מ.י.צפת נ' טנגי(עציר)

החלטה

בית משפט השלום בצפת לא נעתר לבקשת המבקשת להארכת מעצרה של המשיבה ב- 5 ימים בהתאם להצהרת תובע שניתנה בהתאם להוראת סעיף 17[ד] לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה מעצרים] התשנ"ו – 1996 להלן החוק.

בכוונת המאשימה/המבקשת להגיש כנגד המשיבה כתב אישום בגין עבירות חמורות של תקיפת שוטרים אשר אירעו בשעות הלילה של יום 5.10.10. תחילתו של המעשה בשיסוי כלב על ידי חברה של המשיבה, המשכו באיום בסכין על ידי אותו חבר, ומשהוזעק כוח משטרה נוסף לתגבורת, התנפלה המשיבה על בלש משטרה והחלה לסטור בו ולבעוט בו.

על פי הצהרת התובע, בדעת המאשימה להגיש כתב אישום כנגד המשיבה, ובגדרה אף בקשה למעצרה עד לתום ההליכים.

בית המשפט קמא בחן את הבקשה, בחן את הראיות ואת טענות הצדדים, וקבע כי גם אם קיימת עילת מעצר מכוח סעיף 21 לחוק, הרי בית המשפט אמור לבחון אם ניתן יהיה להשיג את תכלית המעצר בדרך חלופית שפגיעתה בחירותה של החשודה פחותה מדרך למעצר. בית המשפט נתן דעתו לחומרת העבירות המיוחסות למשיבה ומנגד, לנסיבות המקלות והגיע למסקנה כי לא קיים יסוד סביר לחשש כי שחרורה של המשיבה בשלב זה יביא לשיבוש הליכי משפט או השפעה על עדים.

בית המשפט הוסיף וקבע כי את הסכנה לבטחונו של אדם הטמונה במשיבה, ניתן יהיה לאיין על ידי חלופת המעצר המוצעת תוך שהוא מדגיש כי אין המדובר בעבירה המקימה חזקת מסוכנות.

כנגד החלטה זו מופנה הערר שבפני.

ב"כ המבקשת מציין כי קיימת מסוכנות סטטוטורית ומעשית הטמונות במשיבה. בית המשפט לא התחשב באופייה של המשיבה, במסוכנות הטמונה בה, וכן כי חלופת המעצר אינה ראויה, שכן לטעמו, אין המשמורנית שנקבעה מהווה דמות וסמכות העשויה להשפיע על המשיבה.

ב"כ המאשימה אף התייחס לקביעות של בית המשפט קמא ביחס להפליה שננקטה ביחס למשיבה, לעומת מעורבת אחרת, אשר שוחררה בשלב מוקדם יותר, וציין כי נסיבותיה של החשודה האחרת, שונות.

עיינתי בחומר שהוצג בפני. אין ספק כי קיימת עילת מעצר כנגד המשיבה.

המשיבה הוכיחה עצמה לא אחת כמי שמסוגלת להרים ידה ולפגוע גם באנשי חוק. עובדה היא כי נגזרו עליה בשתי הזדמנויות שונות עונשי מאסר מותנים ברי הפעלה בגין עבירות דומות של תקיפת שוטרים.

עם זאת, נראה כי כל הנתונים עמדו בפני בית המשפט קמא והוא התייחס אליהם אחד לאחד מבלי למעט מחומרת מעשיה, עם זאת קבע הוא, נוכח הוראת המחוקק בסעיף 21 [ב] לחוק, כי מן הראוי ראשית לבחון את קיומה של חלופה אפשרית, אשר יהא בה כדי להשיג את תכלית המעצר.

סבורני, כי בכך ערך בית המשפט קמא את כל האיזונים הראויים. הוא בחן את החלופה המוצעת ומצאה כראויה, וכי יהיה בה כדי להפיג את הסיכון הטמון במשיבה.

על כן, אני מחליט לדחות את הערר.

ניתנה והודעה היום ל' תשרי תשע"א, 08/10/2010 במעמד הנוכחים.

בנימין ארבל, שופט

מירב.

הוקלד על ידי: מירב ריבן