מ.י. פרקליטות מחוז ת"א-מיסוי וכלכלה נ' ירון ואח'

החלטה

בקשה לביטול כתב האישום מכוח הגנה מן הצדק, שיסודה בעיקר בטענה כי בחקירת המשטרה במקרה זה נפלו פגמים אשר אינם מאפשרים לערוך לנאשמים משפט הוגן.

רקע

הנאשמים, חברה פרטית העוסקת במיון, ניקוי, אריזה ושיווק של תפוחי אדמה, ומי שבתקופה הרלוונטית היו בעלי מניות ומנהלים פעילים בה, עומדים לדין בעבירות לפי פקודת מס הכנסה. כתב האישום מייחס לנאשמים, בין היתר, העלמת הכנסות בשנות המס 2003, 2004 ו-2005 בסכום כולל של למעלה מ-12 מיליון ש"ח.

ביום 12.10.2010 דחיתי את בקשת הנאשמים להורות למאשימה למסור להם חומר חקירה הכולל תוכנת מחשב, בה עשו הנאשמים שימוש במסגרת ניהול עסקם, המכונה "תוכנת הניסן", וכן בסיס נתוניה. באותה החלטה קבעתי כי החומר המבוקש אמנם בא בגדרי "חומר חקירה", ואולם החומר המלא אינו מצוי בידי הרשות החוקרת משום שמעולם לא נתפס על ידה (אף כי תחילה הייתה מעוניינת בכך), ואף אין אפשרות מעשית לתופסו כעת (להלן – החומר שלא נתפס).

יצוין כי הרשות החוקרת תפסה נתונים שהופקו מתוכנת הניסן ביחס לשלושה מלקוחות החברה, ונתונים אלה נמסרו להגנה. בהחלטתי האמורה קבעתי כי הנאשמים נזקקים לתוכנה עצמה ולבסיס הנתונים הרחב שלה, משום שחומר זה מעמיד פוטנציאל להוכחת טענתם כי המאשימה שגתה כאשר השוותה בין נתוני הנהלת החשבונות של החברה המצויים בתוכנת "חשבשבת" לנתונים החלקיים של תוכנת הניסן המצויים בידה אודות הכנסות החברה בפועל.

הנאשמים הגישו בקשה לביטול כתב האישום מכוח הגנה מן הצדק, המבוססות בעיקר על אי העמדת החומר שלא נתפס לרשותם.

הבקשות

הנאשם 1 טען בבקשתו לביטול כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק, את הטענות הבאות:

אי-העמדת החומר שלא נתפס לרשות ההגנה פוגע באופן ממשי באפשרות לקיים משפט הוגן. נטען כי אילו היו בידי הנאשם 1 נתוני כל לקוחות תוכנת הניסן, ניתן היה לערוך השוואה בין נתוני ההכנסות המצויים בתוכנת הניסן לבין נתוני ההכנסות המצויים בתוכנת החשבשבת, ולהיווכח כי לא קיים פער ביניהם.

המאשימה נקטה במקרה זה באכיפה בררנית ומפלה, שיסודה בכך שלא העמידה לדין אף לא אחד מרוכשי תפוחי האדמה מן הנאשמת 3. נטען כי אם הנאשמת 3 העלימה הכנסות, ברי שאחר צריך היה לרכוש את הסחורה במזומן מבלי שדיווח על כך. הנאשם 1 טען עוד כי רק מרוכש אחד, בני שאבי, נגבתה הודעה, ואף הוא לא הועמד לדין.

חומרי חקירה מהותיים לא הועברו לנאשמים עובר לעריכת השימוע, ובכך נפגעה יכולתם לשכנע את המאשימה בצדקת טענותיהם. הנאשם 1 טען כי המאשימה לא העמידה לרשותו את החומר שלא נתפס, ובנוסף ערכה השלמות חקירה לאחר הגשת כתב האישום.

נטען כי המאשימה ביצעה השלמות חקירה לאחר הגשת כתב האישום, וכאמור בהחלטת בית המשפט לעניין מסירת חומרי חקירה – לקתה החקירה כולה בחוסר ארגון. לדעת הנאשם 1, אין מנוס מן המסקנה כי החקירה לקתה במחדלים חמורים, שמצדיקים אף הם ביטול כתב האישום מכוח "הגנה מן הצדק".

הנאשמים 2 ו-3 העלו בבקשתם טענות דומות לאלו שנטענו על ידי הנאשם 1. לשיטתם, בהעדר יכולת לבחון, ולהציג את החומר שלא נתפס בבית המשפט, לא ניתן יהיה להציג את התמונה המלאה בבית המשפט, באופן הפוגע פגיעה חמורה בעקרונות הצדק וההגינות המשפטית. הנאשמים 2 ו-3 טענו אף הם כי חקירת המשטרה במקרה זה לקתה במחדל מהותי המגולם באי-תפיסת החומר שלא נתפס. גם הם טענו כי התנהלות המאשימה הסבה נזק להגנתם: כך כאשר המאשימה הטעתה אותם לחשוב כי תוכנת הניסן בידיה, וכך כאשר ערכה השלמות חקירה לאחר הגשת כתב האישום. גם הנאשמים 2 ו-3 טענו כי המאשימה נקטה "אכיפה בררנית", בכך שלא העמידה לדין את אחד מלקוחות המאשימה 3, הלא הוא בני שאבי.

עמדת המאשימה

המאשימה סבורה כי יש לדחות את בקשות הנאשמים לביטול כתב האישום מכוח הגנה מן הצדק. לדעת המדינה, היעתרות לבקשות מטרתה לאפשר לחוטא לצאת נשכר מטעויות, שככל שנעשו, נעשו בתום לב וללא כוונת זדון.

המאשימה סבורה כי אין ממש בטענת האכיפה הבררנית. נטען כי נגד הלקוח בני שאבי אין בנמצא די ראיות העשויות להוכיח מעבר לספק סביר את אשמתו. המאשימה הצהירה כי ניהלה חקירה נגד בני שאבי בחשד כי הקטין באופן מלאכותי את סכומי רכישותיו מן הנאשמת 3, אך נמצא כי ממצאי החקירה אינם יכולים לבסס אישום בפלילים (מהנימוקים המופיעים בסעיף 22 לתגובת המאשימה). המאשימה טענה כי הגשת כתב אישום נתונה בסמכותו של תובע. החלטה כזו אינה נעשית כלאחר יד והנאשמים לא הפריכו את חזקת חוקיות אותה החלטה ולא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח קיומה של אכיפה בררנית.

לטענה כי המאשימה לא חקרה רוכשים נוספים, השיבה המאשימה כי הנאשמים 1 ו-2 לא מסרו בחקירותיהם פרטים מספקים אודות לקוחותיהם, ועל כן נתקשתה באיתורם.

לעניין החומר שלא נתפס טענה המאשימה כי בית המשפט כבר קבע, בהחלטתו בנוגע לעיון בחומר, כי שרת החברה ובו תוכנת הניסן ובסיס נתוניה נותרו בידי החברה גם לאחר החיפושים שנערכו במשרדי החברה ולא נלקחו על ידי הרשות החוקרת. על בסיס קביעה זו טענה המאשימה כי יש להחזיק את הנאשמים כמי שיש להם שליטה בחומר החסר, והם בבחינת "אשמים תורמים" להעדרו של החומר. המאשימה טענה עוד כי אמנם אין להקל ראש בתקלות שנפלו בטיפול הרשויות החוקרת והתובעת בנושא החומר שלא נתפס, ואולם לא כל מחדל מביא לזיכוי נאשם, ומכל מקום לא ניתן להגיע למסקנות בעניין זה טרם שמיעת הראיות במשפט. המאשימה שטחה בתגובתה בהרחבה את תפיסתה כי במקרה דנן לא נגרם כל נזק להגנת הנאשמים כתוצאה מהעדרו של החומר.

המאשימה דחתה את הטענות המופנות אליה בנוגע לתיקון כתב האישום והשלמות החקירה שביצעה. לדעת המאשימה, סמכותה של התביעה להורות על השלמת חקירה, גם לאחר הגשת כתב אישום, ובסמכות זו אחזה עת הורתה על השלמות חקירה. עוד ציינה המאשימה בתגובתה כי את הפגמים שנחשפו בחקירה יש לקחת בחשבון בקביעת משקל הראיות שמקורן באותה חקירה, ולא במסגרת החלטה מקדמית בטענה של הגנה מן הצדק.