מ.י. שלוחת תביעות תחנת פתח תקוה נ' רחמילוב

בפני

כב' השופטת עינת רון

הכרעת דין

לנאשם יוחסו בכתב האישום עבירות של מעשה נמהר ורשלני בחומר נפץ לפי סעיף 338 לחוק העונשין. העובדות הנטענות בכתב האישום הן כי במהלך החודשים מרץ – אפריל 2007 מכר הנאשם שלא כדין נפצים שהינם חומרי נפץ לקטינים , שהיו אז כבני 12 שנים וכי אחד הקטינים אשר רכש ממנו נפצים, מסר נפץ לחברו, וזה הציתו והנפץ התפוצץ בידיו וגרם לו לחבלה חמורה.

הקטין י. סיפר בביהמ"ש כי בסמוך לפורים סיפרו לו חבריו כי אחד מהשומרים ב"היפר נטו" נוהג למכור נפצים ועל כן פנה אליו בבקשה כזו ונענה בחיוב. בעקבות בקשתו, פתח הנאשם את תא המטען של רכבו ושאל אותו מה יחפוץ לרכוש ממנו.

מדובר במספר הזדמנויות ובכל פעם שילם לו י. סכום כסף אחר עבור הנפצים שרכש.

י. הוסיף כי בכל הפעמים בהם רכש נפצים היה זה מהנאשם בלבד ומעודו לא רכש נפצים מאחר. י. ידע לפרט את שמו של הנאשם, כי הוא סובל מצליעה, את כתובתו המדוייקת של הנאשם וכן את סוג רכבו.

גם טרם האירוע הנטען בכתב האישום, הוא רכש נפצים מאת הנאשם. לצורך קניה זו אסף סכום של כ- 500 – 600 ₪ מחבריו ופנה לא הנאשם , ממנו רכש תכולת תיק שלם של נפצים מסוגים שונים ובין היתר נפץ המכונה "חבית אדומה", שהוא להגדרתו "נפץ ממש חזק" ועל כן אף הפריד אותו מן הנפצים האחרים והחזיק אותו בנפרד.

ביום האירוע, הגיע י. יחד עם ילדים רבים אחרים אל מגרש הכדורגל. התיק ובו הנפצים היה על גבו, לבד מהנפץ "חבית אדומה" אשר הוחזק כל העת, בנפרד, בכיסו.

י. הוסיף וסיפר כי היות שנפץ זה חזק במיוחד הוא שמר אותו ואזי בשלב מסויים הוציא אותו מכיסו וניסה להדליקו, אלא שהפתיל כבה ואזי נטל אותו חברו, החזיקו בידו, ניסה להדליקו ולפתע הנפץ התפוצץ בידו.

י. מסר כי נפץ זה נקנה אצל הנאשם מאחר שהנאשם הוא היחיד שמכר לו נפצים.

י. ציין כי בעת קניית הנפצים הנאשם לא הדריך אותם כי מסוכן להשתמש בנפצים ואף לא צייד אותם בהוראות שימוש. כל שזכור לו כי הנאשם אמר כי אם ישנם חברים נוספים המעוניינים בנפצים, אזי יש להפנותם אליו.

גם בחקירתו הנגדית עמד י. על דעתו כי מעולם לא קנה נפצים במקום אחר מלבד אצל הנאשם.

עוד עומת י. בחקירתו הנגדית עם גרסתו של חברו אשר מסר כי מלבד שניהם גם ילד נוסף ניסה להדליק את הנפץ והוא השיב כי עבר זמן רב מאז וכי הדבר יתכן. הוא הוסיף כי מלבד ניסיונות ההדלקה, הם ניסו להשליך על הנפץ אבנים ולבחון האם יתפוצץ.

י. סיפר כי בסך הכל רכשו מאת הנאשם נפצים בכ- 7-8 הזדמנויות ולהערכתו "חבית אדומה" הוא נפץ שנרכש אך בהזדמנות זו ובהזדמנות קודמת נוספת ואז התפוצץ ללא כל תקלה.

לגבי האירוע הנטען, טען י. כי אמנם כשלושה ילדים הביאו למגרש נפצים והיתה כמות גדולה למדי של נפצים במקום, אך הוא היחידי שהביא עימו "חבית אדומה". י. עומת גם עם טענתו של חברו כי נפץ זה הוחזק בתיקו של י. ולא בנפרד בכיסו ועל כך השיב כי יתכן וכך סבר החבר, אך אין כל ספק שהנפץ הזה היה בכיסו.

הקטין א. אף הוא סיפר כי פגש בנאשם בסמוך לסופר מרקט משעבר שם יחד עם חברו והנאשם ששימש שם כשומר, פנה אליהם, שאל בני כמה הם והציע להם לרכוש ממנו נפצים. השניים השיבו בחיוב, אלא שציינו כי באותה עת לא היה ברשותם כסף, על כן מסר להם הנאשם את מספר הטלפון שלו, על מנת שייצרו עימו קשר. א. סיפר, כי הוא ו-י. יצרו קשר עם הנאשם בטלפון והוא עצמו שוחח עימו אודות האפשרות לרכוש ממנו נפצים. סוף דבר הוא עצמו לא הלך על מנת לרכוש את הנפצים,אלא חברים שלו עשו כן.

א. סיפר כי ביום 1/4/07 יצא יחד עם ילדים אחרים על מנת לפוצץ נפצים והם אכן פוצצו נפצים רבים, כאשר נפץ אחד שמרו לסוף "האירוע" כיוון שהוא נחשב לנפץ טוב במיוחד. י. ניסה להפעילו, אך הפתיל לא נדלק ואף ט. ניסה לעשות כן, אך גם בידו לא עלה הדבר. הילדים השליכו לעברו אבנים קטנות , אך הנפץ לא התפוצץ. א. ניגש ונטל את הנפץ וזה התפוצץ בידיו.

א. מסר בחקירה הנגדית כי הוא מעודו לא רכש נפצים מאיש. חבריו הם שעשו כן, בין מהנאשם ובין ממאן דהוא מכפר קאסם. אחרים שילמו ל-י. שקנה את הנפצים, אך הוא לא השתתף בקניה.

א. נחקר ארוכות באשר למחירי נפצים וסוגיהם ואישר כי היו ברשות קבוצת הילדים שלהם כמות רבה למדי של נפצים, כאשר הם המתינו לסוף ה"אירוע" על מנת לפוצץ את הטובים שבהם. גם א. אישר כי רק נפץ מסוג "חבית אדומה" שהוא הנפץ הנטען, היה ברשותם באותו יום.