מ.י. שלוחת תביעות תחנת פתח תקוה נ' חלא ואח'

בפני

שופטת עינת רון

פסק דין

כבר עתה ייאמר כי הנאשמות זוכו מן העבירה שיוחסה להן בכתב האישום.

נגד הנאשמות שהינן אם ובתה, הוגש כתב אישום המייחס להן עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 380 ו-382(א) לחוק העונשין.

כנטען בכתב האישום ביום 9/12/03 הגיעו הנאשמים לבנין מגורים בפתח תקוה על מנת להשתתף בחגיגת יום הולדת משפחתית והחנו את רכבן בחנייית הבנין. ראובן גולדנברג (להלן: "המתלונן"), המתגורר בבנין הבחין כי רכבן של הנאשמות חוסם את דרכו ועל כן נמנעה יציאתו מן החניה. הנאשמות הגיעו למקום ונאשמת 2 שפכה מיץ על פניו וביחד עם אדם אחר ניסו הנאשמות להוציא מידיו של המתלונן את מפתחות הרכב ובצוותא היכו אותו באזור הצלעות. כתוצאה מכך נפל המתלונן ארצה. השתיים המשיכו להכותו הראשו, בידיו ובאוזניו ובעטו בצלעותיו.

המתלונן זחל אל המעלית ועלה אל ביתו.

כתוצאה מן המעשים נגרמו למתלונן חבלות מדממות באוזניו, חבלה במרפק יד ימין ופצעים מדממים בכף ידו השמאלית.

הגם שהאירוע הנטען התרחש בדצמבר 2003, הוגש כתב האישום בפברואר 2006.

לאחר מכן הועלו טענות שונות, ולאחר העלאת טענה מקדמית חל עיכוב בהליך לצורך קיומו של הליך שימוע, אשר לא קויים טרם הגשת כתב האישום.

סוף דבר שמיעת ההוכחות החלה אך ביוני 2009.

המתלונן תאר בבית המשפט כי מדובר בבנין מגורים בו מתגוררות חמש משפחות וכי למשפחתו שתי חניות בחניית הבנין, האחת אחרי השניה. בערב האירוע ירד מביתו, במטרה להיכנס לרכבו ולנסוע לבקר את בנו ואזי הבחין כי רכב לבן מסוג "סובארו" חוסם את כלי הרכב שלו ושל אשתו. מאחר שכלי רכבה של אשתו קטן יותר, הוא הצליח לתמרן עימו ולהוציאו מעט החוצה, אך הבחין כי את רכבו לא יוכל להוציא מן החניה. המתלנון צפר מספר פעמים, אך איש לא הגיב. המתלונן פנה לכיוון ביתו, על מנת להתקשר למשטרה שתגיע לפנות את הרכב החוסם ואזי הותקף מאחוריו בצעקות ולכשהסתובב שפכו משקה קל בפניו לעיניו. מאחר שמשקה זה פגע גם בשפתיו, הבין כי המדובר בקוקה קולה. בתחילה לא הבחין בתוקפיו, אך לאחר מכן הבחין כי המדובר בגברת ובגברת צעירה יותר ואשר אליהן הצטרף גם גבר. אותו גבר חבט בגבו והוא נפל כתוצאה מכך ונפגע בידיו. כן ציין המתלונן כי קיבל אגרוף בחזה מצד ימין וכן בעיטות לכיוון הראש ולכיוון הצלעות ואחת מצלעותיו נסדקה במהלך אירוע זה. מאחר שבשנת 1991 עבר אירוע לב, חש שלא בטוב, וניסה לזחול לעבר המעלית ואז הגברת המבוגרת יותר אמרה לגבר כי יסתלק מן המקום, כיוון שהבחינה שהוא מתקשה בנשימה. לאחר שהצליח להגיע לביתו, הזעיקה אשתו אמבולנס.

במקביל לכך, הזעיקה אשתו גם את המשטרה למקום.

המתלונן הוסיף לאחר הדברים האלה, כי הוא הותקף ללא שקדמו להתקפהחילופי דברים כלשהם וכי במהלך ההתקפה ניסו לחטוף ממנו את מפתחות הרכב ועוד הוסיף כי זכור לו ששתי הגברות תקפו אותו ראשונות ואזי הגיע הגבר ופגע בו מאחור.

יצויין כי עם כניסתו לאולם ביהמ"ש ביקש המתלונן, בשל מצבו הרפואי לשבת במהלך מסירת עדותו ועל כן נשאל בפתח חקירתו הנגדית מדוע עשה כן, כאשר הצדדים הבחינו כי מחוץ לאולם ביהמ"ש, בטרם החל הדיון, הוא עמד על רגליו כשעה לערך. העד הסביר כי יש לו בעיה עם זרימת הדם ברגליו ומשהמתין בחוץ לא סבל מכך.

הוטח בעד כי במשטרה מסר כי רכבו שלו חנה בחניה אחרי רכבה של אשתו ולא כפי שציין בביהמ"ש כי רכבה של אשתו חנה אחרי רכבו שלו והוא השיב כי בהודעה במשטרה מדובר בטעות. עוד הוטח בעד כי במשטרה מסר כי הסובארו הסיג למעשה גבול לתוך החניה שלו ובבית המשפט מסר תיאור אחר של דרך החניה של רכב זה.

עוד הוטח במתלונן כי הוא חסם למעשה את דרכו של רכב הסובארו החוצה וכי הנאשמות פנו אליו וביקשו סליחתו על חנייתן וביקשו כי יאפשר להן לצאת מן המקום אך הוא סרב. המתלונן הכחיש דברים אלה וטען כי לא דיברו איתו כלל ועיקר. אם כך נשאל, מדוע בכלל ירדו שתי הנאשמות ומה ביקשו ממנו והוא השיב כי אינו יודע.

לאור דברים אלה הופנה המתלונן אל דו"ח פעולה שנרשם במקום האירוע (ת/4) ובו נאמר כי המתלנון חסם ברכבו את הסובארו וחרף זאת הכחיש זאת המתלונן.

אם כך, המשיכו ב"כ הנאשמות והקשו על המתלונן, רכבן של הנאשמות לא נחסם והוא אינו מכיר את הנאשמות כלל ועיקר ולא פגש אותן קודם לכן, הכיצד ידעו איפוא לפנות אליו במגרש החניה ומדוע פנו אליו בכלל? למתלונן לא היתה תשובה על כך.

על כן, הוא נשאל, האם יתכן שפנייתן אליו היתה בכל זאת בקשר לרכב והוא השיב כי הוא מניח שכן, אך המשיך להכחיש כי חסם את רכבן.