מ.י. ענף תנועה ת"א נ' בנפשי

בפני

כב' השופטת דלית ורד

הכרעת דין

הנאשם הואשם כי בעת שהרכב היה בתנועה השתמש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית,עבירה בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה,תשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה). האירוע היה ביום 15.7.09 שעה 08:53, בהרצליה.

לפי גרסת התביעה, השוטרת עמדה ברחוב בן גוריון במרחק של 15 מטרים לערך מצומת הרחובות סוקולוב- בן גוריון (להלן: הצומת) בעת שהבחינה בנאשם כשהוא פונה לעברה מרחוב סוקולוב כשבידו הימנית בצמוד לאוזן ימין טלפון כסוף, והוא מחזיק בהגה רק בידו השמאלית.

השוטרת נעמדה מול הרכב וסימנה לנאשם לעצור, ולטענתה בו בעת הנאשם הוריד את המכשיר בתנועה חדה ונעצר בקרבת מקום. השוטרת ניגשה לרכב, והבחינה כי הטלפון מונח בדיבורית והנאשם שוחח בו, ואמר "תפסו אותי משטרה, אני לא יכול לדבר". משיוחסה העבירה לנאשם הוא טען כך : "לא החזקתי שום טלפון ביד , את רואה שאני עדיין מדבר בדיבורית, לא הייתה לי סיבה להחזיק טלפון נוסף, יש לי דיבורית , לא הרמתי ולא הורדתי שום יד".

האירוע היה בשעות היום בחודש יולי והשוטרת עמדה בנקודת תצפית טובה, שכן הנאשם פנה ימינה בצומת לעבר רחוב בן גוריון, כשהשוטרת עמדה לצורך אכיפה ברחוב בן גוריון 2.

אין חולק כי הנאשם שוחח בטלפון במועד בו הבחינה בו השוטרת, אם כי לטענת הנאשם הטלפון היה מונח בדיבורית. לא הייתה לשוטרת דרך לדעת כי הנאשם משתמש בטלפון הנייד אלמלא הבחינה כי הוא מחזיק בו. העובדה שהנאשם אכן שוחח בטלפון תומכת בגרסת התביעה.

השוטרת ציינה כי לא רק שהבחינה כי הנאשם מחזיק ביד ימין בטלפון הנייד, אלא שהיא הבחינה כי הוא מחזיק בהגה בידו השמאלית בלבד. הנאשם בעדותו טען כי אולי נופף בידו הימנית, מכאן ניתן להבין כי ידו לא הייתה בגובה ההגה, אלא למעלה יותר.

לא זו אף זו, אלא שהשוטרת העידה כי הבחינה כי הנאשם הוריד באופן חד את ידו הימנית שהחזיקה במכשיר הטלפון בעת שהבחין בה. הנאשם בעדותו לא הכחיש כי הוריד את ידו הימנית אך לטענתו כך עשה על מנת לנתק את השיחה שעה שהטלפון היה מונח בדיבורית. זאת ועוד, אין חולק כי בשעה שהשוטרת ניגשה לנאשם הוא עדיין שוחח בטלפון ורק אז הודיע לבן שיחו כי המשטרה תפסה אותו. היינו בפועל הנאשם לא ניתק את שיחת הטלפון.

צירוף נתונים תומך בגרסת התביעה, היינו שדה ראיה ונקודת תצפית טובה שעמדו לרשות השוטרת, העובדה שהנאשם אכן שוחח בטלפון בשעת הנהיגה, החזקת ההגה ביד שמאל בלבד, ותנועת יד ימנית חדה לכיוון מטה. זאת ועוד, השוטרת עמדה בצד ימין, הנאשם פנה ימינה ומכאן שהחזקת הטלפון ביד ימין הייתה בצד הקרוב למיקום עמידת השוטרת. העובדה שהשוטרת הבחינה כי הנאשם הוריד את ידו הימנית, מלמדת כי שדה הראיה היה טוב ואפשר לה להבחין במעשיו של הנאשם.

הנאשם כאמור הודה כי הוריד את יד ימין, אך הסתבך בעדותו בנוגע למועד בו עשה כן. בתחילה טען כי הוריד את היד בעת שהשוטרת הורתה לו לעצור אך מאוחר יותר בחקירה נגדית הודה כי הוריד את היד עוד בעת שפנה ימינה לרחוב בן גוריון והבחין לראשונה בשוטרת. אם נקבל את טענתו של הנאשם כי הוריד את היד במטרה לנתק את השיחה, הרי אם הטלפון הנייד היה מונח בדיבורית לא הייתה לנאשם כל סיבה לנתק את השיחה רק משום שהבחין בשוטרת. אני מאמינה כי הנאשם הוריד את היד והניח את הטלפון בדיבורית בעת שהבחין בשוטרת, ובשל כך לא הספיק לנתק את השיחה.

במועד ההקראה טען הנאשם כי אין ברשותו טלפון כסוף, אך במועד ההוכחות הציג הנאשם טלפון שבצידו האחורי הינו שחור ואילו בצידו הפנימי הינו כסוף. הנאשם לא הציג אישור מחברת הטלפון בה הוא מנוי כי זה אכן הטלפון הנייד בו השתמש במועד הרלוונטי. הנאשם לא זימן לעדות את הגורם עימו שוחח בטלפון על מנת להוכיח את טענתו כי אותו אדם סרב לנתק את השיחה.

בסופו של דבר, דעתי היא כי יש להרשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו לאחר שהזהרתי עצמי מפני הרשעה על סמך עדות יחידה, כשכאמור צירוף של נתונים תומך בגרסת התביעה.

אשר על כן, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

ניתנה היום, ט' אלול תשע"א , 08 ספטמבר 2011, במעמד הצדדים