מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' מוסא וראסנה

גזר דין

1.הנאשם הורשע בהעסקת שני עובדים זרים ללא היתר כדין, עבירה על הוראות סעיפים 2(א)(1) ו-(2) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), תשנ"א – 1991.

בדיון מיום 18/12/13 העלו הצדדים טיעונים לעונש.

2.טיעוני ב"כ המאשימה:

א.מתחם הענישה בנסיבות העניין מצוי בין 20% - 70% מגובה הקנס המקסימלי הקבוע בחוק.

ב.מדובר בעבירה שנעברה במסגרת משלח ידו של הנאשם.

ג.מדובר בעבירה אשר הוכרה בפסיקה כעבירה חמורה, שאף הוגדרה כ"מכת מדינה". חומרה נוספת יש לראות בכך שמדובר בתושבי שטחים, אשר העסקתם שלא כדין עלולה להוות סיכון בטחוני.

ד.לנאשם עבירות קודמות, שהביאו להגשת כתב אישום יזום בעניינו.

ה.בעבירה מסוג זה יש חשיבות להרתעה כלכלית, בפרט כאשר מדובר בנאשם בעל עבירות קודמות. ענישה מקילה עלולה לשמש תמריץ שלילי ולהפוך את העבירה למשתלמת.

ו.המאשימה מבקשת להשית על הנאשם קנס בשיעור של 30% מגובה הקנס המקסימאלי ולחייב את הנאשם לחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה נשוא כתב האישום למשך שלוש שנים, עד לגובה הקנס המקסימלי.

3.טיעוני הנאשם:

א.טענת ב"כ המאשימה לעניין הסיכון הבטחוני, איננה רלוונטית שכן העובדים הזרים נשוא כתב האישום, היו בעלי אשרת כניסה לישראל.

ב.מחומר הראיות שהונח בפני בית הדין עולה כי הנאשם העביר את העבודות לקבלן משנה. האחריות הוטלה עליו נוכח התחייבותו כקבלן הראשי כלפי בעל הנכס. ההתחייבות היתה שלא לספק עובדים שאין ברשותם אשרת כניסה. בענייננו מדובר היה בעובדים שאינם צעירים ושהיה להם אישור כניסה לישראל.

ג.לא ניתן להתעלם מהמציאות הקיימת בענף, בה 80% מעבודות הבניה בארץ מבוצעות על ידי אנשי מקצוע תושבי יו"ש.

ד.בשנים האחרונות חלה הידרדרות במצבו הבריאותי והכלכלי של הנאשם.

הנאשם סובל מבעיות רפואיות רבות, ונאלץ לעזוב את עבודתו בתחום הבניה והשיפוצים עקב כך.

הנאשם אב ל-6 ילדים, הוא ואשתו אינם עובדים ומתקיימים מסיוע משפחתי.

ב"כ הנאשם הציג מסמכים רפואיים.

ה.הנאשם עצמו טען בסוף הדיון כי הוא אינו מודה בביצוע העבירה ואינו רואה עצמו כמי שביצע עבירה. הנאשם חזר על טענת בא כוחו בדבר מצבו הרפואי.

4.תכלית החוק היא לשמור על אינטרס המדינה במניעת כניסתם של גורמים השוהים בה בניגוד לדין, המביאים לעליה ברמת האבטלה והפחתה ברמת השכר.