מ. נ' מועצה מקומית באקה אל-גרביה

1.לפני עתירה בה מבקש העותר כי יקבע שאינו חייב בארנונה בגין נכס בגוש 8774 חלקה 5 (מספר הנכס בעירייה 10108400).

עיקר המחלוקת בין הצדדים הינה האם המדובר בנכס שמעולם לא היה ראוי לשימוש ועל כן לא היה מקום לחיובו בארנונה בעבר ואין מקום לחיובו כעת, כל עוד לא יהא הנכס ראוי לשימוש, או שמא המדובר בנכס שבעבר היה ראוי לשימוש וכיום אינו ראוי לשימוש ויש להחיל לגביו את הוראות סעיף 330 לפקודת העיריות.

2.לטענת העותר כמפורט בעתירתו הנתמכת בתצהירו, הנכס הרלוונטי בגינו חוייב בארנונה מעולם לא היה ראוי לשימוש ולא נעשה בו שימוש בפועל, לא על ידי העותר ולא על ידי מאן דהוא מטעמו. העותר ציין כי המדובר בנכס שנבנה על ידי אביו והיה אמור לשמש אותו לאחר נישואיו, אלא שהעותר לא התחתן והוא מתגורר עם אימו, והנכס לא הושלם מעולם ולא הוכשר למגורים ואף אינו מחובר לרשת החשמל או למערכת המים.

העותר תמך טיעוניו ותצהירו בתמונות המתעדות בניין בשלבי בנייה.

3.העותר צירף לעתירתו אישורים שונים של המשיבה, שמהם עולה כי נעשו בדיקות במשך השנים על ידי הגורמים המוסמכים בעירייה בנוגע לכשירות המבנה, והן בשנת 2007 והן בשנים 2012 ו- 2013 צוין כי המבנה עדיין בתהליך בנייה ואינו ראוי למגורים (עיין במסמכים מהתאריכים 25.9.07, 12.11.12 ו- 3.4.13).

בנוסף לתצהירו של העותר, צירף העותר תצהירים של קרובי משפחה. (לחלק מהתצהירים אין מקום להתייחס בשל אי התאמה בין שם המצהיר לבין שם האדם שהופיע בפני עורך הדין שאישר את מתן התצהיר לפניו. גם אם מדובר בטעות, הרי הטעות לא תוקנה כראוי על ידי העותר בטרם קיום הדיון, והוא אף לא ביקש להגיש תצהירים מתוקנים במעמד הדיון).

העותר צירף תצהירים של אחיו ושל גיסו (תצהירים אליהם ניתן להתייחס כתצהירים שהוגשו כראוי), מהם עולה כי הנכס הרלוונטי לא היה מחובר למים או לחשמל ולא התגורר בו איש. כן עולה מהתצהירים, כי אחיו של העותר, מר ס. מ. , ת.ז. **********, מתגורר בבית השוכן בסמוך לנכס הרלוונטי, ועשה שימוש במד מים שהיה רשום בעבר על שם העותר ושכיום רשום על שם האח בתאגיד המים מי-עירון.

האח אף העיד בתצהירו, כי הוא זה ששילם את המים במשך כל השנים מאז עבר להתגורר בביתו בשנת 1994, ואף הגיע להסדרים עם המשיבה בנוגע לחובות המים והארנונה בהם הוא מחוייב ואין חוב אחר בקשר למים למעט החובות בגין השימוש של האח.

4.המשיבה מצידה לא המציאה אינדיקציה כלשהי לכך שהנכס הנ"ל המחויב בארנונה אכן היה ראוי למגורים בשלב כלשהו או כי מאן דהוא התגורר בו בפועל, ולמעשה ביקשה המשיבה ללמוד מכך ששלחה בעבר חיובי ארנונה לעותר ואף הצליחה לגבות כספים בשנת 2009, באמצעות עיקול שהוטל על חשבון הבנק של העותר, לפי פקודת המיסים [גבייה], כי שולמה בעבר ארנונה ולכן, לטענתה, תשלום הארנונה בעבר, מוכיח כי הייתה הצדקה לחיוב בארנונה וכי הנכס היה ראוי למגורים.