מ.י. פרקליטות מחוז ת"א-מיסוי וכלכלה נ' כהן ואח'

החלטה

בפני בקשת ב"כ הנאשמים שלא לחייב את הנאשם 1 להשיב לאשמה המיוחסת לו בכתב האישום.

כמו כן בפני בקשתו החלופית של ב"כ הנאשמים להורות על זיכוי הנאשם 1 מהמיוחס לו בכתב האישום ולקבוע כי קמה לו הגנה מן הצדק.

בכתב האישום שבפני שני פרטי אישום.

האישום הראשון מייחס לנאשם 1 , כי קיבל 6 מסמכים הנחזים להיראות כ-6 חשבוניות מס (להלן: "החשבוניות הכוזבות") מעבד עבדל חי (להלן: "עבד") בסך כולל של 463,268 ₪. כמו כן כי רשם אותן בפנקסי החשבונות של עסקו וניכה מס תשומות בסך כולל של 79,200 ₪.

האישום השני מייחס לנאשמת 2 שהינה חברה ולנאשם 1 כמנהלה הפעיל כי קיבלו מעבד 17 חשבוניות כוזבות בסך כולל של 1,513,040 ₪ וכן כי קיבלו מאבי שינדלר חשבונית כוזבת בסך של 90,284 ₪. בנוסף מיוחס לנאשמים כי ניכו מס תשומות בסך של 227,870 ₪.

בתום פרשת התביעה עתר ב"כ הנאשמים שלא לחייב את הנאשם 1 להשיב לאשמה המיוחסת לו בכתב האישום. שכן לא ניתן ליתן אמון ולו לכאורה בעדותו של עבד לרבות באשר להיות החשבוניות כוזבות, כפי שפירט טיעוניו. כמו כן טען , כי לא נמצאה לעדותו של עבד כל ראיה מסייעת, בשים לב להיותו עד מדינה.

לחלופין עתר ב"כ הנאשמים לבית המשפט, כי היה ולא תתקבל טענתו שאין לחייב את הנאשם להשיב לאשמה, לקבוע כי יש לזכותו מהמיוחס לו בכתב האישום, שכן הינו חוסה תחת הגנה מן הצדק. וזאת בשים לב לכך כי המאשימה נקטה אכיפה בררנית, בעת שהעמידה לדין את הנאשם 1 בעוד שמנהלה של הנאשמת 2, מוני (להלן:"מוני") לא הועמד לדין.

ב"כ המאשימה עתרה לבית המשפט לדחות את כלל הבקשות. באשר לטענת אין להשיב לאשמה, פירטה את הראיות לכאורה שהובאו בפרשת התביעה לרבות עדותו של עבד, באשר להיות החשבוניות כוזבות וטענה כי בשלב זה בית המשפט אינו נדרש להכריע בדבר מהימנותו. כמו כן פירטה ב"כ המאשימה את הראיות המסייעות לכאורה לעדותו של עבד כפי שבאו לידי ביטוי בעדותם של בעלי החברות אשר אישרו כי החשבוניות לא הוצאו על ידם.

באשר לטענה בדבר הגנה מן הצדק, ציינה ב"כ המאשימה כי הינה נוגעת אך ורק לאישום השני על פיו הואשם הנאשם 1 כמנהלה הפעיל של הנאשמת 2. בנוסף טענה כי מוני לא הועמד לדין, לאחר שהמאשימה שקלה את כלל הראיות שהיו בתיק החקירה, הפעילה שיקול דעת ענייני וסביר ולא מצאה כי קיימת ראיות לכאורה לביצוע עבירות מצידו.

באשר לטענת "אין להשיב לאשמה"

5.הוראת סעיף 158 לחסד"פ קובעת כי לאחר סיום פרשת התביעה, יזכה ביהמ"ש את הנאשם אם לא הוכחה אשמתו אף לכאורה.היינו, אם אין די בראיות שהוגשו לביהמ"ש כדי לבסס הרשעה "אפילו יינתן בהן מלוא האמון ויוענק להן מלוא המשקל הראייתי" (ראו: י' קדמי, על סדר הדין בפלילים חלק שני, הוצאת דיונון, תשנ"ג, בעמ' 646).

נקבע כי די בראיות בסיסיות ובמערכת ראיות ראשונית כדי לחייב נאשם להשיב על האשמה (ע"פ 141/84 טובול נ' מ"י, פ"ד לט (3) 600, 606).

כן נקבע כי "קביעה שעל הנאשם להשיב לאשמה, פירושה כי על חזקת החפות שלו ישנה לפחות עננה שהנאשם צריך לסייע בפיזורה. המבחן הינו האם אכן הראיות עצמן משקפות מצב ברור וחד משמעי, שמצביע על כך "שאין פה כלום" (כדברי הסניגורים), או שמא כטענת התביעה, "הסיפור" שמספרות הראיות - מחייב לפחות שמיעת גירסתו של המשיב כדי להסיר את העננה" ( ע"פ (תל-אביב-יפו) 70643/01 - מדינת ישראל נ' אביגדור קהלני . תק-מח 2001(3), 2106 ,עמ' 2108, דברי כב' הש' ברלינר).

6.בפני בית המשפט העיד עבד. מעדותו עלה לכאורה כי כל עיסוקו התמצה במכירת חשבוניות כוזבות. כמו כן כי פגש בנאשם 1 וסוכם ביניהם כי ימכור לו חשבוניות כוזבות תמורת עמלה דוגמת החשבוניות נשוא כתב האישום.

בשלב זה של ההליך משאין בית המשפט נדרש להכריע בשאלת מהימנות עדותו של עבד די בה כדי להוות אותה ראיה לכאורה הנדרשת להוכחת המיוחס לנאשם 1 בכתב האישום.

7.אין חולק כי מעמדו של עבד הינו של עד מדינה, אשר עדותו טעונה תוספת ראייתית של סיוע.

סיוע לכאורה לעדותו של עבד נמצא בהודעתו של בוברוב סרגיי ( ת/71) אשר הוגשה בהסכמה. עלה לכאורה מההודעה כי במהלך שנת 2004 לא ביצע באופן פרטי, כל עבודה ולא הוציא כל חשבונית מס. זאת בעוד שנמצאנו למדים לכאורה כי חלק מהחשבוניות נשוא הנספחים א וב' לכתב האישום היו על שמו.

סיוע לכאורה נוסף לעדותו של עבד נמצא בהודעתו של סלאימה מוחמד ( ת/73) אשר הוגשה גם היא בהסכמה. המדובר לכאורה במי שביום 30.10.03 הועברה על שמו חב' דבש ואיל, שחלקן הארי של החשבוניות הכוזבות לאחר מועד זה כמפורט בנספחים א' ו-ב' לכתב האישום הינן על שמה. מהודעתו עלה לכאורה כי לא הוציא כל חשבוניות של חברת דבש ואהיל או כל חברה אחרת וטען כי החשבוניות שוצגו בפניו והין חלק מכתב האישום מזוייפות. אף עלה לכאורה בנוסף כי הנאשמים או עבד אינם מוכרים לו כלל .

8.אשר על כן דין הבקשה שלא לחייב את הנאשם 1 להשיב לאשמה להידחות.