מ. נ' כל בו חצי חינם בע"מ

התובעת הועסקה על ידי הנתבעת למעלה משש שנים. לאחר פיטוריה הגישה תביעתה לבית הדין, במסגרתה עתרה לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ועגמת נפש, פיצוי בגין נזק שאינו ממוני והפסד השתכרות.

רקע עובדתי

2.התובעת הועסקה על ידי הנתבעת החל מיום 3.3.2011 ועד למועד פיטוריה ביום 9.4.2017. התובעת עבדה ששה ימים בשבוע ושכרה שולם על פי בסיס שכר שעתי.

3.הנתבעת היא רשת מרכולים אשר לה מספר סניפים במרכז הארץ. התובעת הועסקה כאורזת מוצרים בקופה, בסניף הנתבעת בפתח תקווה.

4.התובעת הועסקה במשמרות בוקר וערב עד לחודש 2.2016. החל מחודש

פברואר 2016 ועד לחודש מאי שהתה בימי מחלה בשל אירוע מוחי בו לקתה. עם חזרתה לעבודה הציגה התובעת אישור רופא תעסוקתי על פיו לאור בעיה רפואית בעיניה, יש לשבצה במשמרות בוקר בלבד. לתובעת נקבעו 75% נכות לצמיתות וכן נקבע כי סובלת היא מעיוורון לילה.

5.ביום 22.8.2016 זומנה התובעת לשימוע טרם פיטוריה בשל חוסר שביעות רצון מתפקודה (להלן: השימוע הראשון). ביום 5.9.2016 התקיימה שיחת שימוע אליה התייצבה התובעת בליווי אביה ובאת כוחה. לאחר שהועלו טענות התובעת הוחלט להמשיך את העסקתה תוך ביצוע התאמות הנדרשות למוגבלותה ובהתאם לכך, הועסקה היא במשמרות בוקר בלבד.

6.ביום 5.3.2017 זומנה התובעת לשימוע נוסף (להלן :השימוע השני) אשר התקיים ביום 7.3.2017 . בזימון לשימוע צוין כי נערך הוא בשל הצורך בצמצום כוח אדם בעקבות חקיקת החוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד פעמיות , התשע"ו- 2016 (להלן: חוק השימוש בשקיות). ביום 8.3.2017 הודיעה הנתבעת לתובעת על החלטתה לפטרה ולסיים העסקתה לאור צמצום מספר עובדי האריזה.

השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים

7.במסגרת הליך זה נדרשת הכרעתנו בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים כמפורט להלן:

7.1 האם זכאית התובעת לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ועגמת נפש?

7.2 האם זכאית התובעת לפיצוי בגין הפרת חוק שיווין זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח – 1998?