מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' אבי תשבי

בפני:

השופט אילן איטח

הכרעת דין

הנאשם מואשם כי ביום 26.6.05 העסיק בשיפוץ ביתו שני תושבי הרשות הפלסטינית ללא היתר כדין.

ואלה העובדות עליהן אין מחלוקת בישיבת ההקראה מיום 6.2.11 הודה הנאשם בעובדות בסעיפים 1 – 4 לכתב האישום. – הנאשם הוא עצמאי בעל משתלה ועובד כגנן. במועד הרלוונטי לעבירה היה הנאשם בעל נכס ברמת גן. המדובר בבית פרטי שנרכש מפלוני וטרם מגורי הנאשם ומשפחתו עבר שיפוץ מקיף. ביום 26.6.05 בשעה 9:30, או בסמוך לכך נערכה ביקורת של שני מפקחי התמ"ת בליווי שוטר של משטרת ההגירה רא' תאור מקרה - מוצג ת/1.. בנכס נמצאו שלושה עובדים תושבי הרשות הפלסטינית שעסקו בתיקוני טיח – אחד בעל היתר עבודה בישראל על שם "חברה לבניה בע"מ" (להלן – העובד בעל ההיתר) ושניים נוספים ללא היתר עבודה כדין והם העובדים נשוא כתב האישום רא' רשימת עובדים - מוצג ת/2..

בישיבת ההקראה מיום 6.2.11 הודה הנאשם בעובדות בסעיפים 1 – 4 לכתב האישום.

רא' תאור מקרה - מוצג ת/1.

רא' רשימת עובדים - מוצג ת/2.

נציין כי במעמד הביקורת נחקרו שניים: הנאשם עצמו (ת/4) ואחד מהעובדים נשוא כתב האישום – מר צאלח. אימרתו של האחרון (ת/3) הוגשה באמצעות המפקח שגבה אותה – מר ניר שורשי, כראיה לעצם גבייתה ולא ביחס לנכונות תוכנה, שכן עובד זה לא העיד בפני בית הדין. בהמשך נזקק לאימרה זו בהקשר של טענות הנאשם.

המחלוקת המרכזית בתיק היא שאלת היותו של הנאשם מעסיקם של העובדים נשוא כתב האישום. על פי הפסיקה – חזקה שבעובדה היא שהמחזיק בנכס הוא מעבידם של העובדים בנכס, וכי על המחזיק הנטל לסתור חזקה זו, לכל הפחות - במידה שתוביל לקיומו של ספק סביר ביחס לעובדת היותו מעבידם של העובדים. ע"פ (ארצי) 41/09 מדינת ישראל – אליהו יצחקי, (2010).

ע"פ (ארצי) 41/09 מדינת ישראל – אליהו יצחקי, (2010).

הנאשם, בנסותו להפריך את החזקה האמורה, טען כי הנכס שופץ באמצעות קבלני משנה, אחד מהם הוא עארף (אדם ממוצא בדואי המתגורר באזור רהט). הטענה על קיומו של הקבלן עארף נטענה כבר באימרתו של הנאשם במועד הביקורת (ת/4).

לטענת הנאשם בחקירתו בבית הדין עארף עסק בעבודות בניה וטיח והיה "הקבלן העיקרי של הביצוע". לטענתו, העובדים נשוא כתב האישום הועסקו באותה עת על ידי עארף. לטענתו את עארף הוא הכיר בשכונה בה מצוי הנכס "הוא עבד במספר בתי(ם) בשכונה ופגשתי אותו שם .... היה לו טנדר עם עגלה והוא שיפץ כל מיני דברים .... אצלי הוא עשה עבודות בניה וטייח". לטענת הנאשם הוא שילם לעארף במזומן לפי עבודה ולא ערך חוזה ולא קיבל קבלות. עוד טען כי עארף עבד כמה שבועות וחדל לעבוד לאחר הביקורת כי לקחו לו את הפועלים. לטענת הנאשם, בשל סיום עבודתו של עארף נכנס קבלן אחר – סובחי, ממנו דווקא קיבל הנאשם קבלות.

יאמר כי אני מתקשה לתת אמון בגרסת הנאשם, וזאת מכמה טעמים:

הראשון, פחות סביר שדווקא 'הקבלן העיקרי של הביצוע' יוותר ללא כל עקבות שיאפשרו לחזור אל הקבלן במקרה של תקלה או ביצוע לקוי – אין חוזה, אין קבלות ולפי הנטען באימרת הנאשם – גם אין לנאשם את מספר הטלפון שלו.

השני, כאשר המעסיק הנטען של העובדים הוא דמות עלומה, קשה לראות בכך משום הרמת הנטל ברמה המספקת לסתירת החזקה.

השלישי, בעוד שבאימרתו טען הנאשם כי אין לו טלפון של עארף הרי שבחקירה הנגדית דווקא טען כי שוחח עימו טלפונית. בהמשך כאשר נשאל אם כך מדוע לא נמסר מספר הטלפון בעת החקירה ביום הביקורת השיב כי "נלחץ" מאותה ביקורת בה "חדרו שוטרים מהחלונות". הסבר זה נשמע דחוק. עוד טען הנאשם שכאשר זומן לחקירה בתמ"ת "עם עו"ד ויקטור תשובה הגעתי ומסרתי את השם". אלא שלטענת המאשימה בתיק החקירה אין תיעוד לביקור כזה או למסירת מידע שכזה. ב"כ הנאשם הציג אמנם מכתב של עו"ד תשובה התומך בטענה זו, אך המכתב אינו ראיה ועו"ד תשובה לא זומן להעיד ומה גם שהשם כבר נמסר באימרה (ת/4) ולעניננו אנו עוסקים במספר הטלפון ולא בשם.

הרביעי, קיים קושי נוסף בגרסת הנאשם. הנאשם העיד כי עארף "עוד לא הגיע לטיח, טיח עושים בסוף". מדו"ח הביקורת כמו גם מההודיה בעובדות העובדים נשוא כתב האישום עסקו בתיקוני טיח. מכאן שגם אם אניח שהנאשם העסיק את עארף כקבלן, הרי שמכך שהעובדים נשוא כתב האישום עסקו בשלב ביצועי שעארף טרם הגיע אליו, ניתן להסיק כי לא עארף הוא שהעסיק את אותם עובדים.

החמישי, הנאשם לא הוכיח כי סובחי (מי שהחליף לטענת הנאשם את עארף בביצוע הטיח) החל לעבוד לאחר מועד הביקורת. שהרי לו הוכח כי סובחי החל לעבוד לאחר הביקורת יכול היה הדבר – ולו לכאורה, לחזק את הטענה שבעקבות הביקורת 'הוחלף' הקבלן. אי המצאת הראיות שמצויות בחזקתו של הנאשם (והוא ציין שיש לו קבלות מסובחי) פועל לרעתו.

בתמיכה לגרסתו העיד הנאשם את החשמלאי (להלן – העד), שעבד גם הוא בשיפוץ הנכס. לטענתו היה קבלן בשם עארף והיו לו פועלים. גם אם אקבל עדות זו, עדיין אין בה די כדי לסייע בהפרכת החזקה. שכן, לטענת העד, עארף עסק בעבודות שלד. העד לא זכר האם עארף עסק בעבודות הטיח (שכאמור מבוצעות בשלב מאוחר יותר), ולכן ממילא גם אם נניח שעארף אכן עבד בנכס לא ברור מעדותו של העד כי עבודתו של אותו עארף היתה בתחום שבוצע על ידי העובדים נשוא כתב האישום.