מ"ת 11148-08-16 פרקליטות מחוז תל אביב פלילי נ' בסון(עציר) ואח'

1.כתב האישום בתיק זה מתאר מסכת קשה של מעשי מרמה. סכום המרמה הכולל הסתכם בכ-50,000 ₪, אך כיעורם של המעשים הוא בעיקר בכך שנראה כי הקרבנות נבחרו במכוון בשל גילם המבוגר או נכותם. בכתב האישום 23 אישומים שחלקם מיוחסים לשני הנאשמים וחלקם למשיב 1 בלבד. בהחלטה נפרדת הורה בית המשפט בהסכמה על השמתו של משיב 1 במעצר בפיקוח אלקטרוני, אחרי שבא כוחו הסכים לקיומן של ראיות לכאורה נגדו.

2.לפי כתב האישום השתמש משיב 1 ברשיון נהיגה מזויף שלפיו הוא מורשה לשמש כנהג מונית כדי לקבל לשליטתו מונית, ונהג להסתובב במוניתו (עם משיב 2 או בלעדיו) ולפנות לזקנים ולנכים שראה ברחוב ולבקש מהם לפרוט או להמיר שטרות 200 ₪ שברשותו, והם נענו לו מבלי לדעת כי מדובר בשטרות מזויפים – לעיתים עשה זאת בפניה מחלון הרכב ולעיתים במהלך נסיעה במונית, שאליה העלה את קרבן המרמה. לפי כתב האישום, במקרים אחרים טען המשיב 1 בפני אנשים שונים (שוב – דווקא זקנים) כי פגעו עם מכוניתם במכוניתו ודרש מהם פיצוי על הפגיעה שלא הייתה ולא נבראה. במקרים אחרים גנב מתיקי נוסעיו כסף או שהשפיע עליהם לתת לו להשתמש בכרטיס החיוב שלהם למשוך כספים מכספומטים. קרבנותיו כולם היו כאמור זקנים (המבוגר שבהם בן 95) או נכים.

3.לפי התזה המוצגת בכתב האישום קשרו שני המשיבים קשר לביצוען המשותף של העבירות המפורטות בכתב האישום, ולשם קידומו החזיקו "בצוותא חדא" בשטרות מזויפים של 200 ₪. אציין מייד כי לתזת קשירת הקשר המופיעה בכתב האישום אין כל ראיה ישירה בחומר הראיות בתיק, והתביעה מבקשת להסיק אותה מהתנהגות הנאשמים. כמו כן, אין כל ראיה בתיק להחזקה משותפת של שטרות הכסף המזויפים כנטען בכתב האישום, אלא להחזקתם על ידי משיב 1 בלבד.

4.כתב האישום כמעט שאינו מייחס מעשים כלשהם למשיב 2. במרבית האישומים שבהם נאשמים שני המשיבים יחד, מיוחסים כל המעשים למשיב 1 תוך הוספת המשפט "על דעתו של נאשם 2" – טענה שאינה נסמכת על ראיה ישירה כלשהי בחומר הראיות, אלא על ההנחה שריבוי המקרים מעיד על כך שמעשיו של משיב 1 נעשו בידיעת משיב 2 ובהסכמתו.

5.גרסת משיב 2 היא שהוא ומשיב 1 חברים, ומשיב 1 חייב לו כסף ולכן הוא הסיעו במוניתו ללא תשלום, ואין לו כל מעורבות במעשי המרמה של משיב 1. משיב 1 לא הטיל בחקירתו כל אחריות על משיב 2 לביצוע העבירות ולא ייחס לו שותפות בהם.

5.בטרם אפנה לניתוח פרטני של הראיות בתיק, אציין שבחקירת המשטרה נפלו פגמים שהביאו לכך שהראיות נגד משיב 2 בחלק מן האישומים הן חלשות. בראשם של פגמים אלה עומדת העובדה, שאף על פי שהמשיבים נעצרו זמן קצר לאחר ביצוע העבירות, בחרה המשטרה בהנחיית הפרקליטות שלא לערוך מסדרי זיהוי. חומרתו של פגם זה היא רבה כיוון שהתיאורים שמסרו המתלוננים בחלק ניכר מן התלונות אינם תואמים את חזותו של משיב 2, שתכונתו הבולטת ביותר היא שהוא קירח לחלוטין. אדגיש כי בדיון שנערך בפני הסבירה הפרקליטה כי הוחלט במודע שלא לערוך מסדרי זיהוי בשל החשש שהמתלוננים יכשלו בזיהוי בשל גילם המתקדם. אינני מוצא מקום להרחיב בעניין הגילנות המשתמעת מהחלטה זו, מעבר לכך שאני סבור שלכל הפחות מן הראוי היה לשאול כל אחד מן המתלוננים האם הוא סבור שיש טעם בעריכת מסדר זיהוי ולקבל החלטות פרטניות, ולא לפסול מראש את יכולת הזיהוי של כל המתלוננים אך בשל גילם. כאמור לעיל, ההיבט הרלבנטי להחלטתי כאן הוא שבהיעדר מסדרי זיהוי, תיאורים שמסרו המתלוננים ואשר אינם תואמים את חזותו של המשיב 2, מחלישים את הראיות נגדו.

6.ראיה משמעותית נגד משיב 2 יש למעורבותו באישום 4 לכתב האישום, שהוא אחד האישומים החמורים ביותר בכתב האישום. לדברי המתלונן באישום זה, שני אנשים פנו אליו וטענו שפגע עם רכבו ברכבם ודרשו פיצוי על כך תוך שהם מטילים עליו מורא. בצילום וידאו המתעד את אזור הכספומט שבו לפי הרישומים נמשכו בשעה הרלבנטית בכרטיסו של המתלונן סכומים שהסתכמו ב-10,000 ש"ח נראה מתלונן זה עם שני המשיבים (משיב 1 מזוהה בבירור, והאדם השני נראה קירח ובחקירתו אישר משיב 2 בשלב מסוים כי הוא מזהה בצילום את עצמו). כך שניתן לקבוע כי יש ראיות לכאורה נגד משיב 2 לאישום זה. יצוין שהתיאורים שמסר המתלונן בתיק זה אינם תואמים את מראה המשיבים ואף לא את ההתרחשות שנקלטה במצלמת האבטחה. המתלונן תיאר את האנשים שהונו אותו כך: הנהג בגובה 1.90 מ' והאדם השני מתולתל בגובה 1.70 מ'. בפועל שני המשיבים הם באותה גובה בערך (להערכתי, נמוכים בהרבה מ-1.90 מ') – למשיב 1, ששימש כנהג, שיער כהה גלי ומשיב 2 הוא קירח. המתלונן באישום זה גם תיאר את עמידתו 10-15 מ' הרחק מן הכספומט ומסירת כרטיס החיוב לאדם המתולתל שמסרו לנהג, בעוד במצלמות האבטחה מתועדים כאמור המתלונן ושני המשיבים ליד הכספומט. מטעם שלא הובהר לא התבקש המתלונן על ידי החוקרים להסביר את השוני בין התיאור שמסר למה שתועד במצלמת האבטחה ובכך יש כדי להחליש את עצמת הראיות נגד משיב 2. עם זאת, טענת משיב 2 שלפיה נקלע במקום במקרה וניגש למשיב 1 להזהיר אותו שהוא חונה במקום אסור לחניה, אינה מאיינת את הראיות נגדו, שכן בצילום האבטחה נראה כי הוא עצמו מעורב בהתרחשות ליד הכספומט.

7.התובעת טענה בפני כי בשלושה אישומים נוספים יש ראיות למעורבות פעילה של משיב 2, ואליהם אתייחס כעת.

8.אישום 8 מבוסס על תלונתו של מר יוסף שוורץ שנסע במוניתו של משיב 1 בעת שישב בה גם משיב 2. המתלונן סיפר כי כשהגיע לביתו גילה שנגנבו מתיקו 2,500 ₪ שמשך בבנק, ובהמשך גילה כי נגנבה גם המחאה, ובאמצעותה נמשכו מחשבונו 8,000 ₪ נוספים. המתלונן מספר כי במהלך הנסיעה העביר הנוסע (משיב 2) את תיקו (של המתלונן) לפנים. עם זאת, לפי חומר הראיות מי שהשתמש בהמחאה הגנובה הוא משיב 1. אין ראיה ישירה מי גנב את הכסף ומדובר בגניבה פשוטה שאינה מצייתת לדפוס השימוש בשטרות המזויפים, שאליו מתייחסת התביעה כשיטה המאפשרת להניח כי הייתה פרי של קשר פלילי בין המשיבים. לא ניתן לשלול לחלוטין את האפשרות שמשיב 2 העביר את תיקו של המתלונן לפנים, על מנת שישיבתו תהיה נוחה יותר מבלי לדעת שחברו עתיד לגנוב ממנו, כך שהראיות נגדו גם באישום זה הן חלשות (אשר לשאלה האם ניתן ליחס לו אחריות למעשי משיב 1 ראו בהמשך)