מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' חסון גשר כח אדם בע"מ ואח'

החלטה

ביום 23/9/09 הוגש נגד הנאשמים כתב אישום במסגרתו יוחסה להם עבירה של העסקת עובד זר מבלי שיעמידו לו תנאי מגורים הולמים (עבירה לפי סעיף 2 (ב) (4) לחוק עובדים זרים, תשנ"א- 1991 [להלן : "החוק"]), וכן עבירה של הפרעה למפקח במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 6 לחוק.

בישיבת הקראה שהתקיימה ביום 24/10/10, הודיעה ב"כ המאשימה, כי בעקבות עיון במסמכים שהמציא לידיה ב"כ הנאשמים, היא מבקשת למחוק מכתב האישום את העבירה שעניינה אי העמדת תנאי מגורים הולמים, ולהותיר על כנה את העבירה של הפרעה למפקח במילוי תפקידו.

ב"כ הנאשמים טען בפני בית הדין כי בנסיבות בהן בסופו של יום הוחלט שלא ליחס לנאשמים עבירה של אי העמדת תנאים הולמים, ובשים לב לכך שבעבר הנאשמים התייצבו לחקירה כפי שנתבקשו (בתיקים אחרים) הרי שברור שאי התיצבותם של הנאשמים לחקירה במקרה דנן לא היתה מכוונת, אלא נבעה מאי הבנה, ובנסיבות העניין אין מקום ליחס להם עבירה פלילית של הפרעה למפקח במילוי תפקידו.

תגובת המאשימה לטענות הומצאה לבית הדין בכתב, ועימה הוגש גם כתב אישום מתוקן. לטענת המאשימה מחומר הראיות עולה כי לנאשמת 1 נשלח זימון לחקירה ודרישה להמצאת מסמכים, כאשר בהתאם לאישור המסירה קיבלה הנאשמת 1 את הזימון לחקירה והדרישה להמצאת מסמכים. לטענת המאשימה לנוכח האמור לעיל, הנטל עובר אל הנאשמת, להוכיח כי אי התייצבותה נבעה מטעות, ולא מתוך כוונה להפריע למפקח.

אין בידי לקבל את עמדת המאשימה. סעיפים 6 (ד) ו 6(ה) לחוק עובדים זרים מטילים אחריות פלילית על חשוד שנמנע מלהתייצב לחקירה, ו/או למסור מסמכים על פי דרישת מפקח מוסמך. המדובר בחריג לכללים המקובלים במשפט הפלילי, שלפיהם המנעות של חשוד מהתייצבות לחקירה כמו גם ממסירת מסמכים שעשויים להפלילו, נתפסת בגדרי זכות השתיקה ואיננה מקימה אחריות בפלילים.

העבירה הקבועה בסעיף 6 לחוק היא עבירה פלילית, אשר לא סווגה כעבירה מנהלית, והעונש שנקבע לה הוא עונש של מאסר בפועל. עיון בסעיף מעלה כי אין מדובר בעבירה שנקבע לה יסוד נפשי של רשלנות, ולפיכך על התביעה להוכיח כי בנסיבות העניין הנאשם ידע כי הוא מפריע לחקירה, וכי אין המדובר בהתרשלות או בטעות גרידא.

מצב דעתו של הנאשם יכול להילמד ממכלול נסיבות העניין, ואולם נטל ההוכחה, לעולם יהיה על התביעה, ולא על הנאשם. אשר על כן, כתב אישום יוגש אך ורק מקום שבידי התביעה די ראיות שמהן ניתן להסיק, באופן סביר, כי אי ההתייצבות לחקירה היתה מכוונת, על מנת להפריע למפקח, וכי לא נבעה מרשלנות או מטעות.

עוד אציין, כי פרשנות תכליתית של ההוראה החריגה הקבועה בסעיף 6 לחוק, מחייבת גישה זהירה, על מנת להבטיח כי המאשימה תעשה שימוש בסמכותה להגיש כתב אישום בגין הפרעה למפקח, רק במקרים המתאימים, בהם ממכלול הראיות עולה לכאורה, כי היתה לנאשם כוונה להפריע לחקירה, ולא במקרים בהם ניתן להסיק באופן סביר כי אי ההתיצבות לחקירה נבעה מטעות או מאי הבנה.

זאת ועוד, עיון בכתב האישום המתוקן מעלה כי התביעה יחסה לנאשם 2 עבירה של הפרעה למפקח, וזאת בהסתמכה על סעיף 5 לחוק, הקובע את אחריותו של נושא משרה בתאגיד. דא עקא, שסעיף 5 מקים אחריות למנהל תאגיד אך ורק לעניין עבירות לפי סעיפים 2-4 לחוק, ואין בסעיף 5 כדי להקים למנהל תאגיד אחריות לעבירות לפי סעיף 6.

עוד יצויין כי כתב האישום מפנה לסעיף 6 לחוק, מבלי לציין באיזה חוק מדובר, ומבלי להפנות לתת הסעיף הרלוונטי לשיטתה של המאשימה.

לנוכח הפגמים בכתב האישום המתוקן, כפי שפורטו לעיל, החלטתי להורות על ביטולו.

ניתנה היום, ה' שבט תשע"א, 10 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.