מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' שולמן יצחקוב

החלטה

בפני בקשה לביטול כתב אישום שהוגש נגד הנאשם ביום 15/12/09 בגין העסקת עובד זר ללא ביטוח רפואי (עבירה לפי סעיף 2 (ב)(3) לחוק עובדים זרים, תשנ"א 1991 מחמת התיישנות והגנה מן הצדק.

מהעובדות המפורטות בכתב האישום עולה כי העבירה המיוחסת לנאשם בוצעה ביום 15/9/03, ואין חולק כי ביום 3/11/04 הוטל על הנאשם קנס מנהלי. על רקע האמור, טוען הנאשם כי יש לבטל את כתב האישום שהוגש נגדו מחמת התיישנות לפי סעיף 225א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982, מחמת שהקנס הוטל עליו בחלוף למעלה משנה ממועד ביצוע העבירה. עוד טוען הנאשם כי השיהוי בו לוקה הגשת כתב האישום גרם לו לעינוי דין ולפגיעה ביכולתו להוכיח את חפותו, וזאת בעיקר לנוכח אי היכולת להעיד את העובד נשוא כתב האישום, אשר איננו שוהה כיום בישראל. לפיכך מתבקש ביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק.

ב"כ המאשימה מתנגד לביטול כתב האישום תוך שהוא מבהיר כי בענייננו לא חלות הואות סעיף 225א לחסד"פ אלא הוראת סעיף 22א לחוק העבירות המנהליות. אשר על כן, ובשים לב לכך שביום 22/5/05 הגיש הנאשם את בקשתו להשפט, הרי שהתקיים "אירוע מנתק" והעבירה לא התיישנה. אשר לטענת ההגנה מן הצדק מבהיר ב"כ המאשימה כי הנאשם זומן למסור את גרסתו בחקירה כ- 4 חודשים לאחר מועד ביצוע העבירה, בעת שהעובד עדיין שהה בארץ, בנסיבות העניין ככל שלא טרח לשמור ראיות על מנת להוכיח את חפותו הרי שאין לו להלין אלא על עצמו.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להדחות.

פרק ז' לחוק סדר הדין הפלילי, קובע הוראות מיוחדות לעבירות שנקבע כי הן עבירות קנס, ובכלל זה נקבע בסעיף 225א לחוק כי תקופת ההתישנות לעבירות קנס תהיה בת שנה אחת.

אלא, שהוראות פרק ז' לחוק סדר הדין הפלילי אינן חלות, אלא על עבירות שנקבעו כעבירות קנס בהתאם להוראות סעיף 221 לחוק סדר הדין הפלילי. והן אינן חלות על עבירות שנקבעו כעבירות מנהליות לפי חוק העבירות המנהליות.

הנאשם לא הצביע על תקנות שהתקין שר המשפטים (או שר אחר) אשר קובעות כי עבירות שיוחסו לו בכתב האישום נקבעו כעבירות קנס לפי סעיף 221 לחוק סדר הדין הפלילי.

התקנות שהתקין שר המשפטים ביחס לעבירות לפי חוק עובדים זרים, תשנ"א – 1991, הן: תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – עובדים זרים), תשנ"ב-1992, בפתח התקנות צויין במפורש כי התקנות הותקנו לפי חוק העבירות המנהליות (ולא לפי חוק סדר הדין הפלילי).

מאחר ששר המשפטים לא הפעיל את סמכותו ולא קבע כי העבירות נשוא הליך זה יהיו עבירות קנס, ממילא הוראות פרק ז' לחוק סדר הדין הפלילי כלל אינן רלוונטיות לענייננו. לאבחנה שבין עבירות קנס לעבירות מנהליות ראה בג"צ 2126/99 דה הס נ' עירית תל אביב (פורסם בנבו). עוד אציין כי למסקנה דומה, שלפיה הוראות פרק ז' לחוק סדר הדין הפלילי אינן חלות על הליכים לפי חוק העבירות המנהליות הגיע כב' בית הדין הארצי לעבודה (גם אם בהקשר מעט אחר) בתיק עפ"א 1004/01 (ארצי) קשת היפרטוי נ' מדינת ישראל (פד"ע לח 181).

סעיף 22א (א) לחוק העבירות המנהליות, תשמ"ו – 1985 קובע כדלקמן:

22א.     (א)  אין בקביעת עבירה כעבירה מינהלית כדי לשנות את סיווג העבירה כאמור בסעיף 24 לחוק העונשין.

     (ב)  לענין התיישנות עבירה כאמור בסעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי או בכל חיקוק אחר הקובע מועד התיישנות עבירה, לפי הענין, יראו את מועד הטלת הקנס כמועד ההעמדה לדין, ואולם אין במועד הקבוע בסעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי או בחיקוק כאמור, לפי הענין, כדי למנוע הגשת כתב אישום נגד מי שביקש להישפט לפי חוק זה או להמיר כתב אישום בקנס מינהלי, אף אם עבר אותו מועד.

בענייננו העבירות המיוחסת לנאשמים הן עבירות מסוג עוון ותקופת ההתיישנות שנקבעה להן עומדת על 5 שנים.

לנוכח האמור בסעיף 22א(ב) ובשים לב לכך שהבקשה להישפט, המהווה "אירוע מנתק" הוגשה ביום 22/5/05, אני קובעת כי העבירות נשוא כתב האישום לא התיישנו.

מטבע הדברים, חלוף הזמן עשוי להקשות על בית הדין בבירור העובדות לאשורן.

ואולם, הנטל להוכיח את אשמתו של הנאשם לעולם מוטל על המאשימה, ואילו הספק שעשוי לעורר חלוף הזמן, יפעל, לעולם, לטובת הנאשם. בשלב זה, שבו טרם נשמעו ראיות התביעה וטרם נשמעו עדויות וטענות ההגנה, לא ניתן להעריך עד כמה, בנסיבות העניין, חלוף הזמן ישפיע על יכולתה של התביעה להוכיח את אשמתו של הנאשם מעל לספק סביר. לפיכך, וככל שנגרם למי מהצדדים נזק ראייתי כתוצאה מחלוף הזמן, הרי שטענות בהקשר זה יתבררו בשלב ההוכחות וישקלו על ידי בית הדין בשלב הכרעת הדין, ואין בחשש מפני נזק ראייתי כדי להצדיק מחיקת כתב אישום מחמת הגנה מן הצדק (השווה ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' איתמר בורוביץ פד"י נט (6) 776).

זאת ועוד, למרבה הצער, טענת השיהוי שמעלה הנאשם יכולה להשמע לגבי רבים מכתבי האישום שהוגשו על ידי המאשימה לפי חוק עובדים זרים בשנים 2008 -2010. נראה לכאורה כי המאשימה לא היתה ערוכה כנדרש לטיפול בכמות העבירות שאיתרו מפקחיה בשנים 2002-2004 וכתוצאה מכך הליכים פלילים רבים הוגשו בחלוף שנים ממועד ביצוע העבירה. אשר על כן, אין מדובר בנסיבות קיצוניות של התעמרות בנאשם קונקרטי.

לנוכח כל האמור לעיל הבקשה לביטול כתב אישום נדחית. ככל שהנאשם עומד על בקשתו להשפט הצדדים יתייצבו לישיבת הקראה שנקבעה ליום 29/4/12.