מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ' אבו רמוז ואח'

גזר דין לנאשם 1

גזר דין זה ניתן לאחר ששותפו של הנאשם , עבד סלאיימה , נידון על ידי. הובא לידיעתי כי עבד סלאיימה הגיש ערעור על גזר הדין שהטלתי עליו ובית המשפט המחוזי מעכב את הדיון בערעור עד שייגזר דינו של הנאשם שלפניי.

אני מציינת עובדות אלה משום שסברתי שבנסיבות אלה היה ראוי שגזר דינו של הנאשם שלפני ינתן לאחר עמדת בית המשפט המחוזי בערעור ואולם מקובלת עלי החלטתו כאמור לעיל.

הנאשם שלפני עבד במוסך שבו הופקד רכב לתיקון ע"י בעליו. הנאשם ניצל את הנגישות שלו למפתח של הרכב ולקוד האבטחה שלו ובעצה אחת עם שניים אחרים החליט לגנוב את הרכב כדי להעבירו אל מעבר לתחומי מדינת ישראל.

בסופו של דבר, התוכנית לא בוצעה עד סופה משום שהרכב ננטש לפני מחסום חיזמה מאחר שהשותף השלישי לא אותר ע"י הנאשם וע"י סלאיימה.

מדובר, איפוא, במקרה שבו הנאשם ניצל את מקום עבודתו, את האמון שניתן בו, את האמון שניתן במוסך ע"י הבעלים של הרכב ופעל לשם גניבת הרכב. מדובר בעבירה שתוכננה ולא בוצעה ברגע של חולשת הדעת. מדובר בעבירה שבוצעה בידי צוות של עבריינים ובך יש לראות נופך של חומרה.

התוכנית להעביר את הרכב מחוץ לתחומי ישראל אף היא היתה מיועדת למנוע בפועל את האפשרות להגיע אל הרכב . מבחינת הנאשם עצמו נעשו כל ההסדרים כדי להשיג את המטרה.

כל עבירה של גניבת רכב היא חמורה. כאשר העבירה נעשית בנסיבות המתוארות בתוך פגיעה במי שפרנס את הנאשם וסיפק לו מקום עבודה, החומרה כפולה ומכופלת. הפגיעה בבטחון הציבור ובבטחון רכוש הציבור שמופקד במוסכים, יש לה השלכות מרחיקות לכת לא רק על בעלי הרכב, שהם כמובן הנפגעים העיקריים, אלא גם על בעלי המוסך ועל הסדרים חברתיים מקובלים בתחום זה שככל שייפגעו יביא הדבר להגדלת עלויות שבסופו של דבר הציבור נושא בהם.

ב"כ הנאשם טען את טיעוניו לעונש שהנאשם הודה בהזדמנות הראשונה אך לא כך היה הדבר, הנאשם כפר תחילה בעובדות, קיים הליך גישור ורק בסופו של דבר הודה באופן שמעוררת את השאלה מדוע לא באה הודאה בעובדות מלכתחילה.

ב"כ הנאשם ציין את עברו הנקי של הנאשם שלפני ואת העובדה שמדובר במעידה חד פעמית בתחום הפלילים, כזו שלא היתה קודם לכן וגם לא לאחר ביצוע העבירה.

עוד ציין ב"כ הנאשם את מצבו הכלכלי של הנאשם כפי שבא לידי ביטוי גם בתסקיר שרות המבחן, את העובדה שלפני שבועיים ימים בלבד התארס הנאשם והוא עומד להתחתן.

ב"כ הנאשם ביקש לאמץ את המלצת שרות המבחן לפיה מצווה הנאשם לבצע של"צ בהיקף של 200 שעות לצד עונש של מאסר על תנאי.

הנאשם הוא צעיר לימים ואכן אין לו עבר פלילי והעובדה שהוא עומד לשאת אישה אכן מקשה לא במעט על הנטל הנפשי שמוטל על בית המשפט בבואו לגזור את הדין. ואולם, מדובר במסכת עובדות ומעשים שמגבשים עבירות קשות ואין בית המשפט חופשי מלתת משקל לנסיבות המחמירות ולהתרכז רק בנסיבות האישיות של הנאשם.

על פי מהותן של המעשים היה מקום אף לעונש מאסר ממושך מאד שעובר את מכסת החודשים. ואולם, בשל הנסיבות המקלות שצויינו , ינתן משקל רב לשיקולים האישיים של הנאשם, להודאתו בסופו של דבר ולהבעת החרטה על ידו.

אני דנה את הנאשם לאלה:

1.מאסר 10 חדשים.

2.מאסר 8 חדשים אותו לא ירצה אלא אם כן יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו מן הכלא עבירה על פי סע' 384, 406, 407 וכן כל עבירה על פי סימן ה' 1 לפרק יא' הכל לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

זכות ערעור לפני בית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום כ"ב אייר תש"ע, 06/05/2010 במעמד הנוכחים.

שולמית דותן, נשיאה

החלטה