הכרעת דין
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין נהיגה במקום ציבורי בהיותו שיכור, כאשר בדגימת אויר נשוף נמדד בגופו ריכוז אלכוהול של 580 מיקרוגרם בליטר אויר, עבירות בניגוד לסעיפים: 62(3), 64ב(א) ו-39א' לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 ובניגוד לתקנה 169א' לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.
גרסתה העובדתית של התביעה :
ביום 21.4.08, שעה 07:45 לערך, במהלך משמרתה קיבלה השוטרת רס"ר אילנה יוסיפוב (להלן-השוטרת) דיווח משוטר הסיור, רס"ר ולדיסלב מלמד, כי טיפל באירוע בו היה מעורב הנאשם, אשר נראה שיכור. השוטר דיווח עוד כי עם סיום הארוע, נראה כי הנאשם התכוון לנהוג ברכבו, למרות שנאמר לו במפורש כי אסורה עליו הנהיגה כל עוד הוא שיכור. השוטרת הגיעה לאיזור, והמתינה לראות אם הנאשם נוהג.
הנאשם נהג ברכב שברולט ויצא מתחנת הדלק סד"ש, הממוקמת ברחוב קרליבך 10, כשהוא נוסע עד לצומת עם רחוב החשמונאים, בה פנה ימינה. בהמשך, נסע עד לצומת הרחובות החשמונאים – מנחם בגין, שם נעצר על ידי השוטרת. במהלך אותה נסיעה, הנאשם סטה בין נתיבי הנסיעה שוב שוב, כשהוא מאותת לסירוגין ימינה ושמאלה.
כאשר ניגשה אליו השוטרת, הריחה מפיו ריח חזק של אלכוהול, אך הנאשם טען כי לא צרך משקה אלכוהולי. הנאשם היה רדום, הופעתו מרושלת, ותגובותיו איטיות. בוצעה לו בדיקה בנשיפון, אשר הצביעה על אינדיקציה לשכרות.
בבדיקת המאפיינים, הנאשם כשל במבחני העמידה וההליכה על הקו, התנדנד, ואף נזקק לתמיכה לצורך עמידה יציבה. עם זאת, ביצע בהצלחה את מבחן הבאת האצבע לאף.
השוטרת התרשמה כי הנאשם נתון תחת השפעת אלכוהול ברמה בינונית.
הנאשם עוכב בגין חשד לנהיגה בשכרות, והוסע בניידת לתחנת מרחב ירקון, שם נדרש למסור דגימת אויר נשוף, כאשר הוסברו לו השלכות הסירוב. משעת עצירת הרכב ועד לבדיקתו במכשיר הינשוף, הנאשם לא שתה, הקיא, אכל או עישן.
מי שהפעילה את הינשוף, הייתה השוטרת בתיה דדון (להלן- מפעילת הינשוף). במזכר שערכה, נאמר כי הנאשם הכשיל במתכוון את מחזור הנשיפות הראשון, על ידי כך שהכניס את לשונו לפיה ובכך מנע כניסת אויר לצינור הנשיפה, כנדרש לשם ביצוע מדידה תקינה.
ואכן, מפלט הנשיפה עולה כי נפח הנשיפה המצטבר של שלוש הנשיפות הראשונות, עמד על 0.1 ליטר אויר. התופעה חזרה על עצמה גם במחזור הנשיפות השני, אך כשנכנס אחד הקצינים לחדר, נשף הנאשם שתי נשיפות תקינות. נפח הנשיפה בכל אחת מהן היה 2 ליטר אויר. לפיכך, התקבלה מדידה תקינה, שתוצאתה 580 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף. עוד צוין במזכר כי הנאשם נראה מרושל ורדום, ולסירוגין עצבני.
בתחקורו עם סיומה של בדיקת הנשיפה, מסר הנאשם כי בעת שרכבו נעצר היה בדרכו מתחנת הדלק לעבר ביתו בפתח תקווה. לטענתו, לא היה שיכור, אלא שתה אך בקבוק בירה אחד, בקיוסק ברחוב קרליבך, כשהוא בגפו.
בסיום פעולות האכיפה, הוזמן הנאשם לשימוע בצהרי אותו יום, כאשר הוסבר לו כי אסורה עליו הנהיגה כל עוד הוא שיכור. עם זאת, בשעה 10:10, הבחינה השוטרת חיה מרדכי (להלן-השוטרת הנוספת), מחלון משרדה, כי הנאשם נכנס לרכב השברולט, אשר חנה בחניון המשטרתי, ונהג בו. הנאשם יצא מהחניון ונסע לדרכו.
גרסתה העובדתית של ההגנה :
בעת האירוע החזיק הנאשם ברכב שברולט שכור, אשר הועמד לרשותו על ידי מקום עבודתו.
לטענתו, בשעות הלילה בילה עם חבר ושתי ידידות במבנה הממוקם ממול לתחנת הדלק ברחוב קרליבך. את הרכב החנה במקום חניה מוסדר. לפתע, התקשרו אליו מחברת השכרת הרכב, ומסרו כי המשטרה גררה את רכבו לתחנת הדלק . הנאשם החליט לגשת לתחנת הדלק, ומסר לחברו כי מיד יחזור.
כשהגיע לתחנה, שוטר עמד ליד הרכב. הוא נשאל אם הוא דימטרי, והשיב בחיוב. השוטר שאל אם צרך אלכוהול, והוא השיב ששתה קצת בירה. או אז, השוטר ומנהל תחנת הדלק דרשו ממנו להוציא את הרכב מהתחנה, היות והחנייה שם אסורה. בלית ברירה, נכנס לרכב ונהג.
הנאשם טען כי סמוך מאד ליציאה מתחנת הדלק, לאחר שנסע מרחק קצר של 10 מטרים לערך, ובעודו עומד ברמזור, הגיעה ניידת נוספת, אשר הורתה לו לעצור בצד. לטענתו, נעצר ברמזור המוצב בכיוון הנסיעה לפתח תקווה, עיר בה הוא מתגורר. אם נקבל גרסתו כי נעצר בצומת הרחובות קרילבך –החשמונאים, הרי הנאשם נסע בנתיב הימני המיועד לפניה לרחוב החשמונאים.
אולם, ההגנה לא הוכיחה כי מוצב רמזור בפנייה ימינה מרחוב קרליבך לעבר רחוב החשמונאים. הימנעותה זו מחזקת את גרסת התביעה כי בפועל הנאשם נעצר ברמזור המוצב בצומת הרחובות החשמונאים-דרך בגין.
ההגנה עמדה על כך כי הנאשם לא התכוון לנהוג ברכב בעודו שיכור. את עמדתה זו ביססה ההגנה על שתי גרסאות הסותרות זו את זו.