הע"ז
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
|
1443-08
26/03/2012
|
בפני השופט:
שרה מאירי
|
- נגד - |
התובע:
מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז
|
הנתבע:
משה ששון
|
הכרעת-דין |
בפני
כב' השופטת שרה מאירי
הכרעת דין
1.החלטתי להרשיע את הנאשם.
אמנה להלן את טעמיי לאחר שיפורטו העובדות וההליך.
2.ההליך
א.בפניי כתב אישום מתוקן (6.2.2011) ולפיו הנאשם, לו משק חקלאי במושב עולש, ביום 9/3/2005 בשעה 13:30 או בסמוך לכך, העסיק את העובדים שפורטו (8 עובדים זרים להלן: "העובדים"), בלא שפרט בתלושי השכר שלהם את סכומי הניכויים בגין מגורים ובטוח רפואי לחודשים דצמבר 2004, ינואר ופברואר 2005 ("העבירה"), בניגוד לסעיף 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 ("חוק הגנת השכר"), סעיף 2 (ב)(7) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א-1991 ("החוק").
ב.למאשימה העידו המפקח לחיאני אברהם ("לחיאני") והמפקח ברשנטוק אלי ("ברנשטוק").
הנאשם העיד בעצמו וכן העיד את מר רפאל מלר, מנ"ח ויועץ מס (מלר").
3.ההכרעה –
א.לחיאני העיד כי הציג לנאשם דרישה להמצאת מסמכים בבקורת מ- 9.3.05 (מ/1). עקב הדרישה התקבלו המסמכים (מ/2 א-ח; תלושי שכר וכרטיסי נוכחות של העובדים).
ברנשטוק העיד כי בבקורת בדקו המגורים, במקום הייתה אשתו של בעל המשק ונאמר כי יבואו לבקורת בעוד שבוע. הוא שגבה הודעה מהנאשם הן ב- 22.3.05 (מ/3) והן ב- 27.9.05 (מ/4), הודעה שנגבתה לאחר שנתקבלו מהנאשם מסמכים (מ/2). עוד אישר ברנשטוק כי בביקורת שערך במגורי העובדים ב- 16.3.05 (מ/5) נמצאו המגורים תקינים.
במ/3 טען הנאשם כי יום עבודה מתחיל ב- 05:00 ועד 13:00 וב- 10:00 יש הפסקה עד 10:30. בסוף כל חודש העבירו העובדים לנאשם את סיכום השעות והוא העביר להנה"ח למלר, המוציא את תלושי השכר.
במ/4 טען הנאשם כי בפועל העובדים עובדים 7.5 שעות ליום וכי אכן עפ"י הממצאים - אין התאמה בין רישום שעות העבודה בכרטיס נוכחות לתלוש השכר – דבר שנעשה בטעות, אך השכר לא נפגע, מששעת עבודה חושבה גבוה יותר ולא נלקחו בחשבון הורדות בגין שכ"ד, דיור ובטוח רפואי – דבר שתוקן על ידו, בתלוש אוגוסט 2005.
בעדותו בפניי טען הנאשם כי ויתר על הנכוי, כי לא מדובר על הרבה כסף ולכן החליט לא להוריד בגין בטוח רפואי ומגורים.
מלר העיד כי הוא מבצע התלושים לפי הוראות הלקוח ואם לא אמר לו לציין נכוי – הוא לא מציינו, מה גם שמדובר בנכויי רשות.
כעולה ממ/4 טען הנאשם כי העובדים לא נפגעו "משלא נלקחו בחשבון הורדות בגין שכ"ד, הוצאות ציוד וביטוח רפואי".
דבריו אלה ניתנים לפרוש לכאן ולכאן ומשבעדותו בפניי טען כי לא נוכה משכר העובדים הנכויים האמורים, וכך טען אף מלר, הגם שהדברים לא היו משכנעים דיים – אין מקום להרשעתו של הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום (משהנטל על המאשימה).
ב.מנגד, עתרה המאשימה להרשיע הנאשם בעבירה עפ"י סעיף 2 ב' (7) לחוק, משהודה הנאשם, גם במ/2, כי שעות העבודה של העובדים, אינן כאלה שנרשמו בתלושי השכר – ולהרשיעו מכח סעיף 184 לחסד"פ, בעבירה שהוכחה בראיות וניתנה לנאשם הזכות-האפשרות להתגונן עליה, הן משנשאל עליה ע"י המפקחים והן בראיות.
הנאשם אישר כי כרטיסי הנוכחות הם בכתב ידו, טען כי מספר השעות אמור להתאים לשעות שבתלוש ואם אין התאמה – אז כנראה שיש טעות בחישוב השעות.