מ.י. משרד התמ"ת מחלקה משפטית-עו"ז נ' חסון גשר כח אדם בע"מ ואח'

החלטה

1.הנאשמת 1 הינה חברה בע"מ אשר בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, במהלך שנת 2007, הייתה מעבידתם של כ-500 עובדים זרים אשר הועסקו בפועל בענף הבניין. נכון לאותה תקופה שימש הנאשם 2 בתפקיד מנהל הנאשמת 1.

2.בעקבות ביקורת שיזם משרד התמ"ת הוגש בחודש פברואר 2009 כתב אישום נגד הנאשמים 1 ו-2.

3.כתב האישום מייחס לנאשמת 1 עבירה לפי סעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים תשנ"א-1991 (להלן: "חוק עובדים זרים") – ניכוי יתר שלא כדין בגין ביטוח רפואי - ביחס לשני עובדים אשר שמותיהם נקובים בכתב האישום, בחודשים פברואר, מרץ ואפריל 2007.

בנוסף מייחס כתב האישום לנאשמת 1 עבירה לפי סעיף 2(ב)(4) לחוק עובדים זרים, ניכוי יתר שלא כדין בגין מגורים ביחס לאחד מהעובדים אשר שמו נקוב בכתב האישום, בחודשים מרץ ואפריל 2007.

4.העבירות המיוחסות לנאשם 2 הן על הפרת חובותיו כנושא משרה לפקח לעשות ולמנוע ככל האפשר עבירות שבוצעו על ידי הנאשמת 1, כמפורט בכתב האישום.

5.בדיון שהתקיים ביום 14.10.2010 הודו הנאשמים בעבירות המיוחסות להם; עם סיום מתן הכרעת הדין ביקש ב"כ הנאשמים בשם הנאשם 2 לפעול בהתאם לסעיף 192(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 ולפיו:

"הרשיע בית המשפט את הנאשם, לפני מתן גזר הדין, ראה שיש מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה, רשאי הוא לבטל את ההרשעה ולצוות כאמור."

לצורך זה התבקש בית הדין לקבל תסקיר של שירות מבחן ביחס לנאשם 2, שהוא תנאי להפעלת הסמכות הקבועה בסעיף 192(א) לחסד"פ.

6.לדעת המאשימה אין להפנות את הנאשם לקבלת תסקיר מבחן משעל פניו אין הנסיבות מראות שיש לנהוג ביחס לנאשם 2 בהתאם להוראת סעיף 192(א) לחסד"פ.

7.בתמצית טוענת המאשימה כי עניינו של הנאשם 2 אינו שונה מעניינם של מעסיקים ונושאי משרה אחרים, אשר נמצאו אשמים בעבירות על פי חוק עובדים זרים.

המאשימה טוענת עוד כי התנאים שנקבעו בהלכה שהם תנאי להפעלת הסמכות הקבועה בסעיף 192(א) לחסד"פ, לא יתקיימו בענייננו אף לא לכאורה. לעניין זה טוענת המאשימה, כי לא הונחה תשתית לכאורית לטענה לפיה ההרשעה תפגע פגיעה חמורה ומשמעותית בשיקום הנאשם 2 כמו גם לקיומן של נסיבות מיוחדות בדרך התנהלות הנאשם 2 בגינה הורשע כאמור בהכרעת הדין, המצדיקות את המרת ההרשעה בצו מבחן או שירות לתועלת הציבור.

8.אין דעתי כדעת המאשימה הסוברת שעל פני הדברים אין מקום לבקש תסקיר שירות מבחן; וזאת מהנימוקים כלהלן.

9.כאמור לעיל, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום העסיקה הנאשמת 1 כ-500 עובדים זרים.

10.ביקורת יזומה שנערכה ביחס לתנאי העסקתם של כלל העובדים, ובחנה את דרך התנהלות הנאשמים על פני מספר חודשים, העלתה חריגה בתנאי העסקתם של שניים בלבד מתוך כלל העובדים; ואף זאת במקרים הספורים המפורטים בכתב האישום.

11.החריגה שנמצאה בהעסקתם של העובדים הזרים נשוא כתב האישום, איננה מתבטאת באי אספקת ביטוח רפואי או אי מתן מגורים הולמים.

כך הורשעה הנאשמת 1 בעבירה שעניינה ניכוי יתר שלא כדין בגין ביטוח רפואי בהיקף של כ-5$ לעובד בלבד על פני שלושה חודשים, וכך ביחס לשני עובדים בלבד מתוך ציבור של 500 עובדים.

במאמר מוסגר אוסיף, כי לטענת הנאשמת 1 היא דאגה למתן טיפול רפואי בהיקף רחב מזה הנדרש בתקנות.

ביחס לעבירה שעניינה ניכוי יתר תמורת מגורים שסופקו לעובד הזר - יש לציין כי מהעובד המדובר לא בוצעו ניכויים לטובת מגורים שסופקו לו בחודשים ינואר ופברואר 2007. כך שבחשבון כולל לחודשים ינואר עד אפריל 2007, הסכום שנוכה מהעובד הזר המצוין בכתב האישום עבור מגורים שסופקו על ידי הנאשמת 1 - איננו עובר את הסכום המותר בניכוי על פי התקנות. בנסיבות הללו ספק אם כלל נעברה עבירה.

12.על רקע זה, העובדה שנמצאו חריגות בעניינם של שני עובדים בלבד מתוך ציבור של 500 מועסקים, עבירות שהן לכשעצמן נתונות בספק – קשה לייחס לנאשם 2 עבירה של אחריות נושא משרה לעבירות שנעברו על ידי הנאשמת 1, ומכל מקום אין מדובר בנאשם אשר במסגרת אחריותו כנושא משרה התנער מחובות התאגיד כלפי העובדים הזרים המועסקים על ידו.