מ.י. פרקליטות מחוז חיפה-פלילי נ' קליינר

גזר דין

ביום 1.12.07, בשעה 05:20 לפנות בוקר, בשדרות בר יהודה שבחיפה, קופחו חייה של יוליה סרגייב ז"ל, אישה צעירה בת 25 שנים.

הנאשם, לאחר שיצא מבילוי לילי במועדון לילה, כשהינו מלווה בחברתו, נהג ברכבו ברשלנות ובחוסר זהירות, פגע בעוצמה רבה במנוחה, עת חצתה את הכביש משמאל לימין כיוון נסיעתו כשהינה מלווה באחותה ועוד שניים אחרים, העיפה באוויר למרחק רב ביותר של כ-40 מ' וגרם למותה.

הנאשם לא עצר את רכבו במקום התאונה ואף לא בסמוך אליו, המשיך בנסיעתו הרצופה ונעצר במרחק ניכר של כ-1.8 ק"מ מזירת האירוע.

הוא יצא מרכבו, בדק את שארע לו בתאונה, ראה את הנזקים הקשים שנגרמו לרכב, חזר אליו והמשיך בנהיגתו ובשגרת יומו.

רק בשעות אחר הצהריים של אותו יום, כ-11 שעות לאחר התרחש התאונה, לאחר שמחה את סימני הדם של המנוחה שנותרו על רכבו ולאחר שקיבל ייעוץ משפטי – הגיע הנאשם לתחנת המשטרה כדי לדווח על מעורבותו בתאונה.

בכתב האישום שהוגש כנגד הנאשם יוחסו לו העבירות של גרימת מוות ברשלנות, הפקרה ואי עצירה במקום התאונה.

בישיבת ביהמ"ש מיום 13.7.08, בתשובה לכתב האישום ולאחר שכל חומר החקירה כבר היה בידי באת כוחו, כפר הנאשם בכל המיוחס לו בכתב האישום, פרט לעניין הנהיגה עצמה, ועמד על כך כי לא פגע כלל במנוחה.

רק בישיבת ביהמ"ש מיום 14.9.08, בפתחה של מסכת הבאת ראיות התביעה, חזר בו הנאשם מגירסתו כאילו לא פגע כלל במנוחה והודה כי אכן פגע בה.

עם זאת, הכחיש את כל אשר יוחס לו בכתב האישום לעניין אחריותו לתאונה והפקרת המנוחה ובפני ביהמ"ש הובאו מלוא הראיות שהבאתן נתבקשה לצורך בירור עובדות כתב האישום והטענות המיוחסות בו לנאשם באשר לאופן נהיגתו והתנהגותו לאחר התאונה.

בהכרעת דיני מיום 15.10.09 החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירות של גרימת מוות ברשלנות, הפקרה אחרי פגיעה ואי עצירה במקום התאונה, בניגוד לקביעות הסעיפים 304 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, 64א'(א) + (ב) לפקודת התעבורה ותקנה 144(א) לתקנות התעבורה, כמיוחס לו בכתב האישום.

לפני טיעוני הצדדים לעניין העונש, נעניתי לבקשת ב"כ הנאשם כי יתקבל לגביו תסקיר של שירות המבחן וזה אכן התקבל.

כן הובאו בפני ביהמ"ש עדויות מטעם המאשימה והנאשם לעניין העונש שראוי כי יוטל עליו.

התביעה עתרה למיצוי הדין עם הנאשם על ידי הטלת עונש של מאסר בפועל לתקופה משמעותית, מאסר על תנאי, פסילת הנאשם מלהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה ארוכה, תשלום קנס הולם ופיצוי למשפחת המנוחה.

ב"כ הנאשם עתרה להקל בדינו של הנאשם.

הכל כמפורט בפרוטוקול ביהמ"ש.

בפסיקה נקבעו שלושה גורמים מנחים, עיקריים, לקביעת הענישה הראויה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, שביהמ"ש ייתן דעתו אליהם.

האחד הוא כי בעבירה זו, בשל עקרון קדושת החיים ובשל הצורך בהרתעת נהגים מסוכנים הגורמים בנהיגתם הרשלנית לנורא מכל – נטילת חייו של אחר – ראוי הוא לגזור על הנאשם עונש של מאסר בפועל לתקופה משמעותית ולפוסלו מלנהוג, אף זאת לתקופה ארוכה.

הגורם המנחה הנוסף הוא כי בשיקולי ביהמ"ש לעניין העונש, נסיבותיו האישיות של נאשם בעבירה זו לא תהיינה בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית; כל זאת מחמת אופיה המיוחד של העבירה וביצועה השכיח גם על ידי אנשים נורמטיביים.

לעניין העונש – משקלן מתגמד אל מול עקרון קדושת החיים.