מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ'

גזר דין

בהתאם להכרעת הדין מיום 10.8.10, הורשעו הנאשמים: חברת מאיר סאסי ייזום והשקעות בע"מ (להלן: "הנאשמת") ומר מאיר סאסי (להלן: "הנאשם"), בהעסקתם של 2 עובדים זרים שלא על פי היתר כדין, עבירה על פי סע' 2(א)(1) ו-(2) וכן סעיף 5 לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), תשנ"א – 1991 (להלן: "החוק").

הצדדים ביקשו להגיש טיעוניהם לעונש בכתב.

המאשימה ביקשה להשית על הנאשמת את הקנס המירבי הקבוע בחוק בסך 116,800 ₪ ועל הנאשם סך של 29,200 ש"ח. כמו כן ביקשה המאשימה להורות לנאשמים להתחייב התחייבות כספית להימנע מלעבור העבירה, בשיעור הקנס המירבי, סך של 58,400 ש"ח וזאת למשך 3 שנים ממועד מתן גזר הדין.

במסגרת הטיעונים לעונש, העלתה המאשימה את הנימוקים העומדים בבסיס בקשתה ואלו הם: מדובר בעבירה שבוצעה במסגרת עיסוקם של הנאשמים ולא בהעסקה אקראית. מכאן שמדובר בעבירה שמטרתה רווח כלכלי לנאשמת ומן הראוי שהדבר יבוא לידי ביטוי בגזר הדין. המאשימה ביקשה כי ביה"ד ייקח בחשבון את העונש הראוי והמקובל במקרים כגון אלו, כפי העולה מפסיקות אחרונות של בתי הדין.

מנגד טען ב"כ הנאשמים כי לנאשמים אין עבירות קודמות או נוספות ועל כן אין להחמיר את עונשם מעבר לקנס המנהלי המקורי (10,000 ₪).

בבואי לגזור את עונשם של הנאשמים, הריני לוקח בחשבון את השיקולים הבאים:

מדיניות ענישה ראויה באה לקדם את תכלית החוק והיא הבטחת תנאי עבודה ראויים לעובדים הזרים מחד, ושמירה על אינטרס המדינה במניעת כניסתם של גורמים השוהים בה בניגוד לדין, המביאים לעליה ברמת האבטלה והפחתה בתנאי השכר, מאידך.

משכך, צודקת המאשימה בטיעוניה כי העבירה של העסקת עובדים זרים ללא היתר כחוק הינה עבירה חמורה, אשר השלכותיה עשויות להיות קשות על המצב הכלכלי והחברתי בישראל ועל שוק העבודה. לאור זאת, יש מקום לחייב בתשלום קנס שייצור הרתעה מפני ביצוע עבירות של העסקת עובדים זרים שלא כחוק (ראה ע"פ 1001/01 מדינת ישראל- נפתלי ניסים, פד"ע לח 145).

מדובר בעבירה שבוצעה ביום 7.10.03; דהיינו – לפני כ- 8 שנים, כאשר כתב האישום הוגש רק ביום 2.1.08 –למעלה מ-4 שנים (!) לאחר ביצוע העבירה. יש לקחת שיקול זה בחשבון, בשים לב לכך שאחת ממטרותיה העיקריות של הענישה היא – ההרתעה, אשר מטבעה הינה פחות אפקטיבית ככל שחולפות השנים ממועד ביצוע העבירה ועד למועד מתן גזר הדין. כמו כן, התמשכות ההליכים משך זמן רב עד הגשת כתב האישום פוגעת בזכות ההגנה העומדת לנאשמת ובאפשרות להביא ראיותיה כנדרש.

בנוסף, מצאתי מקום להתחשב בעובדה שלנאשמים אין עבירות קודמות.

אשר על כן ובשקילת מכלול השיקולים, הנני גוזר על הנאשמת 1 קנס בסך 50,000 ₪ ועל הנאשם 2 קנס בסך 12,000 ₪. סכומים אלו ישולמו ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.9.11 ומדי ה-1 בכל חודש עוקב. בעד כל תשלום שלא ישלם נאשם מס' 2, הוא יירצה 5 ימי מאסר.

בנוסף, הנני מצווה על הנאשמת 1 ועל הנאשם 2 ליתן התחייבות כספית בסך 50,000 ש"ח לפי סע' 72 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, להימנע מביצוע עבירה עפ"י חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א- 1991, וזאת למשך תקופה של 3 שנים מהיום.

בהתאם להסכמת הצדדים ישלח גזר הדין לצדדים בדואר.

זכות ערעור- לבית הדין הארצי תוך 45 יום מיום המצאת גזר הדין.

ניתן היום, ג' תמוז תשע"א, 05 יולי 2011, בהעדר הצדדים.