החלטה (נאשם 2)
כתב האישום כנגד הנאשם מייחס לו ולנאשמים האחרים עבירות שונות, אלא שהתביעה לא מצאה לייחס להם ביצוע בצוותא של העבירות, אלא לכל נאשם יוחסה עבירה או עבירות כמבצע יחיד.מצאתי לפתוח החלטה זו בהערה זו, כיון שלמקרא האמור בכתב האישום עולה תמונה של ביצוע עבירות בצוותא.
ביום 13.12.09 הציגו הצדדים הסדר טיעון לפיו נאשם 2 (להלן – "הנאשם") יודה בעובדות כתב אישום מתוקן, ובעבירה של "תקיפה סתם" בטרם הרשעתו יופנה לקבלת תסקיר משירות המבחן. שירות המבחן יבחן אי הרשעת הנאשם. התביעה הבהירה כי עמדתה היא להרשעה ללא קשר לאמור בתסקיר שירות המבחן כמו גם לעונשים של מאסר מותנה קנס ופיצוי.
כאן המקום לציין המיוחס לנאשם בכתב האישום שתוקן כאמור. על פי כתב האישום, ביום 7.6.09 בסמוך לשעה תשע בערב, ליד קיוסק מסוים ברח' יוספטל בבת ים, תקף הנאשם את המתלונן בכך שחנק אותו. לאחר מעשה זה, התקשר הנאשם לנאשם 3 בכתב האישום ומסר לו היכן הוא נמצא וכן מסר לו כי המתלונן אף הוא נמצא יחד עמו. סמוך לאחר מכן, הגיע נאשם 3 למקום ותקף את המתלונן. אחר כך דרש ממנו נאשם 3 דרישות מסוימות כגון שיקנה לו וודקה ולאחר שהמתלונן קנה לנאשם 3 וודקה המשיך להכותו. הנה כי כן, לא מוזכר חלקו של הנאשם במעשיו של נאשם 3. כתב האישום סתום בעניין זה. גם באירועים האחרים המתוארים בכתב האישום, נעלם חלקו של הנאשם. שכן, יומיים לאחר האירועים הללו תקף נאשם 3 ביחד עם אחרים את המתלונן. בכתב האישום המקורי צוין כי הנאשם נכח באירועים אלה, אלא שלאחר שתוקן כתב האישום נמחקה עובדה זו, ולפיכך המסקנה כי אין לנאשם כל קשר לאירועים שהיו יומיים מאוחר יותר, כאמור.
עולה מן המקובץ שכל המיוחס לנאשם על פי כתב האישום הוא שביום מסוים חנק את המתלונן וקרא לחברו להגיע למקום בו הוא נמצא ביחד עם המתלונן. כתב האישום לקוני וסתום. אין פשר לשאלה מדוע חנק את המתלונן, מדוע קרא הנאשם לנאשם 3 להגיע למקום, היכן היה הנאשם כאשר נאשם 3 תקף בצורה קשה את המתלונן, ומה היה חלקו של הנאשם. כל אלה אינם בכתב האישום.
בעניינו של הנאשם הוגשו שני תסקירים שהיו לנגד בית המשפט בישיבה שהתקיימה ביום 12.9.10. התובע הציג עמדת התביעה להרשעת הנאשם ולגזר הדין הראוי לשיטת התביעה. במסגרת טיעוניו של התובע טען כי חומרת העבירה היא בביצוע בצוותא ביחד עם אחרים. בהגיע תורה של באת כוח הנאשם לטעון, עמדה על כך, שאין לפנינו ביצוע בצוותא של העבירה. בתום טיעוני באת כוח הנאשם, ולנוכח טענת התובע כי העבירה בוצעה בצוותא הוריתי לתובע לבאר טענותיו, דהיינו אם המעשה בוצע בצוותא אזי מה חלקו של הנאשם.השיב התובע שאין לו תשובה לכך, וביקש לדחות הדיון.
ואכן, משום שמצאתי כי עובדה זו חשובה, דחיתי הדיון. בדיון הנדחה שהתקיים ביום 19.10.10 ניסה התובע להשלים טיעוניו בהתאם להוראת בית המשפט, אלא שבאת כוח הנאשם, התנגדה לכך, והתעלמה כי מדובר בהוראת בית משפט. למעשה ניסתה למנוע מהתובע להמשיך ולטעון. בסופו של דבר לאחר שעיין התובע בחומר החקירה השיב כי לפי הודעת עד תביעה 2 במשטרה, היה הנאשם נוכח במקום עת נאשם 3 תקף את המתלונן.
כאן המקום לציין ולא בהרחבה כי ככל שבית המשפט מורה על הבהרת עובדות בכתב האישום במסגרת הסדר טיעון, חובה לאפשר זאת לצד הנדרש לעשות כן. אם הצד השני מתנגד לכך, אזי בתורו יביע הסתייגותו בדרך הפשוטה ביותר - לטעון כי העובדות שהציג הצד לפי דרישת בית המשפט, אינן מוסכמות עליו. בשלב זה, ברור הוא שבית המשפט לא יקבל עובדות בלתי מוסכמות שלא עמדו במסגרת דיונית ראויה. ולפיכך מוסמך בית המשפט לנקוט במספר פעולות: לדחות העובדות הבלתי מוסכמות, להורות על הצגת ראיות לעונש במסגרת טיעונים לעונש שבהסדר הטיעון, או אף לבטל הסדר הטיעון, ולהורות על שמיעת המשפט. לצערי סדרי דין אלה, נעלמו מעיניה של באת כוח הנאשם, וחבל שכך, שהרי זכויות נאשם מוטלת על הכף, שיש ויפגעו מכשל ייצוג.
על כן, בבואי לשקול המקרה שלפני, הפרדתי בין הדבקים. כל שאני שוקל הוא האם המלצת שירות המבחן, לאי הרשעת הנאשם, במקומה היא, והאם המקרה שלפני, בעניינו של הנאשם ראוי שיהיה בין החריגים דהיינו אף על פי שביצע עבירה, יורה בית המשפט על אי הרשעתו.
ראשית לכל, משלא עמדה התביעה על הוכחת הנסיבות החמורות לטעמה במקרה זה, וממילא יחסה לנאשם עבירה שאינה ברף גבוה של חומרה, הרי זה הבסיס ממנו אצא. כל שעשה הנאשם הוא שתקף את המתלונן, שהיה חברו הטוב כפי העולה מהנסיבות בכך שחנק אותו. משום שלא הייתה תוצאה ממשית למעשה זה, מסקנתי היא שמדובר במעשה שאינו ברף חומרה גבוה.
מדובר בבחור צעיר לימים, אשר בעבר היה ספורטאי מצטיין, נפגע בברכו, טרם הפגיעה שירת בצה''ל אלא ששוחרר באופן זמני משום פגיעתו. בחור צעיר כאמור ללא עבר פלילי, אשר בא מרקע משפחתי ואישי חיוביים. תסקיר שירות המבחן מדבר לטובתו של הנאשם. מבלי לחשוף יתר על המידה אציין כי עולה שמדובר בבחור לא אלים מתפקד באופן נורמטיבי. הנאשם מצוי בתקופה קשה של חייו משום שתקוותיו להצליח בתחום הספורטיבי כשחקן כדורגל נמוגו משום פציעתו. עוד עולה כי הנאשם מביע חרטה כנה. ההליך המשפטי הנוכחי היה לו אפקט מרתיע ביותר.
על פי המומלץ על ידי שירות המבחן, הואיל ומדובר בבחור צעיר, שהרשעה בדין עלולה ליצור סטיגמה ותקשה עליו להשתלב במסגרות עבודה ולימודים בעתיד הרי ראוי להימנע מהרשעתו. אני סבור שבמקרה חריג זה,יש לנקוט כלפי הנאשם כדרך שנוקטת המערכת המשפטית כלפי נוער אף על פי שלא היה קטין עת ביצע העבירות. על פי נסיבותיו, נראה כי ראוי למנוע פגיעה תעסוקתית בעתיד.
אשר על כן, אני מחליט ללכת אחר החריג לכלל ההרשעה בגין עבירה, ולא להרשיע הנאשם.
אני מחייב הנאשם לבצע של''צ בהיקף של 120 שעות, על פי תכנית שהוכנה עבורו על ידי שירות המבחן. הוסבר לנאשם משמעות השל''צ בלשון פשוטה והוא הבין והסכים.
אני מחייב הנאשם להיות בפיקוח שירות המבחן למשך שנה.
אני מורה להעביר עותק מהחלטה זו לסנגורית המחוזית.
אני מורה להעביר עותק מהחלטה זו לשירות המבחן.
זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.
ניתנה והודעה היום ז' כסלו תשע"א, 14/11/2010 במעמד הנוכחים.
אברהם הימן, סגן נשיא