנו להתפשט על מנת לחפש על גופו את הכסף שנגנב.

   בשלב מסוים, שוחח המתלונן עם בנו וביקש ממנו להגיע למקום על מנת להביא למשיבים את הכסף שדרשו. הבן הגיע והעביר למשיב 2 סכום של 1,000 ₪ כהחזר להלוואה שנטל ממנו המתלונן והמשיב 2 איים עליו כי אם לא ישלם את סכום נוסף של 5,000 ₪, הם יעבירו לבעלי הרכב את כתובתו של המתלונן והללו ימצאו אותו ויהרגו אותו. לאחר מכן, המשיבים התירו למתלונן לצאת מן החדר ובהמשך, בהיותו אחוז אימה, הגיע בן המתלונן לבית העסק בשנית והעביר להם סכום נוסף של 5,000 ₪.

   כאשר הגיעו השוטרים לבית העסק על מנת לעכב את המשיבים לחקירה, סירבו הללו להצביע על מכשיר ה- DVD של בית העסק וטענו בכזב כי המכשיר נתפס כבר בידי המשטרה.

   כתוצאה ממעשי המשיבים, נגרמו למתלונן חבלה בעין ימין, כאבים בצלעות ובברכיים.

3. ביום 6.2.17, נקבע כי חומר החקירה שהצטבר כנגד המשיבים, מקים תשתית ראייתית לכאורית שיש בה את העוצמה הנדרשת לשם הרשעתם בעבירות המיוחסות להם. עוד נקבע כי קיימת עילת מעצר כנגד המשיבים, המבוססת על המסוכנות הנשקפת מהם לבטחון הציבור ועל חשש ממשי לשיבוש הליכים מצדם, לאור ניסיונם להסתיר ראיות מהשוטרים ואף קיים חשש כי ינסו להשפיע על עדים, שעה שנסיבות המעשה מלמדות כי הם אינם בוחלים בהטלת אימה ופחד על סביבתם. בית המשפט הוסיף וקבע כי המסוכנות הנשקפת מהמשיבים מועצמת מחמת עברם הפלילי הכולל עבירות אלימות, סבר כי לא ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהם באמצעות חלופת מעצר והורה על מעצרם עד לתום ההליכים בעניינם.

4. במסגרת ערר שהוגש על החלטה זו, נקבע כי יש מקום לעריכת תסקיר בעניינם של המשיבים, מבלי לקבוע מסמרות כלשהן בנוגע לאפשרות שחרורם לחלופת מעצר, או למעצר בפיקוח אלקטרוני (ר' בש"פ 1575/17 משהראוי נ' מדינת ישראל (5.3.17)).

5. שירות המבחן ממליץ על העברת המשיבים לחלופת מעצר ביתית, בפיקוח בני משפחתם. כן ממליץ שירות המבחן על הטלת צו פיקוח מעצרים על המשיבים, למשך 6 חודשים.

   אשר למשיב 1, שירות המבחן התרשם כי התנהלותו הכוחנית נובעת מצרכי חיזוק וריצוי בני משפחתו, לצד צורך בתחושת חיזוק ליכולותיו הגבריות וקושי בבקרה עצמית ושיקול דעת. שירות המבחן סבור כי במצבים רגשיים ומורכבים, עלול המשיב לפעול באופן בעייתי ופורץ גבולות, מבלי שהוא מכיר בבעייתיות שבכך. לצד זאת, שירות המבחן התרשם כי מדובר במעצרו הראשון של המשיב וכי יש לכך השפעה ניכרת על המסוכנות הנשקפת ממנו. כן התרשם שירות המבחן כי למשיב יכולת תפקוד והסתגלות טובה למסגרות ולגבולות חיצוניים ותחושת מחויבות כלפי משפחתו. משכלול נתונים אלו, מצא שירות המבחן כי נשקפת מהמשיב מסוכנות ברמה בינונית. עוד צוין, כי משיחה שנערכה עם המתלונן, עלה שנעשה ניסיון להשפיע על תלונתו כנגד המשיבים.

   שירות המבחן הוסיף ובחן את המפקחים שהוצעו מטעם המשיב והתרשם כי הם מכירים בסיכון הנשקף ממנו ובנסיבות שהובילו להסתבכותו וכי יש ביכולתם להוות גורמים סמכותיים ומציבי גבול כלפיו וכן כי המשיב ייענה לסמכותם. שירות המבחן סבור כי אין בפיקוח האלקטרוני משום תוספת משמעותית לעניין הפחתת הסיכון הנשקף מהמשיב.