הכרעת דין
Iעיקרי הטענות וגדר המחלוקת
1.נגד הנאשמים הוגש כתב אישום, אשר לאחר מספר תיקונים ייחס להם אישומים כדלקמן:
על פי הנטען בכתב האישום, בין השנים 2003-2006 היה הנאשם 1 (להלן: הנאשם; רבינוביץ) מנהל בפועל ובעלים של נאשמות 2, 3. נאשמת 2 (להלן: שטרודל) היא חברה שנרשמה אצל רשם החברות ביום 25.5.99 כשמטרתה על פי הרישום היא מכירת ציוד מחשבים ועסקאות הקשורות באלקטרוניקה ובתקשורת. נאשמת 3(להלן: אי סרוויס) נרשמה אצל רשם החברות ביום 1.10.03 למטרת שיווק אינטרנט. על פי הנטען, הנאשם רשם את החברות על שם "אנשי קש", כשלמעשה היה הוא הבעלים האמיתי של שתי החברות.
2.על פי כתב האישום, בין השנים 2003-2006 ניהל הנאשם באמצעות הנאשמות עסק של זיוף ומכירה של תעודות אקדמיות פיקטיביות. התעודות נמכרו לאנשים שונים ברחבי העולם, אשר פנו אל הנאשמים בעקבות פרסומות באינטרנט. ללקוחות נמכרו תעודות ומסמכים הנחזים להיות דיפלומות ואישורים על תארים ולימודים אקדמיים באוניברסיטאות קיימות, כאשר אותם אוניברסיטאות ומוסדות לימוד לא היו קיימים כלל במציאות, והתעודות המעידות על התארים שניתנו על ידם היו פיקטיביים ולא תאמו את המציאות (להלן: עסקי מכירת התעודות).
התעודות שנמכרו היו אישורים על לימודים לתואר ראשון, שני או שלישי, בתחומים שונים על פי בחירת הלקוח, כשהלקוחות יכלו לבחור גם את ממוצע הציונים ומסמכים הנלווים לתואר, והכל בלי שהלקוחות למדו ועמדו בדרישות לקבלת תארים אלה.
על מנת להגביר את אמינות התעודות רכש הנאשם אתרי אינטרנט שהוצגו כאתרי בית של האוניברסיטאות שאינן קיימות, והדואר שנשלח לאתרים אלה הגיע למחשביו של הנאשם. באמצעות "אתר הבית" הפיקטיבי של האוניברסיטה שאינה קיימת, הפעיל הנאשם "שירות לקוחות" פיקטיבי, אשר השיב לשאלות פונים ובעלי עניין בנוגע למעמדן של התעודות הפיקטיביות, כשהוא נחזה להיות שירות לקוחות אמיתי של אוניברסיטה. בנוסף הנאשם בנה או רכש אתר אינטרנט אשר נחזה כאתר אובייקטיבי המאשש את ההכרה באוניברסיטאות הפיקטיביות, כאשר גם אתר זה היה בשליטתו של הנאשם והמידע שנמסר בו לא היה אמת.
3.עוד נטען בכתב האישום כי התעודות נמכרו ללקוחות תמורת תשלום של סכום שבין חמש מאות לבין שלושת אלפים דולר. בחלק מהמקים נלוו לתעודות גליונות ציונים, המלצות מבעלי תפקידים באוניברסיטה או מסמכים אחרים שהתבקשו, כולם מסמכים פיקטיביים שתכנם אינו אמת, אשר נערכו על ידי הנאשם ועובדיו. לצורך כך העסיק הנאשם בתקופה הרלוונטית מספר עובדים, שנע בין ארבעה לחמישה עשר במקביל, אשר עסקו ב"טלמרקטינג" של התעודות, בהדפסתן, משלוחן, גביית תשלומים ושירות לקוחות.
4.כתב האישום מייחס לנאשם מכירה של תעודות באמצעות הנאשמות בין השנים 2003-2006 בסכום של 7,861,567$.
האישום הראשון מופנה לנאשם 1 בלבד, ומייחס לו עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וזיוף, המתבטאים בהפעלת עסק מכירת התעודות הפיקטיביות כמפורט לעיל.
האישום השני מייחס לכל הנאשמים עבירות על פקודת המס הכנסה, עבירה של מרמה או תחבולה בכוונה להתחמק ממס, אי ניכוי מס במקור ואי ניהול פנקסי חשבונות. זאת בכך שהנאשמים נמנעו מלדווח לפקיד השומה על הכנסותיהם בתקופה הרלוונטית, לא ניהלו ספרי חשבונות כדין ושילמו לעובדיהם משכורות במזומן ללא ניכוי מס.
האישום השלישי מייחס לנאשם עבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד שהתבטא ברישום של בעלי הנאשמת 3 שלא בהתאם למציאות. בהחלטה בטענה שאין להשיב לאשמה זיכיתי את הנאשם מאישום זה, ועל כן אין צורך להרחיב לגביו.
האישום הרביעי מייחס לנאשם עבירה של זיוף של חתימת רו"ח דב וינשטיין על גבי מכתב שהנאשם עשה בו שימוש.
האישומים החמישי והשישי מייחסים לנאשם עבירות של איומים כלפי עובדת של הנאשם וכלפי מי שבנה את התכנה בה נעשה שימוש בהפעלת העסק.
האישום השביעי מייחס לנאשם עבירה של הפרת הוראה חוקית, כאשר יצר קשר עם שני עדי תביעה, בניגוד להחלטת בית המשפט שהורה על שחרורו בתנאי שלא ייצור קשר עם עדי התביעה בתיק.
5.כאמור, בהחלטה בטענה שאין להשיב לאשמה מיום 6.6.09 קיבלתי את הטענה לגבי אישום אחד, הוא האישום השלישי. הכרעת הדין מתייחסת, איפוא, ליתר האישומים שבכתב האישום. החלטתי לזכות את הנאשם מן העבירה של קבלת דבר במרמה באישום הראשון ומעבירת הזיוף באישום הרביעי, ולהרשיעו ביתר העבירות המיוחסות לו, כפי שאפרט להלן.
IIגירסת הנאשם
6.גירסתו של הנאשם ביחס לאישומים המיוחסים לו איננה עקבית. בשלבים מסויימים הוא הודה בחלק מהותי מן העובדות. ככלל, הנאשם נמנע מלהודות באופן גורף ולו בחלק מהעובדות המיוחסות לו, כך שהמאשימה נדרשה להוכיח את כל העובדות הנטענות בכתב האישום.
אעמוד על השינויים בגרסאות הנאשם בשלבי החקירה והדיון בבית המשפט:
7.הנאשם מסר מספר הודאות בשתי הזדמנויות: בחודש נובמבר 2004 במסגרת חקירת מס הכנסה, שהתייחסה לשאלת המיסוי בלבד, ובהמשך בחודש נובמבר 2006, במסגרת חקירת המשטרה. בהודעתו הראשונה, ת/175, בראשית החקירה, נשאל הנאשם במה הוא עוסק והשיב: