גזר דין
פרטי האישום
1.הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות, בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום – קשירת קשר לביצוע פשע – עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977,
גניבה בידי עובד ציבור – עבירה לפי סעיף 390 לחוק (ריבוי עבירות), קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק (ריבוי עבירות), הכל בקשר ל 14 רכבים בהם ביצע הנאשם את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום במסגרת הקשר עם עמי מזרחי (להלן: "מזרחי").
כמו כן הנאשם זוכה מחמת הספק מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום בנוגע לרכבים אשר נזכרים בכתב האישום במכרזים 9/01 (רכבים 127 ו 153), מכרז 22/01 (רכב מס' 227) מכרז 24/01 (רכב מס' 110). כמו כן זוכה הנאשם, גם כן מחמת הספק, מהעבירות המיוחסות לו באשר לרכבים מס' 112, 133, 154, 189, 138, 187 ו-160, הכל כפי שפורט בהכרעת הדין.
הנאשם זוכה כאמור מחמת הספק, כאשר הזיכוי נובע בחלקו משום העובדה שהנאשם לא נחקר לגבי חלק מהרכבים נשוא כתב האישום, ובחלקו האחר נבע הזיכוי מחמת העובדה שהתביעה לא הציגה ראיות נוספות הקושרות את הנאשם לרכבים אלה מלבד זכייתו במכרז אף שהזכיה היתה פועל יוצא של קשר פסול שנקשר בינו לבין מזרחי, ומחמת הזהירות בלבד הוריתי על זיכויו של הנאשם מחמת הספק לגבי חלק מהרכבים נשוא כתב האישום.
כפי שפירטתי בהכרעת הדין, מדובר בקשר שנקשר בין הנאשם לבין מזרחי ששימש אותה עת כמנהל יחידת מאגר הרכב הממשלתי שבין יתר עיסוקיה מכירת רכבים ישנים שהיו בשימוש ממשלת ישראל תקופה של כ-4 שנים וזאת באמצעות מכרזים פומביים, המכירה התבצעה לאחר שאותם רכבים המיועדים למכירה במכרז נבדקו במכון הרישוי, וטופס הבדיקה הרלוונטי הוצמד לשימשת הרכב על מנת שיוכל לשמש את הניגשים למכרז לבחון את פרטיו של הרכב הנדון בטרם הגשת הצעה לרכישה.
הצעות לרכישת הרכבים הועברו לועדת המכרזים שהורכבה מחשב משרד האוצר, כלכלן מינהל הרכב, נציג משרד התחבורה, נציג משטרת ישראל, כאשר מזרחי שימש כמרכז הועדה, והועדה בחרה מתוך ההצעות את ההצעה הגבוהה ביותר, דבר הזכיה פורסם על לוח המודעות ביחידת מאגר הרכב, לזוכים נשלחו הודעה בדבר זכייתם, ואלה מביניהם שהיו מעוניינים במימוש הזכיה הצטיידו בשיק בנקאי על ההפרש בין סכום ההצעה לבין השיק שהופקד בעת הגשת ההצעה, ובין יתר תפקידיו של מזרחי היה פרסום ההצעות הזוכות על גבי לוחות המודעות, ומזרחי שימש כאמור כעובד ציבור.
פרטתי בהכרעת הדין הנפרשת על פני כ-38 עמודים את מכלול הראיות והמוצגים שהובאו בפני בית המשפט ועמדו בבסיס הכרעת הדין המפורטת, כך שאינני רואה לנכון לשוב ולפרט את פרטי המקרים בהם הורשע הנאשם, למעט התייחסות נחוצה לצורך גזירת הדין.
טיעוני ב"כ הצדדים
2.ב"כ הצדדים טענו לעונש באריכות רבה וביקשו מבית המשפט, כל צד לפי טיעונו, לאמץ את עתירתו לעונש, כאשר עו"ד בראון ביקשה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה ממשית, מאסר על תנאי, קביעה שיש בעבירות אלה משום קלון, וזאת על אף שהמאשימה הינה מודעת לכך שמדובר בנאשם נעדר הרשעות קודמות ומודעת לכך שיש לבחון כנסיבה לקולא את העובדה שכתב האישום הוגש בשיהוי לא מבוטל.
עו"ד בראון הדגישה את העובדה שמדובר במי ששימש בעת הרלוונטית וממשיך לשמש בעצם ימים אלה חבר מועצה אזורית לכיש, זאת על פי אישור שניתן ממר דני מורביה- ר' המועצה המקומית לכיש, לפיו הנאשם משמש כחבר מועצה אזורית החל משנת 1999 עת נבחר לראשונה לקדנציה למועצה האזורית וממשיך לשמש כחבר מועצה עד עצם היום הזה.
עוד הוסיפה עו"ד בראון שבית המשפט למד מהראיות שהוצגו בפניו, שהנאשם שימש בתקופה הרלוונטית כיועץ במשרד ראש הממשלה, כיו"ר עמותה ציבורית, ובנוסף להיותו חבר מועצה אזורית, הרי מדובר במי שכיהן וממשיך לכהן בתפקידים ציבוריים לא זוטרים , כמי שיש להחיל עליו את הכללים המתחייבים ממלאי תפקידים ציבורים בכירים אשר מעלו בתפקידם ויש למצות עמם את הדין.
עוד טענה זו שמזרחי שהיה עובד ציבור בעת הרלוונטית לא יכול היה לבצע את מעשיו ללא שהנאשם ואחרים שכמותו היו קושרים קשר פלילי עם מזרחי, קשר שבמסגרתו גם הנאשם וגם מזרחי התעשרו שלא כדין על חשבון כספים השייכים לכלל הציבור, כל זאת תוך הפרה בוטה של האמון שניתן במזרחי כמי ששימש אותה עת כמנהל היחידה, ובנאשם כמי שמילא תפקידים בכירים וחזקה עליו שהיה מודע לפסול שבהתנהגותו, הכל מתוך בצע כסף של רצון להעשיר את כיסו של הנאשם כמו גם כיסו של מזרחי, מבלי ליתן את הדעת לנזק שנגרם לקופה הציבורית.
עו"ד בראון הוסיפה וטענה שגם אם בית המשפט ימצא לנכון בסופו של דבר שאין ראוי להשית על הנאשם את העונש שראוי להשיתו על אותו עובד ציבור שביצע את מעשה הגניבה, הרי שהעונש שיש להטיל על הנאשם צריך להיות קרוב לזה שיוטל על עובד הציבור, במקרה זה מזרחי, שהרי מעשיהם של השניים שלובים זה בזה ואין מקום לקבל עתירה לאבחנה מוחלטת בין השניים.
באשר לנזקים שנגרמו עקב מעשי הנאשם ומזרחי, הרי לטענת עו"ד בראון מדובר בנזקים של ממש, בראש ובראשונה למינהל הרכב הממשלתי שסבל מפגיעה תדמיתית בעיני כלל הציבור, מהפסדים כספיים ניכרים שנגרמו לקופה הציבורית, בהשחרת פניהם של כלל עובדי הציבור ושל עובדי מינהל הרכב הממשלתי, פגיעה באמון הציבור, ביושרם של עובדי הציבור, פגיעה בקונים פוטנציאלים שלא זכו במכרז משום מעשי הרמיה וההונאה מצד מזרחי והנאשם שקשרו קשר ביניהם ל'תפירת' המכרז, ולבסוף העובדה שהנאשם הפיק רווח כספי בסך של 108,000 ₪, אותם שילשל לכיסו, מהרכבים שזכה בהם במכרז שלא כדין והורשע בהם על פי הכרעת הדין.
ב"כ הנאשם עו"ד שרעבי, ביקש בפתח טיעונו להדגיש את הנסיבות המקלות הרבות הקיימות במקרה זה שיש בהצטברן כדי להצדיק עתירתו לעונש מותנה הצופה פני עתיד.
בפתח טיעונו הדגיש הסניגור את טענת השיהוי העומדת לזכות הנאשם במקרה זה כאשר התיק שכב ללא מעש בין חודש ינואר 2003 ועד דצמ' 2007, כמעט 5 שנים תמימות, שהוא העלה אבק בארכיב הפרקליטות מבלי שזו חשבה משך תקופה ארוכה זו שקיימת הצדקה ציבורית ועניינית להגשת כתב אישום במועד מוקדם סמוך למועד ביצוע העבירות הנטענות, והרי מוסכם על הצדדים שבמהלך חמש שנים אלה לא בוצעה כל פעולת חקירה על ידי המאשימה.
עו"ד שרעבי טען שנסיבה זו של שיהוי משך שנים כה רבות, זכתה כבר להתייחסות של בתי המשפט כולל של בית המשפט העליון, והפנה בענין לע"פ 416/76, אפריים גבריאלוב נ' מ"י, שם נקבע :
"על תקלת הסחבת בניהול משפטים פליליים נאמר כבר הרבה, ואין ספק בדבר שזהו אחד הפגמים החמורים ביותר בחברתנו וכתם על דמות המשפט בישראל... ניהולם התקין של משפטים פליליים ענין למדינה ולרשות השיפוטית הוא והם ורק הם אחראים למתן שירות משפטי זה".