מ.י. פרקליטות מחוז חיפה-פלילי נ' ניימן גריגורי

הכרעת דין

1.כתב האישום

על פי עובדות כתב האישום, וכעולה מהתרשים של התאונה, בתאריך 17.07.07 בשעה 17:15 לערך נהג הנאשם ברכב פרטי (הרכב) בשד' ההגנה בחיפה (הכביש) מכיוון כללי דרום לכיוון כללי צפון.

הכביש עירוני; מהירות נסיעה מותרת 70 קמ"ש; דו מסלולי; שטח הפרדה בנוי מפריד בין שני המסלולים; על שטח ההפרדה צמחיה ומעקה.

במסלול נסיעת הנאשם חמשה נתיבים (כולל נתיב תחבורה מיוחד). הנתיב המזרחי הינו נתיב כניסה ויציאה מבית העלמין המשיחי.

בהגיע הנאשם בסמוך לבית העלמין הוא נסע בנתיב השמאלי ביותר (המערבי). באותה עת החל לחצות את הכביש, מימין לשמאל כיוון נסיעת הנאשם (ממזרח למערב), ולדימיר זדורין יליד 1930 (המנוח).

משהספיק המנוח לחצות שנים עשר מטר מרוחב הכביש פגע בו הנאשם עם פינה ימנית קדמית של הרכב. המנוח הועף לכיוון מכסה המנוע והשמשה הקדמית, ומשם לגג הרכב ונפל ארצה (התאונה).

הנאשם בלם הרכב רק לאחר שפגע במנוח.

כתוצאה מהתאונה נגרם מותו המיידי של המנוח.

התביעה מייחסת לנאשם את האחריות למותו של המנוח בשל נהיגתו הרשלנית שהתבטאה בכך שלא הבחין במועד במנוח כשחצה את הכביש, למרות שיכול היה להבחין בו. לא האט ולא בלם את הרכב לפני שפגע במנוח.

התביעה מבקשת להרשיע הנאשם בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, עבירה על סעיפים 64 + 40 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961 (הפק"ת) + סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (חוק העונשין).

2.העובדות המוסכמות

בישיבה מתאריך 27.05.08 הודה הסניגור שהנאשם נהג ברכב במקום ובמועד הנקובים בכתב האישום; הודה בעצם אירוע התאונה, ובקשר הסיבתי בין התאונה למות המנוח.

3.תמצית הראיות הרלוונטיות

מהנאשם נגבו שלוש הודעות ברוסית שתורגמו לעברית. הודעה ראשונה (ת/4) נגבתה ביום התאונה, תורגמה לעברית (ת/5). בתאריך 08.10.07 נגבתה הודעה נוספת (ת/6) ותורגמה לעברית (ת/7).

בהודעתו הראשונה מסר הנאשם כי נהג בנתיב הקיצוני השמאלי במהירות של 75-70 קמ"ש. ראה את המנוח חוצה הכביש בריצה מימין לשמאל כיוון נסיעתו. כשראה את המנוח לראשונה המנוח היה בערך באמצע הכביש, ובמרחק של כחמשה עשר מטרים מהרכב. לחץ מיד על דוושת הבלם וסובב ההגה לשמאל. הדגיש כי הלחיצה על דוושת הבלם לא הייתה חזקה. המנוח המשיך לרוץ, ואז חיזק את לחיצתו על דוושת הבלם, אך לא הצליח למנוע התאונה. לאחר התאונה הוא הרפה את לחיצתו מדוושת הבלם, ורק אחר כך עצר. יצא מהרכב; רץ אל המנוח, וראה כי שכב בצד השמאלי של הנתיב השמאלי.

נשאל שאלה ישירה: מה היה מצב התנועה בכביש, והשיב כי היה יחיד בכביש. לא היה כל רכב לפניו, ולא היה כל רכב מימינו.

נשאל אם שדה הראיה לפנים היה פתוח, והשיב בחיוב. מסר כי לא היה דבר שהסתיר את שדה הראיה למרחק של 150-100 מטרים לפנים.

הודעתו השניה של הנאשם אינה שונה באופן מהותי מהראשונה, אלא ששם משנשאל כיצד לא הבחין במנוח, השיב כי המנוח רץ מהר מאוד, וכשראה המנוח לראשונה המנוח כבר הספיק לחצות יותר ממחצית הכביש, והיה לא רחוק מהרכב.

אין הבדל משמעותי בין הודעותיו של הנאשם לבין עדותו בבית המשפט. בבית המשפט הדגיש שוב כי כשראה את המנוח לראשונה, ראה אותו חוצה בריצה מהירה. המנוח היה באמצע הכביש. הוסיף כי הופתע ואיבד כשתי שניות. לחץ על הבלם, ולאחר מכן סטה שמאלה, ולחץ על הבלם באופן חזק יותר.