מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ' רווידי

גזר דין

הנאשם הורשע לפי הודאתו, שניתנה במסגרת הסדר טיעון בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 (1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על פי העובדות בהן הודה, ביום 4.7.09, בשעה 01.00 לפנות בוקר התפתחה תגרה בין משפחת הנאשם לבין משפחת רג'בי. אחד מבני משפחת רג'בי, קאיד, הגיע למקום על מנת להפריד בין הניצים. בהגיעו למקום, ניגש אליו הנאשם והלם בפרצופו באמצעות אבן גדולה שאחז בידו, בכוונה לגרום לו לחבלה חמורה. כתוצאה מן הפגיעה נגרמו למתלונן שברים בעצמות פניו, חתכים בפניו וחמור מכל אלה, המתלונן איבד את ראייתו בעין שמאל.

הסדר הטיעון כלל הסכמה גם בעניין העונש. על פי המוצע לבית המשפט, יוטלו על הנאשם 3 שנות מאסר בפועל ומאסר על תנאי. בנוסף הוסכם, כי התביעה תוכל לעתור לקנס ולפיצוי למתלונן ואילו ההגנה תוכל לטעון כי אין להטיל עונשים נלווים אלה.

ב"כ המאשימה הסביר כי הגיעו להסדר זה בעיקר מן הטעם שבן משפחת רג'בי, שהועמד לדין בגין עבירת רצח לאחר שבמהלך יום התגרה התפתח סכסוך נוסף עקוב מדם ואחד מן המעורבים מצא את מותו, נדון בסופו של דבר לעונש של 4 שנות מאסר לאחר שהמאשימה חזרה בה מהאישום ברצח והחליפה אותו לעבירה של חבלה בכוונה מחמירה. כך עשתה לנוכח התפתחות ראייתית שנוצרה לאחר הגשת כתב האישום. בנסיבות אלה סברה המאשימה כי שיקולים של אחידות הענישה מחייבים נקיטת עמדה עונשית כפי שנקטה כמפורט לעיל. בנוסף טען, כי גם אם העונש המוצע אינו חמור וניתן למצוא גזרי דין חמורים יותר בהתייחס למעשים מן הסוג בו הודה הנאשם, הרי שאין העונש מבוטל והוא בסופו של דבר עולה בקנה אחד עם טווח הענישה המקובל.

אשר לפיצוי ולקנס, ב"כ המאשימה ער לכך שנערך הסכם סולחה ובמסגרתו על הנאשם לשלם למתלונן סכום של 150,000 ₪ אולם עדיין סבור הוא כי יש להטיל עליו פיצוי נוסף שיביא בחשבון את שיעור הפיצוי בסולחה וכן נכון יהיה להטיל עליו קנס כספי.

ב"כ הנאשם ביקשה כי בית המשפט יאמץ את הסדר הטיעון בכל הנוגע למרכיבי עונש המאסר והמאסר על תנאי. אולם לשיטתה אין להטיל על הנאשם עונשים כלכליים הן לנוכח מה שכבר הוטל עליו על פי הסכם הסולחה והן לנוכח מצבו הכלכלי החמור העולה מתסקיר שירות המבחן. ב"כ הנאשם עמדה עוד על כך שהנאשם בן משפחת רג'בי לא חוייב בקנס ובפיצוי אולם על כך הגיב ב"כ המאשימה שהדבר נעשה משום שקרבן העבירה באותו כתב אישום, הינו בן משפחת רג'בי ולפיכך לא היה טעם להטיל פיצוי וקנס כאמור.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, נראה בעיני כי נכון יהיה לאמץ את הסדר הטיעון אליו הגיעו בכל הנוגע למרכיבי הענישה שעניינם מאסר ומאסר על תנאי. אכן המדובר בארוע אלים ביותר שבמסגרתו חבט הנאשם באבן בפניו של המתלונן ופגע בו פגיעה שאינה בת תיקון. במצב דברים רגיל נכון היה להטיל על הנאשם עונש חמור יותר מזה שמוצע במסגרת ההסדר. עם זאת, ההשוואה בין הנאשם שלפני לבין הנאשם בתיק האחר מחייבת תוצאה מקלה יותר עם הנאשם כאן, שהרי בתיק המקביל תוצאת האלימות היתה מוות, גם אם לא ניתן היה לייחס בסופו של דבר את התוצאה לנאשם שהועמד לדין.

אשר לקנס ולפיצוי, נראה בעיני כי נכון יהיה להסתפק במה שחוייב בו הנאשם על פי הסדר הסולחה. המדובר בחיוב משמעותי ביותר ובמסגרתו התחייב הנאשם לא רק בפיצוי למתלונן המגיע כדי 150,000 ₪, אלא בפיצוי נוסף בסכום זהה לבני משפחת המתלונן. בנסיבות אלה ובשים לב למצבו הכלכלי של הנאשם, איני רואה שנכון יהיה להטיל עליו תשלום נוסף. הוא הדבר גם באשר לקנס כאשר נראה כי משמעות החיוב בו תאריך את עונש המאסר מעבר להסדר הטיעון.

סוף דבר, אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים:

1. 3 שנות מאסר בפועל החל מיום המעצר 5.7.09.

2. 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים. התנאי שהנאשם לא יבצע כל עבירת אלימות שהיא פשע.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום כ"ד תמוז תש"ע, 06/07/2010 במעמד הנוכחים.

נאוה בן אור, שופטת

הוקלד על ידי: רוזי סיבוני