מ.י. משרד התמ"ת מחלקה משפטית-עו"ז נ' ר.ק עבודות עפר חקלאות ובנין בע"מ ואח'

גזר דין

גזר דין זה ניתן בעניינו של הנאשם 2 אשר הורשע ביום 26.12.10 בעבירה לפי סעיפים 5 ו-2(א) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991, כמפורט בהכרעת הדין.

כתב האישום הוגש בגין אירוע בו נתפסו עשרה עובדים תושבי אזורי יהודה ושומרון ללא היתר בפרוייקט של הנאשמת 1 ברמת בית שמש.

הנאשמת 1 הודתה בעבירה שפורטה בכתב האישום במסגרת הסדר טיעון. היא הורשעה בעבירה לפי סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים ודינה נגזר ביום 8.11.10. על הנאשמת 1 הוטל קנס בסך 312,000 ₪ לתשלום בעשרה תשלומים חודשיים, וכן התחייבות בסך 500,000 ₪ להימנע מעבירות לפי חוק עובדים זרים למשך 3 שנים.

המאשימה טוענת כי הקנס המכסימלי שאותו ניתן לגזור על הנאשם 2 הינו מחצית סכום הקנס שהוטל על הנאשמת 1, וכי מדיניות הענישה של בית הדין הארצי היא לגזור קנסות גבוהים בגין עבירות לפי חוק עובדים זרים, אשר נעים בין 60%-100% מהקנס המכסימלי. ב"כ המאשימה ביקש כי הקנס שייגזר על הנאשם 2 יבטא את חומרת העבירה המתבטאת בריבוי העובדים שהועסקו. כמו כן, בית הדין התבקש לקבוע התחייבות גבוהה למשך שלוש שנים בהתחשב בכך שמדובר בעבירה שנעברה במסגרת עסק ועל כן מדובר בעבירה כלכלית.

ב"כ הנאשם 2 טען כי על בית הדין להסתפק בקנס שנגזר על הנאשמת 1, שכן הקנס שנגזר עליה ישולם על ידו מתוקף היותו בעל מניות ומנהל יחיד בנאשמת 1. כן העלה הנאשם 2 טענות שתמציתן הן שהנאשם 2 הרים את הנטל המוטל עליו לפי סעיף 5(ב) לחוק עובדים זרים, בניגוד לקבוע בהכרעת הדין.

סעיף 5(א) לחוק עובדים זרים קובע כי העונש על הפרת חובת הפיקוח הקבועה בו היא קנס בשיעור 61(א)(2) לחוק העונשין. נפסק כי יש להטיל עונש כקבוע בסעיף 5(א) לחוק עובדים זרים, בגין כל עובד שהועסק ללא היתר, אף שהדבר לא פורש בסעיף 5 לחוק כפי שהוא פורש בסעיף 2(א) לחוק (ת.פ. (ב"ש) 1018/04 מדינת ישראל נ. ניר עם ירקות אגודה שיתופית בע"מ, גזר דין מיום 29.1.07, אושר בע"פ 13/07 ניר עם ירקות אגודה שיתופית בע"מ נ. מדינת ישראל (ניתן ביום 6.9.09).

פסק הדין בע"פ 13/07 מתווה קו עונשי מחמיר לגבי עבירות של העסקת עובדים זרים בניגוד לסעיף 2(א) לחוק עובדים זרים. עמדת המאשימה בדבר הצורך בקו עונשי מחמיר מקום בו מדובר בעבירות כלכליות מעוגנת בסיפא של סעיף 2(א) לחוק. טענת הסניגור לפיה ראוי להסתפק בקנס שהוטל על הנאשמת 1 אינה מתיישבת עם מדיניות הענישה שבית הדין הארצי התווה בע"פ 13/07 הנ"ל.

לא הועלו מטעם הנאשם 2 טיעונים שיש בהם כדי להניעני להקל בעונשו של הנאשם 2. למעשה, טיעוני הסניגור הם טיעונים שמקומם בערעור על הכרעת הדין ולא בטיעונים לעונש. העלאתם בטיעונים לעונש אך מבליטה העדר הפנמה של הנאשם 2 של חומרת העבירה בה הורשע, והם ודאי אינם פועלים לקולא. השיקול היחיד שמצאתי שפועל לקולא הוא העדר הרשעות קודמות לנאשם (ב"כ המאשימה לא הגיש רישום פלילי).

לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים, החלטתי לגזור על הנאשם 2 קנס בסך 130,000 ₪ שישולם בעשרה תשלומים חודשיים שווים ורצופים. כמו כן, הנאשם 2 יחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה לפי חוק עובדים זרים למשך 3 שנים החל מיום 1.2.11, שאם לא כן יחוייב מיידית וללא תנאי בקנס בסך 200,000 ₪.

ערעור לבית הדין הארצי לעבודה על הכרעת הדין ו/או על גזר הדין – תוך 45 ימים מיום המצאת גזר דין זה לצדדים.

ניתן היום, י"ט שבט תשע"א, 24 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.