מ"ת 29775-02-17 מדינת ישראל נ' אבו אסעד(עציר) ואח'

1.בפני בקשה להורות על מעצרו עד לתום ההליכים, של המשיב 2, אשר כבר שוחרר בחלופת מעצר, במסגרת בקשת המדינה להארכת המעצר טרם הגשת כתב האישום נוכח הצהרת תובע.

2.בכתב האישום נטען כי בתאריך 4.2.2017 סמוך לשעה 21:25 היו שני המשיבים בקיוסק המכונה 'פיצוציית טייגר' הנמצא בסמוך לצומת המטה בנצרת ושאותו מפעיל המשיב 1. נטען, כי המשיב 2, מושא החלטה זו, הגיע קודם לכן לקיוסק ברכב אותו החנה על המדרכה בסמוך לקיוסק. על פי הנטען, מספר דקות לאחר השעה הנזכרת הגיע רכב גולף לבן וחנה על המדרכה בסמוך לקיוסק. נטען כי המשיב 1 יצא מהקיוסק, נכנס לרכב הגולף, וקיבל מאחר אקדח עם מחסנית ריקה, והכניסו לכיס מעילו. המשיב 1 חזר לקיוסק, התיישב ליד המשיב 2 מאחורי דלפק המכירה של הקיוסק, הוציא את האקדח מכיסו השמאלי מתחת לדלפק ובחן את הנשק. בהמשך, כך נטען, עטפו המשיבים את האקדח, כאשר המשיב 2 מביא למשיב 1 נייר לבן, המשיב 1 עוטף את האקדח בנייר, ואחר כך מכניסו לשקית שחורה. לאחר דברים אלה, על-פי הנטען, יצא המשיב 1 מהקיוסק והניח את השקית ובה האקדח מתחת לגלגל הימני הקדמי של הרכב של המשיב 2 ושב לקיוסק. שני המשיבים מואשמים בעבירת החזקת נשק שלא כדין לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 בצירוף סעיף 29 לאותו חוק.

3.ביום 12.2.2017 דנתי בבקשת המשטרה להארכת מעצרם של שני המשיבים, נוכח הצהרת תובע. בהחלטתי מאותו היום, קבעתי כי מצאתי בתיק חשד סביר, "ואולם, החומר אשר אמור לכאורה לבסס את רמת החשדות הנדרשת להמשך מעצר נוכח הצהרת תובע, לכאורה אינו מצוי בתיק. הצדדים התייחסו למצלמות אבטחה (ע' 8 ש' 32 – ע' 9 ש' 1), והסנגור טען לגבי כך שרואים במצלמות שאדם יוצא מהפיצוצייה וחוזר ומשחק עם דבר מה (ע' 10 ש' 12). בתיק החקירה נמצא דוח צפייה (סומן 3) המתייחס בין היתר לדברים אלה; אולם התקליטור אשר נמצא בתיק באותו שלב (אשר סומן 4), לא כלל לכאורה את המפורט ברוב דו"ח הצפייה, ובפרט העניינים שהיה בהם כדי להצביע על עילה לכאורה למעצר עד לתום ההליכים.

4.משלא מצאתי עילה לכאורה למעצר עד לתום ההליכים נגד המשיבים, הוריתי על שחרורם לחלופת מעצר. המשטרה הגישה ערר. מהחלטתו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ר' גלפז מוקדי) עולה כי המשטרה הקרינה באותו דיון את הקלטות הרלוונטיות (עמ"י 24196-02-17 מדינת ישראל נ' אבו אסעד (12.2.2017)). כבוד השופטת גלפז מוקדי קבעה כי בסרטון זה "גם אם במאמץ, ניתן לראות אקדח מוחזק בידיו של המשיב 1. כמו כן, לכאורה, המשיב 2 אינו נוגע באקדח אלא מביא נייר למשיב 1. עוד צוין בתיק החקירה, ובעניין זה אומר כי לא הבחנתי בו במבט ראשון בסרטון, כי המשיב 1 סימן למשיב 2 לעבר מצלמות האבטחה". עוד נקבע כי "עיון בחומר הראיות וכך גם מדבריו של ב"כ העוררת מלמד, כי זולת הסרטון הזה וסרטון נוסף הקושר בין האקדח, אשר נארז בתוך בית העסק, ולכאורה הועבר אל מחוץ לבית העסק והוסתר ברכב, אין ראיות ממשיות נוספות. צוין בפניי, כי המשיב 2 צולם עם כלי נשק וכך גם לא מסר גרסה כלשהי ואף הכחיש כי ראה את האקדח". בית המשפט המחוזי קבע כי "...במצב הראייתי בתיק זה, כאשר עסקינן בבקשת מעצר לפי סעיף 17(ד), יש אבחנה ברורה בין שני המשיבים, המצדיקה גם אבחנה בבקשת המעצר ביחס לשניים אלו, וזאת כבר בשלב זה, אף בטרם הגשת כתב האישום". בית המשפט המחוזי קיבל את הערר בקשר למשיב 1 והורה על מעצרו עד לתום ההליכים, ואילו לגבי המשיב 2 מושא החלטה זו, מצא כי אין מקום להתערב בהחלטה המורה על שחרורו בתנאים.

5.המדינה כאמור הגישה כתב אישום והגישה בקשה למעצר עד לתום ההליכים, לגבי המשיבים שניהם. הדיון בבקשה נגד המשיב 1, אשר מצוי במעצר, נדחה ליום 26.2.2017. הדיון בבקשה לעצור את המשיב 2, המשוחרר בתנאים, עד לתום ההליכים, התקיים היום והחלטה זו מכריעה בה.

ראיות לכאורה

6.מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה להרשעת המשיב 2 בעבירת החזקת נשק. בסרטונים, אשר כאמור נמצאים כעת בתיק החקירה, רואים את המשיב 1 מתעסק עם חפץ מתחת לדלפק הקיוסק; המשיב 2 מביא לו נייר; החפץ מוכנס אל תוך שקית שחורה; המשיב 1 יוצא מהעסק ומניח את השקית מתחת לכלי רכב החונה מחוץ לעסק. בשקית שחורה מתחת לרכב ניסאן נמצא אקדח (דו"ח פעולה שמעון אייל הקר מיום 4.2.2017 בשעה 23:10; תמונות בדו"ח מסכים חקירת מז"פ). רכב ניסאן 1547554 היה מחוץ לעסק (דו"ח פעולה 1-016-0219). המשיב 2 אישר בחקירתו כי רכב בעל מספר רישוי זה שייך לו (חקירת אחמד חמודה 5.2.2017 גיליון 2 ש' 10-11). ב"כ המבקשת הפנתה להגדרת "החזקה" בסעיף 34כד לחוק העונשין, התשל"ז-1977: "שליטתו של אדם בדבר המצוי בידו, בידו של אחר או בכל מקום שהוא, בין שהמקום שייך לו ובין אם לאו; ודבר המצוי בידם או בהחזקתם של אחד או כמה מבני חבורה בידיעתם ובהסכמתם של השאר יראו כמצוי בידם ובחזקתם של כל אחד מהם ושל כולם כאחד". לכאורה, לאדם שליטה בחפץ המצוי מתחת לרכבו: בענין שליטה בחפץ המוחבא ברשות הרבים באופן שעובר אורח אינו עשוי למצוא אותו אלא בדרך מקרה, ראו ע"פ 8416/09 מדינת ישראל נ' חרבוש (9.5.2010) המפנה ל-ע"פ 250/84 הוכשטט נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(1) 813 (1986)). השתתפותו של המשיב 2 בטיפול באקדח (בהבאת נייר), יציאתו של המשיב 1 מהעסק לעיני המשיב 2 כאשר בידו של המשיב 1 השקית השחורה שבה נמצא (לאחר מכן) האקדח, והחבאת השקית מחוץ לעסק בידי המשיב 1 דווקא מתחת לרכבו של המשיב 2 מוכיחות, לכאורה, את מודעותו של המשיב 2 למקום המחבוא ושליטתו בו, בצוותא עם המשיב 1 (לענין החזקה שאינה חזקה פיזית, בצוותא, ראו חרבוש, פס' 17). אציין, עיון בפרוטוקול הדיון בערר הנזכר בענייננו, בשלב של בקשת מעצר נוכח הצהרת תובע, מעלה כי המשטרה לא טענה בענין החבאת האקדח דווקא מתחת לרכבו של המשיב 2.

עילת מעצר

7.עבירה לפי סעיף 144 לחוק העונשין מהווה עבירת בטחון המקימה חזקת מסוכנות (ראו סעיפים 21(א)(ג)(2) ו-35(ב)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996). כן מקובלת עלי טענת המבקשת, לפיה מאחר והאדם אשר הביא למשיב 1 את הנשק טרם נתפס, מתקיימת עילת מעצר נוכח חשד שאי-מעצרו של המשיב 2 יביא לשיבוש הליכי משפט או השפעה על עדים. ראו לענין זה את ניסיון המשיבים לתאם עמדות (המסמך שסימנתי 3 בתיק החקירה).