מ.י. ענף תנועה ת"א נ' לנדא

בפני

כב' השופט מאיר דרורי

הכרעת דין

הנאשמת מואשמת בכך שנסעה בחוסר זהירת ואיבדה את השליטה על רכבה ללא סיבה סבירה ופגעה במכוניות חונות וכן התנגשה בקיר. כתוצאה מהתאונה נגרמו נזקים לכלי הרכב ולמבנה, במעשה זה עברה הנאשמת על הוראות סעיפים 62(2) ו- 38(2) לפקודת התעבורה התשכ"א – 1961.

אין מחלוקת בין הצדדים בנקודות הבאות:

ביום 19.08.07 בשעה 4:00 או בסמוך לכך, נהגה הנאשמת ברחוב פלורנטין בתל אביב – יפו מכיוון מזרח למערב.

הנאשמת נהגה בחוסר זהירות, איבדה שליטה, סטתה לימין ולשמאל תוך שהיא פוגעת בכלי רכב חונים. הנאשמת נסעה לאחור ופגעה בכלי רכב נוספים, כשלבסוף, התנגשה בחוזקה בקיר בניין מספר 19 תוך עקירת דלת פלדה ושבירת הקיר.

כתוצאה מהתאונה ניזוקו 6 כלי רכב וניזוק בניין מספר 19 ברחוב פלורנטין.

המחלוקת בין הצדדים הינה כדלקמן:

לטענת המאשימה, הנאשמת נושאת באחריות לתאונה. הנאשמת נהגה בחוסר זהירות ובקלות ראש.

לטענת ההגנה, הנאשמת נושאת באחריות לתאונה. אולם, לנאשמת מתקיימת טענת "הצורך" וה"כורח לפי סעיפים 34י"א ו- 34י"ב לחוק חוק העונשין, תשל"ז-1977. הנאשמת נסעה בשעת לילה מאוחרת ברחוב צדדי וחשוך כשלפתע החלו להטריד אותה שני בחורים שרכבו על אופנוע לצידה, הבחורים עשו לנאשמת תנועות מגונות והפחידו אותה. הנאשמת נכנסה לבהלה והיסטריה ובשל כך נגרמה התאונה.

משהודתה הנאשמת באחריותה לגרימת התאונה, נותר לבדוק האם טענות "הצורך" וה"כורח" מתקיימות במקרה דנן והאם בשל כך ניתן לקבוע כי הנאשמת אינה אחראית לקרות התאונה.

בית המשפט מקבל את טעמת המאשימה וקובע כי במקרה דנן לא מתקיימות טענות ה"צורך" וה"כורח" ועל כן הנאשמת נושאת באחריות לתאונה, זאת מן הנימוקים הבאים:

טענת ה"צורך" לפי סעיף 34יא לחוק העונשין התשל"ז – 1977 קובעת:

"לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי להצלת חייו, חירותו, גופו או רכושו, שלו או של זולתו, מסכנה מוחשית של פגיעה חמורה הנובעת ממצב דברים נתון בשעת המעשה, ולא היתה לו דרך אחרת אלא לעשותו".

טענת ה"כורח" לפי סעיף 34יב לחוק העונשין התשל"ז – 1977 קובעת:

"לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שנצטווה לעשותו תוך איום שנשקפה ממנו סכנה מוחשית של פגיעה חמורה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו, ושאנוס היה לעשותו עקב כך".

הנאשמת מתארת כי נסעה ברכבה כשמאחוריה נוסע באופנוע חברה, גיא אדלר (עה/1). הנאשמת מתארת מצב בו ישבה ברכבה כשחלונותיה סגורים כשלפתע שני נערים שהיו על אופנוע בסמוך אליה נראו לה מפחידים, דפקו על שמשת חלונה ועשו לעברה תנועות מגונות. הנאשמת נבהלה וכתוצאה מכך איבדה שליטה על הרכב ופגעה ברכבים החונים ובקיר הבניין, אם כי בחקירתה הנגדית הודתה כי בעת שהיתה ברחוב פלורנטין האופנוע לא היה בסמוך לה.

נראה כי מצבה של הנאשמת לא היה כה מסוכן כפי שסברה, שכן לאחר שפגעה בכל כלי הרכב , האופונע כלל לא היה בזירת הארוע, והם לא ניגשו כלל לרכב הנאשמת.

3.אין מחלוקת כאמור כי החברה של הנאשמת נסע מאחוריה עם האופנוע, כל מה היתה צריכה לעושת לעצור בצד ולהצתין לו או לחילופין להתקשר אליו בטלפון וליידע אותו על הארוע. יש שלציין כי הנאשמתהיתה ברכב והמאיימים היו באופנוע. כך שאן כל בעיה לנאשמת לנעול את דלתות וחלונות הרכב מבפנים ולהתקשר למשטרה.