מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ' אדרי (איזוק אלקטרוני)

גזר דין

הנאשם הועמד לדין בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין, אולם בסופו של דבר לאחר שמיעת עד תביעה אחד הגיעו הצדדים להסדר טיעון ולפיו שונה סעיף האישום לעבירה לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335 (א)(1) לחוק, תוך הסכמה משותפת לפיה דקר הנאשם את המתלונן בנסיבות של הגנה עצמית, אולם תוך חריגה מן הסביר בנסיבות העניין. יצויין כי לא היתה הסכמה בין הצדדים לעניין העונש.

מן העובדות המפורטות בכתב האישום בו הודה הנאשם עולה כי המתלונן התארח בביתו של הנאשם והתברר כי ביצע מעשה מגונה בבתו של הנאשם. הנאשם פנה בתלונה למשטרה עקב החשד שעלה בו, ולמחרת הגיע המתלונן למקום שהותו של הנאשם בעקבות התלונה. בין השניים התפתחה תגרה ובסופה דקר הנאשם את המתלונן באמצעות סכין, פעמיים בחלק השמאלי של בטנו ופעם נוספת בירך השמאלית. כתוצאה מן הדקירות נגרם למתלונן דימום במעי הגס, פציעות בשני מקומות בקיבתו וכן פציעות מעל כיס השתן ובצד הירך השמאלית. המתלונן נזקק לניתוח ולאשפוז שנמשך למעלה משבוע ימים.

בהסכמת המאשימה הוזמן תסקיר מבחן וממנו עולה כי הנאשם הוא אב ל-5 ילדים וכי משפחתו מתפקדת כמשפחה נורמטיבית. אמנם בעברו מעורבות מסויימת בעבירות אלימות, אולם המדובר בעבירה אחת משנת 2001 אשר בגינה לא הורשע הנאשם ובשתי עבירות משנת 2006 אשר בגינן נדון לקנס ולמאסר על תנאי קצר. אין לומר אפוא כי התנהלותו של הנאשם מתאפיינת בחוסר נורמטיביות בולט. מהתסקיר עולה כי הנאשם חש רגשות אשם ומבקש לערוך שינוי בנטייתו ליתן אמון יתר באנשים זרים, מה שהביא ככל הנראה לארוע העומד ברקע מעשה האלימות. המשפחה עברה משבר קשה בעקבות הפגיעה בבת ומשבר זה והטיפול בו טרם הסתיים. שירות המבחן מבין את מעורבותו של הנאשם בעבירה על רקע סערת הרגשות שפקדה אותו ועל רקע תחושת האשמה שחש והכל לצד נטייה להתנהגות אימפולסיבית וקושי מסויים בשליטה בדחפים. שירות המבחן אינו מתרשם מגילוי רצון לפגיעה פיזית במתלונן.

המלצת שירות המבחן היא כי יוטל על הנאשם עונש מאסר קצר בעבודות שירות וכן עונש מותנה. את ההמלצה מבסס שירות המבחן על האיזון המתחייב בין חומרת העבירות לבין מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם אשר אף הוחמר בשל מעצר הבית הארוך בו היה נתון.

ב"כ המאשימה סבור כי יש להטיל על הנאשם את מלוא התקופה שניתן להטיל בעבודות שירות, היינו 6 חודשים. לטעמו גם אם מביאים בחשבון את השיקולים המקלים יוצאי הדופן המתבטאים ברקע למעשה, אין להתעלם מחומרתו ויש להביע מסר של גמול ושל הרתעה על דרך של ענישה מירבית בעבודות שירות. כמו כן סבור הוא שאין להתעלם מעבירות האלימות שביצע הנאשם בעבר.

ב"כ הנאשם סבור כי יש להמנע אף מהטלת תקופה קצרה של עבודות שירות וזאת לנוכח הרקע המתואר לעיל, חרטתו הכנה של הנאשם, מצבה הכלכלי הקשה של המשפחה והסבל שעבר על הנאשם במהלך התקופה שחלפה מיום הארוע. מכל מקום סבור הוא שאין להחמיר עם הנאשם מעבר למומלץ בתסקיר המבחן.

עיון בעובדות בהן הודה הנאשם מלמד כי הנאשם בחר מלכתחילה בדרך המתחייבת על פי החוק ופנה בתלונה למשטרה בגין החשדות לביצוע מעשה מגונה בבתו מצד המתלונן. בדיעבד מתברר כי חשדות אלה היו מוצדקים והמתלונן הורשע ונדון לעונש מאסר בגין המעשה. מי שיצר את ההזדמנות לארוע האלים היה המתלונן, אשר בעקבות התלונה הגיע למקום שהותו של הנאשם. בין השניים התפתחה תגרה ובסופה דקר הנאשם את המתלונן. הנה כי כן, לא רק שהנאשם פעל כחוק ועל יסוד חשדות מוצקים, הרי שהמתלונן הוא שיצר את המגע עמו לאחר הגשת התלונה וממילא יצר את ההזדמנות לאותה תגרה שהתפתחה. אין לומר כי הנאשם ביקש מלכתחילה לבוא עם המתלונן חשבון על מעשהו החמור בדרך בלתי חוקית. כך על צד הקולא בכל הכרוך בנסיבות ביצוע העבירה.

מנגד, על צד החומרה, המדובר במעשה דקירה חמור עד מאוד שיכול היה להסתיים באסון בנפש. גם אם הרקע לדקירה הינו התנהגותו המתוארת של המתלונן, כמו גם נסיבות שתחילתן בהגנה עצמית, הרי שמעשה הדקירה עצמו חרג הרבה מעבר להגנה העצמית וכאמור עלול היה להסתיים באופן קשה הרבה יותר ממה שהסתיים.

שיקולים נוספים לקולא עומדים לזכות הנאשם בעצם העובדה שהיה נתון במעצר ממש במשך חודש ימים, במעצר בית מלא במשך 6 חודשים ורק לאחר מכן הותרה יציאתו מן הבית באופן חלקי. בנוסף יש להביא בחשבון את הודאתו שניתנה לאחר שחש כי האופן בו מוצג מעשה העבירה שביצע תואם את הבנתו את הארוע.

לאחר ששקלתי את כל אלה, איני סבורה שניתן לפטור את הנאשם ללא עונש מאסר ולו בעבודות שירות. גם בהינתן הנסיבות המקלות, המדובר בדקירה חמורה ביותר, שהיה בה כדי ליצור סכנת חיים. שיקול הגמול מחייב ענישה במאסר גם בהינתן כל הנסיבות המקלות.

עם זאת, לא אטיל על הנאשם את מלוא התקופה שניתן להטיל במאסר בעבודות שירות לנוכח השיקולים המקלים יוצאי הדופן שפורטו לעיל ובאופן מיוחד העובדה שהוא עצמו לא ביקש לנקום במתלונן באמצעות מעשה האלימות ולא יזם את המפגש עמו, אלא פנה למשטרה כפי שצריך היה לעשות.

לפיכך, אני מקבלת את המלצת שירות המבחן ומורה כי הנאשם יידון לחודשיים מאסר אותם יבצע בעבודות שירות על פי חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות, אשר כבר הוגשה. בנוסף, אני מטילה על הנאשם 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים אותם לא ירצה אלא אם יעבור עבירת אלימות שהיא פשע.

הנאשם יתייצב לריצוי עונשו ביום 3.8.10 עד לשעה 10.00 במפקדת מחוז דרום, יחידת עבודות שירות ליד כלא באר שבע.

על הנאשם לעדכן את משרד הממונה בכל שינוי, אם יחול, בכתובת מגוריו.

כמו כן הנאשם מוזהר בזאת כי עליו לעמוד בתנאי הפיקוח ובביקורות פתע, וכי כל הפרה בתנאי עבודות השירות, עשויה להביא להפסקה מנהלית ולריצוי העונש במאסר ממש.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.

ניתן והודעה היום א' אב תש"ע, 12/07/2010 במעמד הנוכחים.

נאוה בן אור, שופטת

הוקלד על ידי: רוזי סיבוני