מ.י. ענף תנועה ת"א נ' מרמלשטיין

בפני

כב' השופט מאיר דרורי

הכרעת דין

בית המשפט מזכה את הנאשמת מחמת הספק

הנאשמת מואשמת בכך כי נהגה ברכבה בהיותה שיכורה זאת על סמך מדידה במכשיר הינשוף שקבעה כי רמת האלכוהול בגופה הינה 620 מקג' אלכוהול בליטר אויר נשוף. במעשים אלה עברה הנאשמת על הוראות סעיף 62(ד) לפקודת התעבורה, תשכ"א - 1961.

אין מחלוקת בין הצדדים בנקודות הבאות:

1.רכב הנאשמת נעצר מספר מטרים לפני מחסום משטרתי ברח' שנקר בהרצליה.

2.הנאשמת ישבה במושב הנהג כאשר הרכב היה בסמוך למחסום והחליפה מקומות עם נוסע שישב מאחור.

3.השוטרים לא חקרו את הנוסעים ברכב ולא לקחו את פרטי הנהג ברכב בעת שהגיע למחסום.

4.בבדיקת הינשוף נמצא כי רמת האלכוהול הינה 620 מקג' אלכוהול לליטר אויר נשוף.

5.לא הוגשה תעודת הבלון של היחידה, הנאשמת ביצעה מבחן מאפיינים.

המחלוקת בין הצדדים הינה כדלקמן:

לטענת המאשימה, הנאשמת נהגה ברכב והיתה שיכורה, לפיכך יש להרשיעה בעבירה המיוחסת לה בכתב האישום.

לטענת ההגנה, הנאשמת לא נהגה ברכב. כמו כן לא ניתן לסמוך על מדידת הינשוף מאחר ולא הוגשה תעודת בלון היחידה.

בית המשפט מקבל את טענת ההגנה וקובע כי לא שוכנע מעבר לספק סביר כי הנאשמת נהגה ברכב. כמו כן בית המשפט מקבל את הטענה כי אין לסמוך על מדידת הינשוף לאור העובדה כי תעודת הבלון לא הוגשה לבית המשפט, זאת מן הנימוקים הבאים:

1.הארוע התרחש בשעה 03.00 לפנות בוקר, דהיינו מדובר בשעת חשיכה במקום שמואר אבל לא מדובר באור יום. אין מחלוקת כי במחסום נעצרו מספר מכוניות וכי רכב הנאשמת לא עצר בצמוד למחסום אלא היו לפניו מספר מכוניות.

2.השוטר אורן פלד לא עצר את רכב הנאשמת לא יודע אם הנאשמת נהגה ברכב או לא, כל מה שעשה הוא הפעלת הינשוף ותחקור הנאשמת. למותר לציין שלא עד זה ולא המתנדב שעצר את רכב הנאשמת אילן זוילי תחקרו את שאר יושבי הרכב, במיוחד את הנהג שהחליף את הנאשמת. יתרה מזו, הם אפילו לא לקחו את פרטי הנוסעים ברכב הנאשמת ולא רשמו כמה נוסעים היו ברכב. השוטר אילן זוילי רשם מזכר ללא תאריך ולא רשם את תגובתה הראשונית של הנאשמת.

3.הנאשמת מסרה מספר גירסאות לאילן זוילי, אמרה שלא נהגה כלל ברכב. לאורן פלד אמרה כי נסעה 10 מטר מפני שהנהג ברכב בחור בן 19 ברח מן הרכב. בשימוע טענה שלא נהגה כלל וכן בעדותה בבית המשפט טענה שלא נהגה כלל. הסברה לדבריה לשוטר נבעו מכך כי היתה שיכורה ולא חשבה על מה שאמרה לשוטר. לו בית המשפט היה צריך להסתמך על גירסתה בלבד, היה קובע כי לאור הסתירות בגירסתה יש להעדיף את גירסת אילן זוילי.

4.מאחר ומלבד הנאשמת העידו עוד שני עדי הגנה אשר ישבו ברכב, בת דודה של הנאשמת רוני בלום וחברה באותה העת והיום בעלה איתמר אוזן, הטוענים כי מי שנהג ברכב עד למחסום הוא שי וחברתו אשר ישבה לידו. משהגיעו למחסום שי וחברתו ירדו מן הרכב והנאשמת ניגשה למושב הנהג כדי לנהוג ברכב, בשלב זה מיד ניגש אליה איתמר והוריד אותה מן ההגה והנ"ל עברה למושב האחורי.

5.מה שראה העד אילן זוילי זה את הארוע בו איתמר החליף את הנאשמת. את השלב הקודם בו נהג ברכב שי, לא ראה אילן זוילי, שכן היה עסוק בטיפול בכלי רכב האחרים. על סמך מה שראה הסיק כי מי שנהג לפני כן זו הנאשמת, משהגיעו למחסום החליטו להתחלף בגלל שהנאשמת היתה שיכורה בעוד זה לא היה המצב בפועל.