פסק דין
השופטת י. רז-לוי
רקע והליכים קודמים
1.כנגד המשיבים, הוגש כתב אישום אשר ייחס להם עבירות של ניסיון להחזקת סם שלא לצריכה עצמית - עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג-1973 בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "הפקודה" ולהלן: "החוק" בהתאמה); שיבוש מהלכי משפט - עבירה לפי סעיף 244 לחוק; הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו - עבירה לפי סעיף 275 לחוק; קשירת קשר לביצוע פשע - עבירה לפי סעיף 499 (א)(1) לחוק; והסתייעות ברכב לביצוע פשע - עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה התשכ"א-1961. למשיב 1 יוחסו בנוסף עבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית - עבירה לפי סעיף 7 (א)+(ג) רישא לפקודה; נהיגה בפסילה - עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה ונהיגה ללא ביטוח - עבירה לפי סעיף 2 לפקודה לביטוח רכב מנועי התש"ל-1970.
2.על פי הנטען בכתב האישום המשיב 1 נפסל מחודש ינואר 2009 מלנהוג למשך תשעה חודשים. ביום 10/9/2009 בשעה 21:00 נהג המשיב ברכב יונדאי כשהוא מחזיק ברכב סם מסוכן מסוג הרואין במשקל של כ-28.89 גרם. במהלך הנסיעה הבחין שוטר במשיב כשהוא נוהג ברכב לכיוון העיר באר-שבע. במהלך הנסיעה, הוציא המשיב את הסם מרכב היונדאי והניחו בשוליים הימניים בכביש בו נסע, כשהסם עטוף בשקית ניילון ובנייר לבן. בסמוך לאחר מכן, תפסה המשטרה את הסם במקום בו הניחו המשיב, והניחה במקום שקית זהה שהכילה חומר דמוי סם.
בהמשך קשרו המשיבים, בני דודים, קשר להחזיק בסם ובמסגרת אותו הקשר נסעו יחד ברכב היונדאי בסמוך לשעה 02:00 אל המקום בו הניח המשיב 1 את הסם, כאשר המשיב 2 נוהג ברכב והמשיב 1 יושב לצדו. בהגיעם סמוך למקום בו הניח המשיב 1 את הסם, עצר המשיב 2 את הרכב, המשיב 1 יצא מהרכב והחל לחפש את הסם וכשהבחין בחבילה התכופף והרים אותה. שוטרים שהיו במקום קראו למשיבים לעצור תוך שהם מזדהים כשוטרים, אך משיב 1 נכנס במהירות לרכב והמשיבים החלו להימלט מהמקום בנסיעה כאשר במהלכה השליך המשיב 1 את החבילה מן הרכב וסמוך לאחר מכן נעצרו במחסום ע"י שוטרים.
3.המשיבים כפרו במיוחס להם. המשיב 1 הודה בכך שנהג בפסילה וללא ביטוח, אך כפר בהחזקת הסם, בהטמנתו במקום בשלב הראשון של אותו לילה, ובניסיון להחזיקו בשלב המאוחר יותר. שני המשיבים אישרו שהיו במקום ברכב טרם מעצרם ע"י השוטרים במחסום, אך טענו שנסעו שם בדרך לדירתו של המשיב 1 לשם חזרו כדי לקחת את תעודת הזהות שלו. בנוסף טענו כי לא עצרו במקום, וכי המשיב 1 לא ירד מן הרכב ולא החזיק באותה חבילה.
4.בית המשפט בהכרעת דינו ציין, כי האירועים המתוארים בכתב האישום נחלקים למעשה לשני שלבים שהתרחשו בזמנים שונים. את החלק הראשון של הערב בו נטל חלק המשיב 1 בלבד כינה בית המשפט "האירוע הראשון" ואת החלק השני שאירע באישון לילה מספר שעות לאחר מכן כינה בית המשפט "האירוע השני".
5.ביחס לאירוע הראשון המיוחס למשיב 1 בלבד, קבע בית המשפט כי הוא נותן אמון בעדויות השוטרים. מעדויות אלה עלה כי במסגרת פעילות באזור רמת חובב בכביש 40 ראו רכב מסוג יונדאי יורד לשטח, לאחר מכן הגיע אופנוע מכיוון השטח שעצר ליד היונדאי ובהמשך אותו יונדאי חזרה מהשטח ונסעה חזרה לכיוון באר-שבע. הרכב נעצר לבדיקה על ידי השוטר ליאור לוי, כאשר ברכב זוהה המשיב 1.
עוד קבע בית המשפט כי בהתאם לעדות השוטר לוי, הוא ראה את רכבו של המשיב נכנס לתוך אזור השוק הבדואי ובקצה כביש הגישה פונה שמאלה, כאשר הוא איבד קשר עין עמו למספר שניות. לאחר מכן, התעורר אצלו חשד כי בזמן שאבד קשר העין, השליך המשיב 1 סמים מהרכב, הוא ערך חיפוש במקום ומצא שקית שקופה ובה אבקה גבישית שנראתה כסם מסוג הרואין (לאחר בדיקה הוברר כי אכן מדובר בסם מסוג הרואין במשקל של כ- 29 גרם). בשלב זה הוחלט לשים במקום הסם חומר דמה ולבצע מארב.
בית המשפט קבע, כי הוא נותן אמון בעדויות השוטרים שהיו במארב באירוע השני, מהן עולה שבהמשך אותו לילה חזר המשיב 1 ברכבו למקום, כאשר ברכב נוהג המשיב 2. המשיבים הגיעו עם הרכב סמוך למקום בו הוטמן חומר הדמה, המשיב 1 ירד מן הרכב לחפשו, הרים אותו ואז השוטרים שהיו במארב במקום קראו להם לעצור והם נמלטו.
בית המשפט דחה את גרסת המשיבים לפיה רק חלפו במקום ואת גרסת המשיב 1 שלא ירד כלל מהרכב.
6.מכאן פנה בית המשפט לבחון, האם יש בראיות הנסיבתיות שהובאו כדי לבסס את אשמת המשיבים. בעניינו של המשיב 1 קבע בית המשפט, כי קיים מארג של ראיות הנסיבתיות ובכלל זה זיהוי רכבו של המשיב 1 כשהוא נפגש עם האופנוען בשטח; נסיעתו בכביש העוקף לכיוון השוק הבדואי, כאשר השוטר ליאור (לוי) עוקב אחריו; המצאות הסם באותו כביש, זמן קצר לאחר שחלף שם; שיחת הטלפון התמוהה שביצע המשיב 1 לשוטר לוי כדי לבחון היכן הוא נמצא; חזרתו לזירה יחד עם המשיב 2; הסריקות והחיפוש שביצע המשיב 1 במקום כדי לאתר את שקית הסם שהטמין, תוך מציאת חומר הדמה, נטילתו על ידו וזריקתו טרם כניסתו לרכב לאחר שהבחין בשוטרים, ובריחת המשיבים עם הרכב מהמקום למרות כריזות השוטרים. בכל אלו יש משום מסכת ראיות המבססת את אשמת המשיב מעבר לספק סביר באשר להחזקת הסם, זאת בעיקר בשים לב לכך שחזר מספר שעות לאחר מכן לזירה, ללא שהוא מספק כל הסבר להימצאותו במקום ולירידתו מהרכב כפי שנצפתה ע"י השוטרים ותוך בריחתו מהמקום.
עם זאת מצא בית המשפט, כי יש מקום לזכות את המשיב 1 מעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע עם המשיב 2, שכן זו לא הוכחה מעבר לכל ספק סביר.
באשר למשיב 2, מצא בית המשפט לזכותו מעבירה של ניסיון להחזקת סם שלא לצריכה עצמית ביחס לאירוע השני, מעבירה של שיבוש הליכי משפט ומקשירת הקשר (לביצוע עבירת הסמים). בית המשפט קבע, כי יש מקום לזכותו מעבירה של ניסיון להחזקת סם מחמת הספק, זאת חרף העובדה כי מהראיות עלה שהוא הסיע את המשיב 1 למקום, נמצא ברכב בזירה, נוסע הלוך חזור כשהוא מאיר למשיב 1 את המקום באמצעות הרכב, ובורח במהירות עם הרכב כאשר השוטרים קוראים להם לעצור.
בית המשפט קבע כי אותן ראיות אין די בהן בשים לב לכך שהמשיב 2 הגיע רק בארוע השני; לא הוכח כי ידע על החזקת הסם באירוע הראשון; והוא אף מסר גרסה ביחס לסיבת הגעתו לביתו של המשיב 1 בכך שזה ביקש ממנו להסיעו לשגב שלום שכן משיב 1 היה נתון בפסילה.
בהינתן כל האמור נותר ספק המחייב את זיכויו של משיב 2 מעבירה של ניסיון להחזקת הסם, שכן לא עלה בידי המאשימה להוכיח שהיה למשיב 2 חלק בהחזקת הסם, או כי ידע על החזקתו על ידי המשיב 1 באירוע הראשון.
יחד עם זאת קבע בית המשפט, כי הגעתו של משיב 2 לזירה כשהוא מסיע את המשיב 1 ברכבו, מבססת עבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע, וכי הימלטותו ברכב מהזירה חרף העובדה שהשוטרים כרזו לו לעצור, מבססת עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.
7.בפנינו שני ערעורים שהוגשו – האחד ערעור המדינה כנגד הכרעת הדין ועל קולת העונש ביחס לשני המשיבים ומנגד ערעורו של המשיב 1 כנגד הכרעת הדין.
ערעור המדינה על הכרעת הדין התייחס ראשית למשיב 1; לכך שבית המשפט לא התייחס בהכרעת הדין לעבירה של ניסיון להחזקת סם שלא לצריכה עצמית (ביחס לאירוע השני) ולא קבע לגביה דבר למרות שהיה מקום להרשיעו אף בעבירה זו; לכך שהיה מקום להרשיעו גם בעבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע. עוד נטען כי היה מקום להרשיע את שני המשיבים בעבירה של קשירת קשר לפשע, בהסתמך על הראיות הנסיבתיות שהובאו בפני ביהמ"ש.