מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ' עזאם

גזר דין

רקע עובדתי

הנאשם הודה והורשע לפי הודאתו, שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של סחר בנשק (סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. ההסדר כלל הסכמה, לפיה תגביל עצמה המאשימה בטיעוניה לעונש של חמש וחצי שנות מאסר בפועל, וכן תוכל לבקש מאסר מותנה וקנס, ואילו הנאשם יהיה חופשי בטיעוניו.

על פי העובדות בהן הודה, סמוך לחודש יולי 2009 קשרו יצחק בר-מוחא, קובי לוי ושם-טוב דרי קשר, להשיג מטען חבלה. בר-מוחא ודרי קשרו קשר עם עודא קוטייר, לפיו הלה יספק לשניים מטען, שניתן להתקינו בהיחבא על גלגל מכונית.

סמוך ליום 10.7.09, סיכם קוטייר עם הנאשם, כי הנאשם יספק לו את המטען המבוקש, תמורת 4,000 ₪. ואכן, ביום 10.7.09 העביר הנאשם לידי קוטייר מטען חבלה, שבכוחו להמית אדם. המטען כלל מעטפת ובה שני זוגות צינורות בקוטר צול ובאורך 20 ס"מ, חומר פירוטכני, מערכת הפעלה אלחוטית ושלט אלחוטי.

ביום 12.7.09 נסעו דרי ולוי ביחד עם אחר, מירושלים לכפר קאסם, על מנת לסכם עם קוטייר את תנאי העברת המטען לידיהם. בתאריך 17.7.09, נסע לוי מירושלים לביתו של קוטייר בג'לג'וליה, על מנת לקבל את המטען. לוי פגש במקום את הנאשם ואת קוטייר.

הנאשם הציג בפני לוי את המטען ואת השלט, והסביר לו כיצד להפעילו. מאחר שכפתור החיווי לא נדלק, הסביר הנאשם ללוי ולקוטייר כי הסוללה חלשה, ונסע לקנות סוללה אחרת. מששב מהחנות, ביקש קוטייר שלא ירכיב את הסוללה בשלב זה, ולוי עזב את השניים ונסע לדרכו. קוטייר ביקש מהנאשם שיסור לביתו למחרת היום ויתקין את הסוללה במטען.

ואכן, למחרת, ביום 18.7.09, התקשר קוטייר לנאשם וביקש אותו להגיע לביתו. לוי עשה את דרכו פעם נוספת מירושלים לג'לג'וליה, ופגש בשניים. הנאשם ולוי התרחקו מביתו של קוטייר על מנת להרכיב את הסוללה. משהגיעו למקום המרוחק כמה מאות מטרים מביתו של קוטייר, פתחו השניים את הקופסה בה היה מונח המטען, באמצעות סכין חיתוך שהיה ברכבו של הנאשם. הנאשם הבריג את ארבעת הברגים והוציאם, והשניים הכניסו את הסוללה לתוך המטען, בדקו כי אור החיווי דולק, והסיטו את כפתור ההפעלה. לוי ביקש מן הנאשם להשתמש בשלט, על מנת לשמוע קול תקתוק המאשר כי המטען מוכן להפעלה. כמו כן ביקש ממנו להתרחק ולראות מהו המרחק ממנו ניתן להפעיל את המטען באמצעות השלט . הנאשם ערך את הבדיקה, והתרחק כ- 30 מ' מן המקום. לאחר שהשניים וידאו את תקינות המטען אמר לוי לנאשם כי המטען יכול להרוג, וכי בכוונתו להניחו מתחת לכנף רכב.

השניים חזרו לביתו של קוטייר, ששילם לנאשם סכום של 4,000 ₪ תמורת המטען.

טיעוני הצדדים

ב"כ המאשימה סבורה, כי יש למצות את הדין במסגרת הסדר הטיעון, ולהטיל על הנאשם את מלוא תקופת המאסר שהמאשימה הגבילה עצמה בה, בטיעוניה. לטעמה, העובדה שהנאשם הודה והפליל מעורבים אחרים בפרשה אכן עומדת לזכותו, אולם זו כבר הובאה בחשבון בהסדר הטיעון. מעבר לכך, לטענתה, אין להקל עימו עוד.

בדבריה עמדה על כך שהמדובר בתיק מן הסוג המכונה בציבור "טרור עברייני", שהפך להיות תופעה נפוצה. הנאשם ידע ידוע היטב כי ייעשה שימוש קטלני במטען אותו סיפק, בכוונה להרוג. הוא לא היה צריך לנחש זאת, שכן הדברים נאמרו לו במפורש על ידי המזמין. עוד טענה ב"כ המאשימה, כי הנאשם ווידא שהמטען עובד, ואף השתדל השתדלות נוספת והחליף סוללה שנחלשה. לאחר מכן שיתף פעולה ב"ניסוי כלים" שנערך. כל זאת עשה הנאשם בשל בצע כסף. מאחר שהנאשם הפיק רווח כספי מן העבירה, יש מקום לקנוס אותו, בנוסף לעונש המאסר.

על כל אלה, תסקיר המבחן שנערך בעניינו של הנאשם הינו תסקיר שלילי, המעיד על כך שהנאשם אינו מפנים את משמעות מעורבותו בעבירה, ומבקש להמעיט בחלקו. מכאן מסקנה, כי נובעת מסוכנות מן הנאשם גם לעתיד.

ב"כ הנאשם ביקש שלא ימוצה הדין עם הנאשם. לנאשם לא היה רצון, כך לדבריו, להשיג נשק, אולם בשל מצבו הכספי ומצוקת משפחתו נעתר להצעה. עוד עמד בהרחבה על כך שהנאשם הודה ושיתף פעולה עם המשטרה, וכי ההשלכה של שיתוף הפעולה עלולה לרדוף אותו גם בין כותלי הכלא וגם לכשישתחרר.

הנאשם עצמו טען, כי נקלע לעבירה בשל מצבו המשפחתי הקשה. מאחר שהוא גרוש ועליו לספק את מזונות ילדיו, ובאותה תקופה נפסל מלנהוג, התקשה להשיג עבודה וכך ביצע את המעשה.

תסקיר המבחן

מן התסקיר עולה כי הנאשם, בן 32, גרוש ואב לשלושה ילדים, עבד טרם מעצרו כנהג משאית בחברה לעבודות עפר. לנאשם יכולת לתפקד באופן נורמטיבי. הוא סיים תיכון ובידיו תעודת בגרות מלאה, למד במכללת בית ברל והכשיר עצמו כמזכיר בכיר. הוא עבד בסניף ההסתדרות במקום מגוריו, טייבה, כמדריך המכשיר מדריכים מטעם תנועות נוער ואף התנדב למשטרה למשך 3 שנים כשירות לאומי, על מנת לקבל את הזכויות הניתנות לחייל משוחרר. במקביל השלים לימודי נהיגה על משאית ועבד כנהג משאית לסירוגין.

אשר לנסיבות ביצוע העבירה, התקופה שקדמה לה הייתה מבחינתו של הנאשם תקופת משבר. רשיון הנהיגה שלו נפסל לשלושה חודשים ובשל כך נמנעה ממנו האפשרות להתפרנס ממקצועו. בנוסף, בתקופה זו התדרדר מצבה של אימו, והיא אושפזה למשך תקופה ממושכת בבית החולים. מצב דברים זה החריף את המתחים בינו לבין אשתו, והם החלו להתגורר בנפרד. לפני כחודשיים התגרשו בני הזוג.

לטענתו, באחד הימים ראה באקראי אדם המסתיר דבר מה במגרש הסמוך לביתו. הוא בדק במה המדובר והחליט לקחת את החפץ שמצא לביתו. לטענתו, לא ידע כי המדובר במטען. רק לאחר מכן הצליח להבין במה מדובר, ואף למד את מנגנון ההפעלה שלו. משעמד על טיבו של החפץ, פנה לקוטייר (הנזכר בכתב האישום), ביודעו כי הוא אסיר משוחרר, והציע לו את המטען, על מנת להפיק מכך רווח כספי. קוטייר נעתר להצעה וקישר בינו לבין הקונה, כמתואר בכתב האישום. הנאשם הסביר לקצינת המבחן כי עשה כן בשל המצוקה הכלכלית אליה נקלע, והמצוקה הרגשית שנתלוותה אליה, משום שלא הצליח לדאוג למזונם של ילדיו.

קצינת המבחן התרשמה כי תיאור מעורבותו בעבירה יש בו משום נטייה להפחית מחומרת מעורבותו. הנאשם, כך התרשמה, ממוקד במחיר האישי והמשפחתי שהוא משלם, ולא בבחינה ביקורתית של התנהלותו ושל השלכותיה. עמדתה היא כי העבירה משקפת מעורבות שולית עמוקה יותר מזו שתוארה על ידי הנאשם, וכי הפער בין הצגתו העצמית לבין אופי העבירה והתנהלותו במסגרתה אינו ניתן לגישור. בנסיבות אלה סבור שירות המבחן כי פער זה עלול לבטא סיכון הנובע מן הנאשם. לפיכך לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית או שיקומית בעניינו.