מ.י. משרד התמ"ת מחלקה משפטית-סוצ' נ' חברת אי.אר.ג'י. כח אדם ואחזקות מבנים בע ואח'

בפני

שופט דניאל גולדברג

הכרעת דין (בעניינו של נאשם 2)

הנאשמים הואשמו בכתב האישום בביצוע עבירה של עיסוק כקבלן כוח אדם ללא רישיון, בניגוד לסעיפים 2(א), 20(ב) ו-21 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996 (להלן: "החוק). העובדות שנטענו בכתב האישום לביסוס האשמה הן כדלהלן: הנאשמת 1 הינה חברה בע"מ שעסקה בפועל באספקת עובדיה לשם עבודה אצל אחרים והנאשמים 2-3 היו שותפים ומנהלים פעילים בה. בין 10.10.05 עד ל-20.12.05 העסיקה הנאשמת 1 עובד בשם אסף אלקלעי וסיפקה אותו כעובד מטבח לקייטרינג "מטעמים" במלון שערי ירושלים, והכל מבלי שניתן בידה רישיון קבלן כוח אדם לפי החוק.

ביום 13.1.10 הנאשמת 1 והנאשם 3 הודו בעובדות כתב האישום ודינם נגזר על פי הסדר טיעון שאושר על ידי בית הדין.

בישיבת בית הדין מיום 13.1.10 הוקרא כתב האישום לנאשם 2. בתשובתו לאישום הודה הנאשם 2 בעובדות שפורטו בכתב האישום, ובכלל זה בכך שהנאשמת עסקה בפועל באספקת עובדיה לאחרים וכי היא העסיקה את אסף אלקלעי וסיפקה אותו במועדים הנקובים בכתב האישום כעובד מטבח לקייטרינג "מטעמים" בשערי ירושלים. כן הודה הנאשם 2 בכך שהוא היה מנהל ושותף בנאשמת 1. הנאשם 2 אף הודה בעובדה כי לנאשמת 1 לא היה היתר לקבלן כוח אדם לפי החוק במועדים הרלוונטיים לכתב האישום.

לאחר שהודה בעובדות שפורטו בכתב האישום, העלה הנאשם 2, במסגרת תשובתו לאישום, טענת הגנה בזו הלשון:

"התייעצנו עם עו"ד, ביקשתי ממנו והסמכנו אותו להוציא לנו רשיון על פי חוק, שילמנו על הבקשה הזו מכיסנו הפרטי, העו"ד הטעה אותנו, הפנה את תשומת ליבנו, נתן לנו מסמך מרשם החברות שבו רשומה תעודת התאגדות – קבלן כוח אדם. שאלנו אותו אם זה מספיק והוא אמר שהרישיון ברשם החברות, ובמידה ולא יהיה רשיון מתאים, אז רשם החברות לא היה קורא לחברה בשם אי. אר. ג'י. חברה לכוח אדם ואחזקות מבנים. כך שהעבירה הזו נעשתה בתום לב, ללא כוונה פלילית. יתרה מכך, החברה שהתפרקה מהר יחסית, חובותיה כולל חובות לעובדים, שילמתי מכיסי הפרטי. יש לי תצהירים של עו"ד על כך. הרציונל של החוק לשמור על שכרם של העובדים התקיים על ידי. מדובר בסכומים גדולים, שנלקחו על ידי אחד השותפים האחרים, השותף נתבע לדין בבית משפט השלום לפני כב' השופט מילנוב (נאשם 3).

משמעות תשובתו של הנאשם 2 לכתב האישום היא שהועלו על ידו שתי טענות הגנה. האחת – טענת "טעות במצב הדברים" לפי סעיף 34יח לחוק העונשין, התשל"ז-1977; השניה – טענה לפיה זכויותיהם של עובדי הנאשמת 1 לא קופחו.

איננו נדרשים לדון בטענתו השניה של הנאשם 2 הואיל ואין היא מעמידה הגנה בפלילים מפני הרשעה בעבירה שפורטה בכתב האישום.

לעומת זאת, אנו נדרשים להכריע בטענת ההגנה הראשונה של הנאשם 2. על פי סעיף 34יח לחוק העונשין:

(א)   העושה מעשה בדמותו מצב דברים שאינו קיים, לא יישא באחריות פלילית אלא במידה שהיה נושא בה אילו היה המצב לאמיתו כפי שדימה אותו. (ב)   סעיף קטן (א) יחול גם על עבירת רשלנות, ובלבד שהטעות היתה סבירה, ועל עבירה של אחריות קפידה בכפוף לאמור בסעיף 22(ב).

על פי הטענה הראשונה של הנאשם 2 בתשובתו לאישום, הרי שהואיל ועורך הדין, הנזכר בתשובתו לאישום, אמר לו כי הסכמת רשם החברות להוציא לנאשמת 1 תעודת התאגדות שהשם המופיע עליה כולל את המילים "קבלן כוח אדם", מחייבת את המסקנה כי לנאשמת 1 רישיון קבלן כוח אדם. לטענת הנאשם 2, בכך נתקיים בו האמור בסעיף 34יח לחוק העונשין, שכן הוא דימה מצב שאינו קיים, קרי: הוא דימה שיש לנאשמת 1 רישיון קבלן כוח אדם. בהתאם לכך, אין הוא אחראי בפלילים אלא במידה שהיה אחראי לו מצב הדברים אותו דימה לנכון, ומאחר שלא היה נכון מצב הדברים שהוא דימה, קרי – לו היה לנאשמת 1 רישיון קבלן כוח אדם – הוא לא היה נושא בכל אחריות פלילית, הרי שיש לזכותו מן העבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

לכאורה, טענת ההגנה שהעלה הנאשם 2 מהווה כפירה בהתקיימותו של היסוד הנפשי הנדרש להתגבשות העבירה בה הואשם. בהתאם לכך, המסקנה היא, לכאורה, כי מוטל על המאשימה להוכיח כי הנאשם 2 פעל מתוך מחשבה פלילית. ואולם, עמדתי היא שהנטל להוכחת טענת ההגנה של הנאשם 2 מוטל על הנאשם 2. להלן נימוקיי:

העבירה בה הואשם הנאשם 2 היא עבירה לפי סעיף 21 לחוק העסקת עובדים באמצעות קבלני כוח אדם, שקובעת לאמור:

חובת פיקוח

(א)   נושא משרה חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות כאמור בסעיף 20 ידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו; המפר את חובתו האמורה, דינו - קנס כקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין; לענין סעיף זה, "נושא משרה" - מנהל פעיל בתאגיד, שותף - למעט שותף מוגבל - ופקיד שתפקידו למנוע הפרת חוק זה. (ב)   נעברה עבירה לפי סעיף 20 בידי תאגיד, חזקה היא שנושא משרה הפר חובתו האמורה בסעיף זה, אלא אם כן הוכיח שנהג ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות ועשה כל שניתן כדי למנוע את העבירה.

משאין מחלוקת כי הנאשמת 1 ביצעה עבירה לפי סעיף 2(א) לחוק לאחר שהיא הורשעה בעבירה שיוחסה לה בכתב האישום, חלה החזקה שבסעיף 21(ב) לחוק, לפיה חזקה שהנאשם 2 הפר את חובות הפיקוח ועשיית כל הניתן למניעת עבירות כאמור בסעיף 20 לחוק בידי הנאשמת 1. על פי סעיף 21(ב) לחוק, מוטל על הנאשם 2 להוכיח כי פעל ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות ועשה כל שניתן כדי למנוע את העבירה.

לפיכך השאלה שעומדת להכרעה היא: האם הנאשם 2 הוכיח טענת הגנה לפי סעיף 21(ב) לחוק? אני סבור שהתשובה היא בשלילה. להלן נימוקיי:

מטעם הנאשם העיד הוא עצמו בלבד. להלן עדותו של הנאשם 2 בעדותו הראשית, שהיא, כאמור, הראיה היחידה שבאמצעותה ביקש להרים את הנטל המוטל עליו לפי הסיפא של סעיף 21(ב) לחוק (עמוד 9 לפרוטוקול הדיון מיום 12.9.10, שורות 15-22):