גזר דין
1.הנאשמת כנרת עזאני, ילידת 1962, הודתה במיוחס לה בכתב האישום המתוקן, אשר הוגש לתיק ביהמ"ש ביום 24.3.10, במסגרת הסדר טיעון.
על פיו, עובר ליום 10.6.08, במועדים שונים שאינם ידועים במדוייק למאשימה, נהגה היא, בהיותה מטפלת במעון נעמ"ת בקבוצת תינוקות שגילם עד שנתיים, קטינים בסיכון גבוה בשל עיכוב התפתחותי או בשל בעיות קשב וריכוז, להתעלל בקטינים ואף לתקוף אותם בהיותה אחראית עליהם.
במסגרת זו, בהזדמנות אחת כאשר העיף קטין חול לעברה, והחול נכנס לחולצתה, רגזה וצעקה עליו ואף הכתה על זרועו באומרה, "מה אתה עושה", "אני לא אוהבת אותך, אתה מגעיל", ובתגובה – החל הקטין לבכות.
במועד אחר, נשך קטין קטין אחר במעון, ובתגובה הנאשמת משכה בידו.
במספר מקרים אחרים, צבטה היא קטינים על כף ידם בתגובה לכך שהשתוללו ולא ישבו סביב שולחן העבודה במעון, או, צעקה אם הפכו צלחת האוכל, וכן הרימה או הצמידה אותם באגרסיביות לשולחן האוכל.
כמו כן, עת רחצה הנאשמת את הקטינים, נהגה למושכם בידיה באגרסיביות תוך שצעקה לעברם כי תראה להם "מה זה" כאשר הפריעו.
בשל אלו, הורשעה בעבירה לפי סעיף 369 ג רישא לחוק העונשין תשל"ז – 1977, התעללות בקטין או חסר ישע.
2.במסגרת הסדר, נתבקש תסקיר שיבחן בין היתר את שאלת הרשעתה או אי הרשעתה, תוך שהתביעה הצהירה שתעמוד על ההרשעה, וכן תעתור ל-4 חודשי מאסר בע"ש, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי.
3.תסקיר ליום 11.7.10 מתאר אישה חיובית, נורמטיבית, ממשפחה חמה ומלוכדת שהתנהגותה המתוארת בכתב האישום נחשבת לחריגה להתנהלותה.
מאז 1986 השתלבה בעבודה במסגרת נעמ"ת התקדמה ותפקדה כמטפלת אחראית ומוערכת על ידי ההורים והצוות העובד איתה.
היא הודתה במעשים גם בפני קצין המבחן והביעה חרטה עמוקה תוך הדגשת החריגות שבהם ביחס להתנהלותה, תוך שהצהירה כי לא תעבוד במצב רגשי דומה בעתיד, שיתפה כי ברקע להם תקופה משברית בחייה כאשר מצב בריאותה של אמה, אליה היתה קשורה ביותר, התדרדר, וחוותה חרדות ומתח שנתנו אותותיהם בעבודתה.
בשל התלונות ב – 1.9.08 הושעתה מהעבודה, והשתלבה כמטפלת בגן פרטי, ביודעין על השעייתה ועל הרקע לכך, וזכתה לשבחים על מסירותה הרבה והחום שמעניקה לילדים.
יחד עם זאת, ציינה מנהלת הגן כי אם תורשע, לא תוכל להמשיך ולהעסיקה.
על פי כל אלו, סבורה קצינת המבחן כי הנאשמת הפנימה הפסול ולמדה לקח מתאים, אלא, שבשל הנסיבות החמורות לא באה המלצה להמנע מהרשעה, אלא להשית עונש מוחשי וקונקרטי של של"צ בהיקף 200 שעות, במפעל מוגן למבוגרים "ציימס".
4.במהלך הטיעונים לעונש שמעתי את הגב' שרי פיינבוים, שהיכרותה עם הנאשמת מאז 1987 ועד 2004 כמפקחת על עבודתה, מלאת שבחים על מזג טוב והתמודדות חיובית עם ילדים במצבי לחץ, על אהבה לילדים ואהבת הוריהם אליה, יחסי חברות מעולים עם מטפלות, חברותיה, תוך עמידה בכל הקריטריונים.
לדעתה, המערכת החינוכית טיפולית תפסיד אם לא תמשיך לעבוד כמטפלת.
מטבע הדברים – לא ראתה את הנאשמת בתקופה המיוחסת לה בכתב האישום.
עוד שמעתי את בנה, נאור עזאני מדבר באהבה וחום על אם נעימה ומסורה, ללא שום אלימות כלפי ילדיה, בביתם, ודעתו כי האירועים בשל "משברון קטן" בהיות הסבתא על ערש דווי, והוצגו לי מקבץ מסמכים משנים שונות המשקפים אהבתם של ילדים והוריהם לנאשמת. מטפלת מדהימה, רגועה, חייכנית, אשר הורים בוטחים בה בשל תכונותיה הללו.
5.בטיעוניה לעונש עמדה התביעה על חומרת הנסיבות, הדגישה הפגיעה בקטינים חסרי מגן ובסיכון גבוה ע"י מטפלת שאמורה לעטפם באהבה ומסירות, חלף זאת צעקה העליבה ופגעה, ועל פי אלו, לרבות על פי האמור בתסקיר, אין מקום לביטול הרשעה על אף החרטה. לפיכך-עתרה- להטלת העונש שהוזכר בעת הצגת ההסדר.