מ.י שחם נדל"ן בע"מ נ' בנייני בר אמנה חברה לבניין ולפיתוח בע"מ

           זהו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' רון) מיום 24.7.2018 בפר"ק 10731-07-18 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת.

1. המערערת הגישה בקשה למתן צו לפירוקה של המשיבה (זאת, לאחר שהמשיבה הגישה בהליך נפרד בקשה למתו צו פירוק כנגד המערערת). כשבוע לאחר מכן, ביום 11.7.2018 קבע המותב את התיק לדיון בפניו ביום 15.7.2018 לדיון בשאלה אם קיימת עילת פירוק מבוססת (להלן: ההחלטה בעניין מועד הדיון). הוטעם כי:

 "לוח זמנים זה לוקח בחשבון את פגרת בתי המשפט שבדרך, ובשל סמיכות המועד – פטור לחברה [המשיבה] מהגשת תגובה [...] ככל שיהא בכך צורך, ייקבע הנושא להמשך דיו לקראתו תוגש תגובה, אם אורה על כך [...] ]פטור לכנ"ר מחובת התייצבות: יחליט לשיקול דעתו".

           לאחר מכן, ובסמוך לכך, הגישה המערערת את הבקשה לפסילת המותב בעטיין של שתי טענות מרכזיות: קביעת דיון מוקדם בהליך מבלי לקבל את תגובת המשיבה, ומקום מגוריו של המותב המקים, לטענת המערערת, זיקה בינו ובין המשיבה. ביום 11.7.2018 הורה בית המשפט כי המועד שנקבע לדיון ראשוני בתיק ייוחד לשמיעת עמדות הצדדים באשר לבקשת הפסלות (להלן: ההחלטה מיום 11.7.2018). בצד זאת, צוין בהחלטה כי:

"קביעת מועד סמוך, נעשתה דווקא מתוך רצון לכבד את הבקשה להימנע מדחיות ככל הניתן. למרות העומס הניכר שבוע לפני הפגרה נקבע דיון הכי מהר שהתאפשר, הכל כדי למנוע עיכובים, ומעט מופתע אני, שגורר הדבר בקשת פסלות. [...] עם זאת, בהינתן שחפצה בכך המבקשת [המערערת], ותוגש בקשה מפורשת בכיוון זה, נכון אני לעכב את הדיון, להורות על הגשת תגובות, לקבוע מועד נדחה שייאלץ לקחת בחשבון גם את שיקולי הפגרה, ולדון בעילת הפירוק בהמשך".

2. לאחר מספר דחיות התקיים ביום 23.7.2018 דיון בבקשת הפסלות, ויום לאחר מכן הורה בית המשפט על דחייתה. תחילה נדרש בית המשפט לטענה שעניינה מקום מגוריו, ולפיה, בקשת הפירוק מופנית לחברת בת של תנועת ההתיישבות "אמנה" הבונה בישובי יהודה ושומרון לרבות באלון שבות (להלן: אמנה), הישוב שבו מתגורר המותב שהוא אגודה שיתופית. במהלך הדיון שהתקיים בבקשה הוסיפה על כך המערערת כי אלון שבות חתם לאחרונה על הסכם לבניית 60 יחידות דיור עם המשיבה (להלן: הפרויקט). בהחלטה צוין כי המותב היה ער לתכנית לבנות 60 יחידות דיור כאמור, אך עד לדיון בבקשת הפסלות, וממילא במועד מתן ההחלטה הראשונה בעניין קביעת מועד הדיון, לא ידע מי החברה שעמה התקשר הישוב בו הוא מתגורר לביצוע הפרויקט. מכל מקום, נפסק כי למותב אין כל קשר לפרויקט, "לא ארוויח ממנו דבר, לא אפסיד ממנו דבר, ואף אינני יודע האם נחשב אני חבר האגודה השיתופית באלון שבות, והאם תרוויח מכך האגודה השיתופית". בית המשפט קבע כי טענות המערערת בעניין זה אינן מקימות עילת פסלות ואף אין לקבל את הבקשה מטעמים של מראית פני הצדק. לסיום הדיון בנקודה זו הצהיר המותב כי "הבית בו גרה משפחתי לא נבנה כלל ע"י המשיבה ואין לי כל קשר למשיבה". מכאן נפנה בית המשפט לבחון את טענת הפסלות השנייה של המערערת, הנוגעת לקביעת הדיון המוקדם בתיק מבלי לקבל את תגובת המשיבה, ודחה גם אותה. נפסק כי אין מקום לקבל את טענת המערערת לפיה מההחלטה בעניין מועד הדיון משתמעת עמדה מהותית כלפי מי מבעלי הדין, וכי, כאמור בהחלטה הנ"ל, עולה ממנה כי נדרש לקיים דיון במעמד הצדדים בשאלת קיומה של עילת פסלות מבוססת וכי, כמצוין בה, ייתכן שיהיה צורך בדיון המשך. נקבע כי הענקת פטור לכונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר) מהתייצבות לדיון נעשתה לנוכח תפקידו השולי בדיון בעניין קיומה של עילת פירוק, שכן תפקידו הבסיסי של הכנ"ר הוא לייצג את הנושים הבלתי מובטחים, וממילא לא ידוע לבית המשפט על בקשה מצד נושה מסוג זה. מכל מקום, צוין כי קביעת הדיון נעשתה בהתאם לדין ולפרקטיקה המקובלת המורים על קיום דיון מהיר בבקשה לפירוק חברה מקום בו מתעוררת שאלה באשר לקיומה של עילת פירוק.

3. מכאן הערעור שלפניי, שבו שבה המערערת על שתי עילות הפסלות שנטענות על ידה. האחת, לדבריה דעתו של המותב "נעולה" שכן בהחלטה בעניין מועד הדיון הורה בית המשפט לקיים דיון מהיר בבקשה למתן צו פירוק בתוך ארבעה ימים בלבד, תוך שפטר את החברה מהגשת תגובה ופטר את הכנ"ר מלהתייצב לדיון. זאת, מבלי שהוגשה לבית המשפט בקשה לקיים דיון דחוף בהליך. השנייה, מקום מגוריו של המותב, שמתגורר בישוב שבו פועלת המשיבה – עובדה המקימה לדעת המערערת חשש ממשי למשוא פנים. צוין כי ההחלטה בבקשת הפסלות ניתנה מבלי שהמותב בדק אם הוא חבר באגודה השיתופית של הישוב שבו הוא מתגורר ומה טיבו של ההסכם שנחתם בין הישוב ובין המשיבה. זאת, הגם שלדעת המערערת מדובר בהסכם שעשוי להשיא רווחים לישוב ולמותב, ככל שהוא נמנה עם חברי האגודה השיתופית. לכך הוסף, כי עצם קבלת בקשת הפירוק ועצירת פרויקט הבניה, עשויה להשפיע על כל תושבי הישוב ולפגוע גם במותב, וכי למותב קשר – על יסוד מקום מגוריו – עם חברת אמנה. הוטעם כי שיקולים אלה מצדיקים את קבלת הערעור גם מחמת מראית פני הצדק.

4. המשיבה סבורה שיש לדחות את הערעור מנימוקיו של בית המשפט קמא והיא מוסיפה וגורסת כי תכליתה של הבקשה היא ניסיון של המערערת להאריך את ההליך ולגרום לסרבול מיותר. באשר לטענה הנוגעת למקום מגוריו של המותב ולחברותו באגודה השיתופית הדגישה המשיבה, כפי שצוין בהחלטת בית המשפט קמא, כי למותב אין כל קשר לפרויקט שעתיד להיבנות ביישוב, וכי ממילא אין לו כל אינטרס כספי אישי בפרויקט.